Black Eyes bloodshot הקדמה+פרק 1

האגדה מספרת על מכשפה רבת עוצמה. עיניה שחורות גדולות ומדממות לאור הירח האפלולי. מידיה צומחים טפרים חדים ושיניה מחודדות הארוכות. היא דומה לאישת זאב בצורתה. יש כאלה שאומרים שהם שומעים אותה מייללת לאור הירח. שיערה הלבן פרוע כהרגלו, שאינו מסתיר כלל את אוזנה המכוערת הבולטת החוצה וגבה כעור. היא נעזרת במקל ההליכה שלה כדיי ללכת. זקנה היא. אומרים שהיא ניזונה מגופות או פגרים של בעלי חיים ואנשים .

'נו באמת אבל מי מאמין באגדה סתמית שביכלל לא קיימת.' ככה לפחות חשבתי כשהייתי קטנה. אבל אז מחשבתי הישתנתה.

פרק 1

"אדמה" אמי מטלטלת אותי. "זה היום הראשון של הלימודים,עדיף שלא תאחרי." אומרת לי כשפניה רציניות. פקחתי את עיניי. "בוקר טוב ישנונית" אומרת לי ונושקת למיצחי. "אכין לך ארוחת בוקר" אמרה וניגשה למיטבח. קמתי באיטיות. מפהקת ומשפשפת את עיניי החומות. שערי החום המתולתל נינוח בתלתלים יפים וגדולים על כתפיי בעדינות. קמתי ממטתי. לבשתי את בגדיי שהיו מוכנים לי יום קודם על כיסאי בחדרי. שימלה שחורה המגיעה לי עד הברכיים,גרביון שחור שקוף נעליי בובה שחורות ואת כובע המכשפה שלי שאני לעולם לא מוותרת עליו. היום יש לנו מסיבת תחפושות בבית הספר לרגל היום הראשון ולקבלת התלמידים החדשים. תוך דקה הייתי מוכנה. "אמא את יכולה לאפר אותי?" שאלתי אותה כשהגעתי למטבח. אימי הסתובבה אליי. "כן בשימחה" אמרה לאחר שסקרה אותי מכף ורגל ועד לכובעי. היא חזרה למיטבח והביאה איתה את קופסת האיפור שלה. "בואי ניראה איך נאפר אותך" "מפחיד" עניתי מיד "אני רוצה איפור מפחיד" "מפחיד?" שאלה אימי. היא חשבה כיצד היא תאפר אותי מפחיד. ואז ניזכרה. הינהנה לעברי והחלה בעבודה. אימי מאפרת מקצועית. היא מתמחה בזה. "ניגמר" אמרה לי תוך כימעט שעה. את מוזמנת להיתקל במראה. רצתי למראה הגדולה המוצבת בחדר של הוריי. היסתכלתי בהישתקפותי וצרחה ניפלטה מפי. "וואו זה מקסים" אמרתי כשאימי ניכנסה לחדר. "אהבתי מאוד" פניי היו לבנים כסיד. כמטים הופיעו מיסביב לעייניי וללחיי. פי היה צבוע באודם שחור בולט. עיניי היו שחורות אף הם ואימי עשתה כיאילו דם זולג מהם. ניראתי ממש מפחידה. "רגע חסר לך משהו" אמרה רוצה לסלון. היביאה לי פאה לבנה ומקל שבור ועקום של מטטא. שהשהלכתי הישמיע המקל צלילים מפחידים של כטיפות דם זולגות על עץ. "את מוכנה עכשיו" אמרה "קדימה תעשי חיים" נשקה לי ויצאתי מין הבית.

עברתי דרך שער בית הספר. הוא היה ניראה אפלולי ואף תלמיד אח מורה לא היה שם. במיקום זה היה רק צליליי רפאים המוזיקה מפחידה. מבעד לאפלה ראיתי אותה. היצור הכי מפחיד עליי אדמות. היא היתקרבה אליי.צרחתי וברחתי מהר משם אבל היא היתה מהירה יותר ממני ותפסה אותי.
"לעולם לא תברחי ממני" אמרה וחשפה את ניביה המכוערים.

"אדמה תפסיקי לצעוק" אמרה אוליביה חברתי היושבת לידי. כשדיבורים לא עזרו היא הוציאה את בקבוקה ושפכה אליי מים. קפצתי המקומי "גברת סקוואן" אמר המורה שנעץ בי מבט כעוס ביותר "השיעור שלי אינו מעניין אותך?" לא יודעת מה לענות לו אז פשוט שתקתי.

בשאר השיעורים הייתי ערנית יותר הודות לאוליביה ולמים שלה.

כול היום חלמתי אותו חלום מוזר שאני לא יודעת מה פירושו.

הצילצול הגואל היגיע וכול אחד היתפזר לביתו. "רוצה אני אלווה אותך,אני לא יכולה להשאיר אותך לבדך בחושך" אמרה לי בקול דואג. שערה היה בלונדיני ועיניה ירוקות כהות "אני ההיה בסדר" אמרתי תחת חיבוקה העוטף . דרכינו היתפצלו והלכתי בצעדים מהירים לביתי. חושך סרר וירח מלא ניצב מעליי. ראיתי את ביתי מרחוק. יללה חזקה קטעה את מחשבותיי באותו רגע ועצרה את נשימתי. רצתי הביתה בהרגשה שאני יודעת מה יקרה. וכך קרה . ראיתי את גופה של אימי מותל אל הארץ שבעוד אישה שדומה לאישת זאב בהכלאה עם מכשפה טורפת את בשרה כיאילו לא ראתה בשר מעולם.
גשם חזק ירד באותו ערב. הזקנה היתקרבה אליי. ריח מסריח עלה מגופה הקפוף. ודמעות של דם עלו בעיניה. "בטח את לא יודעת מי אני" אמרה לי בקול מצמרר "אבל אני יודעת מי את" היא חייכה חיוך שחוסף את שניה המכוערות "את ביתי"