כותבת21
היי מצטערת שלא העלתי המון זמן פרק חדש, פשוט לא הייתי בבית כל הזמן הזה. מקווה שתאהבו את הפרק ותמיד אשמח לביקורת בונה=]

התאהבתי ברוצח פרק 10

כותבת21 24/06/2015 1760 צפיות 6 תגובות
היי מצטערת שלא העלתי המון זמן פרק חדש, פשוט לא הייתי בבית כל הזמן הזה. מקווה שתאהבו את הפרק ותמיד אשמח לביקורת בונה=]

"זה באמת מה שאתה רוצה בחיים שלך?", שאלתי את אלרואי שישב על ידי במיטה ושיחק בפאלפון שלו.
"לא הייתה לי ברירה", הוא ענה לאחר התלבטות ארוכה והמשיך לשחק במשחק שלו.
"תמיד יש ברירה אלרואי, אתה סתם מתרץ לעצמך תירוצים כדי שלא תרגיש שעשית טעות", אמרתי לו, לסתו ננעלה, הוא ידע שאמרתי דברי אמת, הוא ידע שיש ברירה והוא ידע שהוא מרגיש שעשה טעות. אבל הוא העדיף לשקר לעצמו כדי שירגיש יותר טוב.
"אוצר…תפסיקי לדבר שטויות בסדר?אני לא עשיתי שום טעות ואלה החיים שאני רוצה ובחרתי, אז דיי", הוא אמר, הרים טיפה את הקול וזרק את הפלאפון שלו על המיטה בכעס.
עיניו השחורות הביטו בי וסערה התגלתה בהן.
"אל תסתכל עלי ככה אלרואי, אתה יודע טוב מאוד שזאת האמת", אמרתי לו, נרתעתי מהמבט המאיים שהיה בעיניו, לפעמים אני לא יודעת למה לצפות ממנו, לתגובות המתפרצות שלו שהתחילו להפחיד אותי, הוא נהיה יותר מאיים ויותר קשוח, מה שפעם הוא לא היה.
"אוצר…עדיף שתלכי, את סתם מעצבנת אותי", הוא אמר ופגע בי קצת, הוא בחיים לא סילק אותי מהחדר שלו.
קמתי בכעס מהמיטה ויצאתי מחדרו בטריקת דלת חרישית.
~~~

שכבתי על המיטה הזוגית הנוחה שלי, הבטתי על התקרה והזכרונות לא הפסיקו לתקוף אותי, הזכרונות על אלרואי ועל אמא שלי, על כל התקופות הטובות שלי.
"ילדה שלי", לפתע שמעתי קול מוכר ואהוב.
הזדקפתי במיטה בתנועה מהירה והבטתי עליה, על פניה החיוורות של אמי.
לא הבנתי מה קורה לי, השתגעתי?אני מדמיינת את זה?
ליבי החל לדפוק בקצב מהיר ולא נורמלי, דמעות צבעו את פניי בשבילים רטובים ושקופים ועינייה היו עצובות, מלאות בגעגוע.
"אמא…את…את מתה…מה?איך את פה?", שאלות מילאו את מוחי ולא הבנתי אם אני מדברת לרוח שלה או לשיגעון שלי.
"אוצר שלי…תהיי רגועה, הכל בסדר", היא אמרה בקול רגוע, כל כך התגעגעתי לצליל הזה, למילים האלו, היא התקרבה אליי וידיה משכו אותי לחיבוק חם ומוכר.
"אמא, אני סובלת בלעדייך, בבקשה תחזרי", יבבתי בבכי מר, בגעגוע כואב, רציתי שהיא תהיה אמיתית, שהרגע הזה יהיה מציאותי.
"אל תדאגי, אני לא הולכת", היא אמרה ברוך וליטפה את פניי, עצמתי את עיניי, נתתי למגע עוצמה יותר גדולה, לצמרמורת לזרום בגופי.
פקחתי את עיניי והיא יותר לא הייתה, נעלמה כמו הרוח.
התחלתי לבכות, יותר חזק והרגשתי את הכאב החד בחזי, זה גרם לי לחוסר אוויר והתקשתי לנשום.
הדלת של חדרי נפתחה, אלרואי עמד שם, הוא ראה אותי בוכה והתקרב בצעדים מהירים אלי.
הוא התיישב לידי על המיטה והרים את ראשי המושפל לכיוונו.
"מה עובר עלייך אוצר?למה את בוכה כל כך הרבה?", הוא שאל, הפעם שום טון קשוח ומאיים לא נשמע, הוא היה רך ודואג, בדיוק כמו המבט שלו.
הבטתי בעיניו השחורות והבכי התעצם, לא יכולתי לעצור את הבכי.
