רוחות: התאומים | פרק 15

פרק 15:
לפטופ

-גוף שלישי-
החמישה התמקמו בבית-מלון שהיה קרוב לאזור.
בינתיים הדבר היחיד שהם גילו במהלך שהותם בבית-המלון הוא שהארץ שכרגע הם עליה היא קנדה.
כשרצו לצאת מבית החולים הייתה להם בעיה, לא היו עליהם דרכונים.
הם ניסו להסביר להם מה קרה, הבעיה הייתה בעיקר ניל, שכל הזמן שינה את הגרסאות שלו.
בסוף האנה החליטה להקפיא ולתקוע בארון את השוטרים שחקרו אותם.
את המצלמות האנה הרסה מיד אחרי שהתעוררה.
את התרופות שיאטו את הקצב של התפשטות הרעל נתנו לענה בבקבוקים שיחזיקו אותה חיה לפחות שנה, אם תיקח אותם בקצב שצריך.
בהתחלה הם החליטו שבבית המלון הם יחפשו תרופה להאנה דרך קשרים עם קוסמים, אבל היא התנגדה בתוקף ואמרה שוב ושוב שהמשימה היא בעדיפות ראשונה.
כשהגיעו למלון החופש הגדול היה קרוב לסיומו ועד שסיימו להתמקם בו הוא נגמר.
מארק אמר לניל, פיל וליאה שהם צריכים ללכת ללמוד בבית-ספר קרוב לאזור. להאנה הוא לא אמר מה לעשות, היא החליטה להישאר ולעזור למארק בחיפושים של גראוונד.

"אם אתה חושב שככה תמצא אותו אז אתה טועה." ניסתה האנה להסביר לו. "לפטופ זה המקום האחרון שבו תראה משהו על גראוונד."
"את טועה." מארק ידע מה הוא עושה, ידע בדיוק.
האנה, לעומתו, חשבה שזאת סתם שטות שתעקב אותם.
והיא אמרה לו, כמו שחשב, שצריך למצוא את ג'ף.
"ג'ף יודע איפה הוא."
"והוא ישתף אתנו פעולה? את רוצה לשתף אתו פעולה?"
"זה לא עניין של רצון. זה עניין של צורך. לראות את הפרצוף של המניאק הזה זה הדבר האחרון שבא לי לעשות. אבל לא שיש לנו ברירה."
"דווקא יש. תביני, פיטר-"
"אל תזכיר אותו."
"אבל הוא-"
"-לא יעזור. הדבר היחיד שהוא עושה זה צרות. אתה יודע איפה הוא?" משהו נדלק אצל האנה למשמע השם של שומר הברק. "אתה יודע איפה הוא?" האישונים בעיניה החומות גדלו ונראו לא ממוקדות.
היא קמה מהכיסא ותפסה בזרועותיו של מארק.
"אתה יודע שהוא נעלם נעדר כבר תשעים-ותשע שנים. אתה יודע מה הוא עשה. אתה יודע שהוא בוגד לא פחות מגראוונד, איפה הוא?" האנה הייתה יותר חזקה ממארק, אך הרעל גרם לה לחולשה ולחום.
במקרה הזה מארק גבר עליה.
"האנה, אני לא יודע איפה הוא בדיוק, אלא בכללי." מארק ניסה להרגיע אותה.
"כולם יודעים איפה הוא בכללי." אמרה האנה.
"בואי, הרעל משפיע עליך. את צריכה לשתות כוס של מים ותחזרי לכאן, טוב?" הוא לא יכל לתת לה לגלות את הסוד שלו.
"טוב, בסדר." היא הלכה למטבח הקטן של החדר ושתתה מים מהברז.
כשהסתכלה מעלה הקוקו, שאספה ברשלנות, התפרק ומארק ראה שהצבע הסגול מקצוות שיערה נעלם לגמרי.
"איך את מרגישה?" התעניין.
"ככה."
"לכי למיטה, תשני, כשתתעוררי נמשיך ביחד, אני בינתיים אחפש לך תרופה."
"לא, לא המשימה-"
"קודמת לכל, כן, כן, אמרת את זה הרבה פעמים ותראי לאן זה הוביל." הוא הראה בידיו את הסביבה, כאילו הוא רוצה לתת חיבוק למישהו בלתי נראה.
"בסדר, אני הולכת לישון. כשפיל, ליאה וניל יבואו תעיר אותי."
"רשמתי." אמר וחייך.
למרות שניסתה להיות נחמדה אליו, היא לא יכלה. הכעס על ווד ועל מארק עדיין געש בתוכה. היא הרגישה שמה שקרה לפני שבוע, בבית-חולים, היה רק חתיכה קטנה מכל מה שהרגישה.
למה הוא היה חייב להזכיר את פיטר, זה היה יותר גרוע מלשמוע על לראות את ג'ף, הרבה יותר גרוע. ככה היא חשבה.
היא נכנסה למיטה, בלי לחלוץ את נעליה, הרימה את השמיכה, התגלגלה לתוך עצמה ונרדמה.

"גלישה בסתר." מלמל לעצמו מארק.
"פ, י, ט, ר…" הוא מלמל את האותיות וכתב אותן בוורד [word]
על מסך המחשב היה כתוב:
פיטר, זה אני, אוול.
מארק חיכה כמה שניות והאותיות נמחקו מהמסך.
הופיעו הוא שם כמה חדשות:
אוול, זה אני, פיטר.
מארק מחק אותן וכתב:
אתה ממש מצחיק.
וכמו קודם:
'תודה, הרבה זמן חיכיתי שמישהו יגיד את זה.'
'ציניות. דבר שאתה לא יכול לשמוע.'
'אני אוכל, חכה שנה אחת.'
מארק התעצבן:
'אתה יודע שיש לי ארבעה ילדים ו-'
המילים נמחקו לפני שסיים.
'ואתה חושב רק על שלושה.'
'תסתום. אני לא רוצה לעשות את זה ואתה יודע.'
'נכון.'
'אני עושה טובה גדולה מאד לעולם, שאני מחסל את גראוונד.'
'בעיקר בשבילי. הוא היה הדבר היחיד שהפריע לי.'
עכשיו מארק כבר לא יכל לשאת את זה יותר.
'היה???' הוא כתב.
'עדיין, אבל אני מניח שלא לעוד הרבה זמן. ותגיד לי, מארק, אם אתה לא רוצה לעשות את זה, למה אתה כן?'
'אני, לא האנה, אני פחדן. אני פוחד מהמוות, אני פוחד לאבד את הילדים שלי, אני פוחד ממך!'
המילים נמחקו, אבל לא נכתבו עוד. המסך נשאר ריק ממילים.
מארק סגר את הלפטופ וחשב, חשב על כמה טיפש היה שלא שיחרר, אז, את קתרין והאנה. את פליים בטח לא היה מצליח. הוא חשב וחשב.
לא עזר.
בסוף נשמה קול של שריקה והדלת נפתחה.
"היי, אבא." זה היה ניל.
"היי." הוא רץ אליו וחיבק אותו חזק. "איפה ליאה ופיל?"
"לומדים עד מאוחר. למה- מה- מה זה פרץ הרגשות הזה?" הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה של החיבוק.
כנראה הוא ראה את הדמעה שזלגה על כתפו.
"לא, כלום, כלום. אני רק לא רוצה שיהיה כאן עוד תקרית קתרין."