נצח בלעדייך פרק 1
ברגעים קשים הזיכרונות הטובים תוקפים אותך, מבטי פנה לחלון המכונית איך מעולם יפיפה ממקום מלא שדות ופרחים, לאט לאט מתקרב למבנה החשוך,איך בדיוק כמו החיים הוא קודר ואפל.
אני נזכר איך נישקת אותי ולחשת לי שאני המתנה הכי גדולה שלך,
במבט לאחור אני מבין כמה הכול היה פשוט וקל, אהבנו. לא ציפינו לקושי ולא למשבר פשוט חיינו את הרגע.
"בשנה הבאה נטוס לספרד יחד" אמרתי לך כמו אחד שהאושר נמצא אצלו לתמיד,
"כל שנה נטוס למקום אחר, נטייל בכל העולם" ענית לי כאילו אני מיליונר ,
טוב אם להגיד את האמת הייתי כזה אבל לא בגלל הכסף, אלא בגללך…
האהבה שלך גרמה לי להרגיש עשיר כי היה לי את הכול, אותך נרדמת לצידי כל לילה וקמה לידי כל בוקר ומה אדם צריך יותר מאהבה?
אבל לאלוהים יש תכנונים משלו עבורי, כנראה האהבה הזו לא בשבילי.
לפעמים אני מנסה להבין אותו ללא הצלחה, כי אני יודע שלא משנה כמה אשאל ואנסה לחפש תשובה מספיק ראויה לסיבה שעזבת לא אמצא.
"תמתין כאן" אמר אותו שוטר במבט מזלזל, התיישבתי על הכיסא הקר בחדר החקירות המוכר, שום פריט פה לא הזכיר שום אושר, החלונות היו צבועים אפור, הקירות אפורים וכהים, השולחן מעץ היה מאובק, התריסים היו מאובקים וסגורים, שום אור לא נכנס לחדר, הוא היה ריק מתוכן ומרגש.
"ליאור אמסלם,אתה רשאי לשמור על זכות השתיקה אתה מוא.." קטעתי את דבריו של החוקר שהתיישב מולי, בידיו היו ערמות של דפים עם ההאשמות עלי, "אני עשיתי את זה" אמרתי,
"את מה?" שאל החוקר, "כל דבר שמפורט לך בדפים האלה" אמרתי משלב את ידי על החזה.
"מאיפה אתה יודע מה רשום פה,ואם רשום שזיינת פה את אימא שלך?" שאל החוקר צוחק,
" אז זיינתי את אימא שלי,ביחד עם אימא שלך" עניתי והבעת הפנים שלו השתנתה לרצינית.
"אני מת לזרוק אותך לצינוק" מלמל, "אהבתי את שתי המילים הראשונים ' אני מת " אמרתי מתחכם.
תגובות (5)
את כותבת מושלם!
אין לי מילים לתאר לך את זה אפילו.
ממש נהנתי לקרוא את הפרק והייתי שמחה אם הפרקים יהיו יותר ארוכים:)
מחכה להמשך בקוצר רוח!
שמחה שנהנית ואהבת הפרקים יהיו ארוכים יותר מבטיחה, בגלל שזאת רק ההתחלה הם קצרים (:
ממש מחכה להמשךך
כתיבה מעניינת ומושכת. דבר אחד מפריע לי, רשמת קירות אפורות וכהות וזאת שגיאה כי קיר זה זכר לכן זה אמור להיות קירות אפורים וכהים. תתקני בבקשה.
תודה על התיקון(: