תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 2

"אני לא אשחרר אותך עד שתסבלי ותעלי לגהנום כמו שאת והמשפחה שלך צריכה" הוא אמר בעצבים וסתר לי בחוזקה,הרגשתי את הדמעות מרטיבות את פניי ומכאיבות בנשמה. "בבקשה" מילמלתי בבכי מנסה לזוז, "תרגיעי כלבה" הוא צעק עלי וקירב את הסכין לבטני,שמתי לב ששכבתי עם חזייה ותחתון,מה שגרם לי לקפוא ולהרגיש את עצמותיי נחלשות. "אני לא אוהב להרוג אבל את גורמת לי לרצות לעשות את זה באיטיות כואבת במיוחד" הוא אמר בעצבים והתקרב אלי עם יתד מעץ,הוא הניף אותה באוויר ותקע בבטני עוד לא חודר לאיבריי אבל הכאב הרס אותי. "כיף לך?" הוא שאל עצבני כשדוחף את היתד כלפי איברי,הרגשתי איך הוא מרוקן אותי מדם ומרגשותיי.קמתי בבהלה גופי מלא דם והכאבים מתחזקים מתנועה לתנועה,היתד עוד הייתה תקועה בבטני והגבר ישב לצידי מביט בי בפרצוף לא מובן ונהנה כשאני סובלת. "בבקשה" לחשתי בכאב ודמעות משולבות עם דם ירדו מעיניי "אמרו לך תסתמי" הוא צעק ותקע את אגרופו בפניי הבוערות מכאב.הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום ושאין לי אוויר,התחלתי להתנשם בכבדות מפחידה וכל שאיפה של האוויר העבירה בי כאב חד בריאות והתחלתי להשתעל דם. "בבקשה תעזור לי לא עשיתי כלום אני נשבעת" אמרתי בכאב והוא רק המשיך להסתכל עליי,עינייו השחורות בוחנות את גופי המדמם והפצוע,פנייו הגבריות עם עצמות הלחיים הבולטות היו מופנות אלי ושיערו החום והלא ארוך היה פרוע כנראה היה פה הרבה זמן. "נשבעתי לעצמי שאני אהרוג אותך" הוא מילמל בעצב משולב עם כעס"אני…אני" נסיתי להגיד אבל השיעול עם הדם חנק אותי,ידיי היו משוחררות עכשיו והסתכלתי עליה,יד שנראתה כחולה וחיוורת במיוחד,ראיתי את מבטו של הבחור מסתכל על היד בדאגה ובהבנה אבל לא עשה עם זה כלום,התקווה התחילה להתנפץ לאט לאט כמו זכוכית. השתעלתי שוב פעם אבל עכשיו הרגשתי את החנק גובר ולא הצלחתי להפסיק את הקאת הדם, הבחור קם ממקומו והלך לסוף החדר עדיין מביט בי. "אני מצטער שאת גומרת ככה את החיים" הוא מילמל ולא הבנתי על מה הוא מדבר,הוא התקרב אלי עם הסכין ותקע לי אותו באזור החזה,הרגשתי אותי נחנקת ולאט לאט מאבדת את עצמי.
-נ.מ רואי-
ראיתי אותה נחנקת למוות,מתפתלת מכאבים ואחרי כמה דקות גופה מרפה.חצי מגופי מקווה שהיא לא מתה והחצי השני מקווה שהיא מתה ושלא אראה אותה יותר.התקרבתי אליה והתיישבתי לידה מביט בפנייה העדינות והמדממות,בשיערה הבלונדיני והגולש ובגופה הרזה,עיניי נעצרו על חזייתה,הסתכלתי על החזה שלה מרגיש את הזרם של החרמנות בגופי,הפנתי את מבטי לקיר לא הבנתי מה קורה אצלי עד לפני כמה שעות הייתי רוצה שתסבול ותמות אבל עכשיו אני רוצה אותה חייה לצידי. נאנחתי בכבדות והוצאתי את היתד שהייתה תקועה לה בבטן ואת הסכין שהיה תקוע ליד ליבה ושיחררתי את רגלייה. נשענתי על הקיר והיא בין רגלי שוכבת על בית החזה שלי,עטפתי אותה בזרועתי שלא תקפא.שמעתי שיעול כבד והתעוררתי בבהלה,היא השתעלה והסתכלה עלי מופתעת וכאובה,השפלתי את מבטי והעפתי אותה לצד. "למה עזרת לי?" היא שאלה בשקט לא עניתי לה,מה כבר יש לי להגיד לה? שאני רוצה להיות לצד גופה ופנייה?. "למה הצלת אותי?!" היא שאלה בצעקה של כאב
"תגידי תודה ותסתמי" צעקתי עליה חזרה
"למה הצלת אותי למה?!" היא אמרה והתחילה לבכות,ידעתי שמשהו עובר עליה אבל לא אמרתי כלום ורק הבטתי בה בוכה.היא נרדמה על הרצפה מכווצת כמו כדור,הורדתי את חולצתי והנחתי עליה.הסתכלתי עליה ישנה כל כך יפה וכל כך שלווה.
-נ.מ של קלואי-
קמתי במהירות והסתכלתי על הבחור שישב על יד הקיר מביט בי, השפלתי את פני כשהתקרבתי אליו כדי להביא לו את חולצתו,גופו היה שחום ומושך והיו לי קוביות ושרירים.
"תודה" אמרתי בשקט מתיישבת לידו מנסה להסתיר את גופי
"בסדר" הוא אמר בקול צרוד ומחוספס שהעביר בי זרמים
"מה קרה למשפחה שלך?" שאלתי בהיסוס,הוא הסתכל עלי במבט עצוב והתקרב עם פניו אל פניי….