התאהבתי במורה שלי פרק 38

תקראו את רציתי להוסיף זה חשוב!
אבל אחרי שתקראו את הפרק=]

פקחתי את עיניי, עדיין חשוך בחוץ.
משכתי את ידו של בן שהייתה כרוכה סביב גופי והנחתי אותה בעדינות על המיטה.
לבשתי את הבוקסר והחולצה של בן ויצאתי מהחדר בשקט.
התיישבתי על הספה לאחר שמזגתי לעצמי כוס קולה קרה, הוצאתי מהחפיסה של בן סיגריה והדלקתי אותה.
הרגשתי מוזר, שמחה, עצובה, נרגשת ומשוחררת.
שהכל מתערבב ביחד, קשה להסביר באמת מהי ההרגשה הסופית.
השעה רק ארבע לפנות בוקר, עוד שעתיים בן צריך לקום, אני כבר לא אוכל לחזור לישון.
נטלתי את השלט של הטלוויזיה מהשולחן והדלקתי את אותה.
בדיוק התחיל סרט חדש, אולי זה יעביר לי קצת את הזמן ואת המחשבות שמעמיסות על מוחי.
"מה את עושה ערה?", בן שאל בקול עייף וצרוד שנבע מהשינה וגירד את ראשו.
"לא יודעת…קמתי", עניתי כשעיניי מרוכזות בסרט.
הוא התיישב על ידי ומשך אותי לחיבוק.
"היה לי כיף אתמול", הוא אמר וחיוך קטן עלה על פניי.
"גם לי בן, מאוד", אמרתי בכנות.
אני לא מתחרטת על זה ששכבנו, לא משנה מה יקרה מחר, רציתי את זה, רציתי את זה איתו וזה הכי חשוב.
"את לא תלכי לי שוב?", הוא שאל בפתאומיות ומבטי הופנה אליו.
"מה זאת אומרת?", שאלתי כלא מבינה.
"זאת אומרת…תמיד שאנחנו חוזרים להיות מאושרים משהו תמיד מתפקשש, את מבטיחה לי שלא משנה מה יקרה את לא תעזבי?את לא תוותרי עלינו?", הוא שאל וראיתי את הפחד בעיניו, הוא פחד לאבד אותי.
הוא אוהב אותי.
"בן, אני אוהבת אותך, אני לא אוותר עליך לא משנה מה יקרה", אמרתי וחיוך עלה על פניו, הפחד נעלם.
האהבה רעדה בגופנו, פתחה לנו את הלב שוב, למרות כל מה שעברנו.
מה שיש בינינו זאת אהבה אמיתית, אני לא מוכנה לאבד אותה, בחיים לא.
"אני אוהב אותך אהובה שלי", הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה.
"אני אוהבת אותך יותר אהבה שלי", השבתי לו ונשקתי את צווארו.
***

"איך אחיך מרגיש?", רננה שאלה בזמן שהתיישבנו על הפרגולה והדלקנו סיגריה.
"בסדר, הוא אחרי ניתוח קשה, הוא צריך זמן בשביל להתאושש", אמרתי בעצב מורגש, רננה הניחה את ידה על כתפי כאות נחמה. החזרתי לה חיוך שמסמן שהכל בסדר, לא אוהבת את ההרגשה הזאת שמרחמים עליי, גם אם זאת לא הכוונה, בסופו של דבר זה יוצא ככה.
"את יודעת…ליאור ואלה ביחד, אתמול תפסתי אותם מתנשקים, הייתי בשוק", היא אמרה וחייכתי חיוך רחב, ידעתי שבסוף ליאור יצליח לכבוש את אלה.
"ידעתי שהוא רוצה אותה, יפה שהצליח לו בסוף", אמרתי ולקחתי שאיפה מהסיגריה.
"כן, לפחות ככה היא ירדה מבן ולא נצטרך לשמוע על הפנטזיות המיניות שלה על יותר", היא אמרה וצחקקתי, נזכרתי באתמול ואני יכולה להגיד שאני הגשמתי אותן.
הרגשתי רטט בכיס של החצאית, זה היה הפלאפון שלי.
הוצאתי אותו מהכיס ועל הצג היה רשום אמא.
לרגע נבהלתי, פחדתי לענות.
פחדתי לגלות שקרה משהו לרני.
"הלו", עניתי בחשש.
"אלכסה", אמי קראה בשמי בבכי, התקשתה לנשום, הדמעות כבר החלו לזלוג מעיניי, עוד לפני שידעתי מה קרה.
"רן…הוא…הוא", היא אמרה, לא יכלה לסיים את המשפט שאני חושבת שאני יודעת מה סופו.
"הוא מת אמא?", שאלתי בשקט.
"כן, הוא מת"