בית בייקול | פרק 6- מנעול

" עוף מפה! זה לא עניינך!" צעק אדוארד ודפק על השולחן בעצמה.
"אווו, אני כל כך מפחד מילד שהוזה! איך אתה רואה אותי עכשיו? פיל, נמר, אלדין אולי?" ענה הנער שעמד לצידי. חדר האוכל השתתק וכולם הסתכלו על אדוארד והנער. אדוארד קם.
" אני רואה אותך כמו נמלה. נמלה פחדנית שאפשר למחוץ בקלי קלות!"
" נמלה היא חרוצה ומהירה. אין מצב שתצליח למחוץ אותי!" צחק הנער ושתי נערים נוספים הצטרפו לצידו וצחקקו.
" בוא הנה-" ענה אדוארד וקפץ את אגרופיו. הוא התקרב לנער.
" אדוארד לא! אל תתחיל איתו שוב!" צעקה מרי.
" אווו, אתה צריך שמישהו ידאג לך? כי היא לא הפתרון" הצביע הנער על מרי, " היא תבגוד בך ותתאהב במפתח במקום!" כל חדר האוכל פרץ בצחוק.
" חתיכת- " והאגרופים והבעיטות התחילו עוד לפני שהספקתי למצמץ. מעגל ילדים עמד סביב הנער ואדוארד. מרי ולילו ניסו לעצור את אדוארד אך ללא הצלחה ואני ישבתי חסרת אונים ליד השולחן. אני מרגישה אשמה שלא עזרתי, אבל במה כבר יכולתי לעזור? בלתי אפשרי לעצור את אדוארד ואני לא אעמוד וידרבן אותו להמשיך במכות.
הופתעתי לגלות שהרבה מהילדים עודדו את אדוארד והניפו את ידיהם באוויר וקבוצה קטנה עודדה את הנער. נעמדתי על השולחן כדי להביט טוב יותר בקרב המתחולל על הרצפה. נראה כי הנער עומד לנצח, אדוארד נראה כבר מותש, פנס גדול הופיע בעינו ואפו היה אדום. בעצם, כל פניו היו אדומות.
" עצרו!" צעק קול מדלת חדר האוכל. זה היה מר גולד. הוא פינה דרך בין קהל הילדים והצביע על אדוארד והנער בפנים זעופות.
" אתם! זו פעם שלישית שזה קורה לכם השבוע! בוא איתי- "
" אבל זה הוא- " התחיל אדוארד לומר.
" לא מעניין אותי מי התחיל! אתם- שניכם- באים- איתי- עכשיו! ואתם, תחזרו לאכול! " צעק מר גולד והצביע על שאר הילדים שעמדו במעגל. ירדתי מהשולחן והתיישבתי. לאחר כמה שניות לילו ומרי הצטרפו ואדוארד והנער יצאו יחד מחדר האוכל.
" זו הפעם השלישית שזה קורא לו השבוע והקטטה התשיעית בכללי! אל תצפו לגלידה מחר." אמרה לילו בעצב.
" למה להיות כל כך שליליים? אני אומרת שכן תהיה גלידה מחר!" חייכתי לעברם.
" קשה להיות כל כך חיוביים פה".ענתה מרי בייאוש.
" רגע, לא אמרנו שהולכים לספרייה?" שאלתי.
" אה, נכון! טוב בואו, אין לי חשק להמשיך לאכול." לילו ענתה ומרי אחריה: " גם לי לא".
את הצלחת ואת האוכל זרקנו לפח ויצאנו מחדר האוכל. שמעתי לחישה מאחוריי.
" אל תדאג מתוקי, אני מבטיחה שאחזור בארוחת הערב." הסתובבתי לאחור. מרי ליטפה את המנעול של הדלת. כשסיפרה לי על הבעיה שלה, לא הבנתי ממש את כמה זה מוגזם. עכשיו אני מבינה. לא תהיה לה בעיה אפילו להתחתן עם המנעול! המשכנו ללכת במסדרון קומה 2 והגענו לספרייה. היא הייתה גדולה יותר ממה שציפתי. לפני הקיר שמול הדלת, היה דלפק ובה אישה מבוגרת יחסית, לבושה בג'ינס ובחולצה ורודה ופרחונית ועליה תג שם: " נילי". בכל הספרייה השתרעו מדפי ספרים גבוהים וארוכים שסודרו לפי ז'אנרים ואז, לפי האות הראשונה של הסופר. ושולחנות קטנים ועגולים סודרו ברחבי הספרייה.
" רק שתדעי, חצי מהספרים כאן הם ספרי לימוד. אין פה ספרים עם אלימות, מספיק להם מספר הקטטות שיש עכשיו בכל שבוע, הם לא רוצים יותר." הסבירה לי לילו והתקרבה אל הדלפק. " אגף ההיסטוריה " אמרה.
" צד שמאל, מעברים א', ב' ו- ג'." ענתה האישה בקול צרוד.
" תודה רבה." הלכנו אחרי לילו, אל אגף ההיסטוריה.
" אז מה בעצם אנחנו מחפשים?" שאלתי.
" חשבתי להתחיל בהיסטוריה של 'בית בייקול'."ענתה לילו.
" עדיין לא הבנתי איך זה יעזור לנו."
" תסמכי עליי". אני ומרי התיישבנו ליד שולחן עגול ולילו הלכה לחפש ספרים.
" את זוכרת איך הגעת לכאן?" שאלה מרי בסקרנות.
" לא ממש… אני רק זוכרת שאח שלי התנפל עליי במכות באמצע הרחוב." מרי הופתעה מדבריי. רגע, לא זכרתי בכלל שיש לי אח, עד עכשיו.