די לאלימות!

"זה או אני או הוא"
בתור ילדה בת 15 עם אמא חולה ואבא.. שלא ידע להכיל את המחלה שלה, ולא ידע להתמודד ולגדל אותי ואת אחותי ואחי החיים היו בשביל לשרוד אותם. אני לא אשכח, והסימנים על הגוף גם לא ישכיחו את המכות, המכות שקיבלתי מאחי שחלה בנפשו..
ביום הראשון שבו אזרתי מעט אומץ אפילו התלוננתי במשטרה, אבל הבנתי שהגאולה לא תבוא משם.. לקחו אותו להעיד וכל המשפחה סירבה לומר את האמת. "הוא לא הרים עליה יד זה אשמתה היא הרביצה לו והתגרתה בו", חח אם תראו אותו תבינו שאין סיכוי שאני אזיז את ה"מקרר" הזה. אבל המשטרה העדיפה לקחת צעד אחורה וכך גם אני.. הבנתי שזו לא אני האשמה אלא הוא, הבנתי שגבר לא צריך להרים יד על אישה לא משנה מה קרה ומה מצבו. ויותר מכך הבנתי שההורים לנצח יעדיפו להאמין שהבן שלהם לא אלים.

עזבתי.