אלרואי בלע את רוקו קירב את גופו אליי בהיסוס ולבסוף מצאתי את עצמי בין זרועותיו הגדולות והשריריות.
הרוגע ישר הורגש בי והרעד בגופי פסק.
אהבתי את התחושה של להיות בין שתי זרועותיו, אהבתי את הריח שעטף את אפי שלמדתי להתמכר אליו כמו אל סם.
"אלרואי", לחשתי את שמו. הוא התנתק מהחיבוק והתעמק בעיניי.
"תודה", אמרתי וחייכתי חיוך קטן וצדדי.
הוא הנהן בראשו ושום חיוך לא שיחק על פניו, רק המבט הרציני.
***
לבשתי שמלה לבנה טיפה רופפת מלמטה, נעל עקב שחורה והלבשתי על ידי תיק קטן בצבע שחור.
את ידיי עיטרו צמידיי זהב שהיו שייכים לאמא שלי ועל צווארי הייתה מונחת השרשרת שאלרואי קנה לי לפני שלוש שנים.

נכנסתי לרכבו של יניר והוא החל לנסוע למועדון.
בסוף חבר שלו חוגג יום הולדת באיזשהו מועדון בעיר אז הוא רצה שאבוא איתו.
בהתחלה לא הרגשתי בנוח אבל הוא הצליח לשכנע אותי.
"את כזאת יפה אוצר", הוא אמר והביט בעיניי.
"תודה יניר, גם לך לא חסר", אמרתי וקרצתי לעברו בשובבות והרמזור בדיוק השתנה לירוק.
הוא נתן גז והרשתי להעיף לעברו מבטים גנובים.
הוא לבש ג'ינס שחור וחולצה לבנה של לקוסט.
שיערו היה פרוע ומושלם בצורה מפחידה.
הוא כל כך גברי וכל כך מושך.
רציתי לנשק אותו.

הגענו ליעד ולהפתעתי הוא חנה ליד המועדון של אלרואי.
"מה אנחנו עושים פה?", שאלתי ומבטי היה מבולבל.
"כאן חבר שלי חוגג, למה את מכירה את המקום?", הוא שאל בעודו נועל את רכבו עם השלט הרחוק והקטן של הרכב.
"כן, הייתי כאן עם חברה שלי כמה פעמים", עניתי, לא רציתי להגיד לו שאני מכירה את הבעלים ושהוא במקרה החייל הכי טוב של אבא שלי.
"אהה, יפה", הוא אמר והתקדמנו לעבר הכניסה.
"מה קורה גבר?", יניר אמר ולחץ את ידו של השומר.
"בסדר אחי, כנסו", הוא אמר וזרק לעברי חיוך קטן, הוא מכיר אותי, יודע מי אני.
נכנסנו למועדון, הופתעתי לגלות שהוא מכיר כאן כמעט את כולם, כל שנייה עצר להגיד שלום לאנשים שם ואפילו לחברים של אלרואי, מה לו ולהם?
בסופו של דבר הגענו לשולחן של החבר שלו, היו שם המון אנשים, גברים ונשים, חלקם היו שתויים וחלקם היו סתם צחקו ונהנו.
"שומע, אני הולכת לשירותים אני כבר חוזרת", אמרתי לו, הוא הנהן.

נכנסתי לשירותים, שמעתי רעשים, זה נשמע כמו גניחות, וואו הולך שם משהו סוער.
נכנסתי לאחד התאים והגניחות החלו להישמע יותר חזקים.
כאליו לא איכפת להם שאנשים נכנסים לכאן?איפה הבושה שלהם?
"אלרואי", לפתע שמעתי, זה אלרואי שנמצא שם עם מישהי ומזיין בלי בושה בתוך השירותים?
זה צבט לי את הלב, למה הוא היה חייב לחגוג דווקא פה?


תגובות (6)

תמשיכי

24/06/2015 17:44

זה מושלםםם אלרואי יכלב למה למהה התנהגת יפה ואז הרסתה את זה במעדון פרק מושלם וכמה זמןן חיכיתי שתמשיכי פרק מושלם כמו כל הפרקים ותמשכיי

24/06/2015 18:26

פרק מושלם!! תמשיעי+

24/06/2015 18:27

מקסים, כתיבה מדויקת וסוחפת.
מקווה בשבילך שתתחילי לכתוב פרקים בקצב קצת יותר מהיר כי ממש קשה לשמור על קצב רצוף עם הסיפור.
מחכה כבר לפרק הבא, אוהבת.

24/06/2015 18:29

מתתתתתההההה על הסיפור שלך הוא ממש מעניין תמשיכי פרקים בתדירות גבוהה יותר כי באמת קשה לעקוב אחרי הסדר התרחשויות

24/06/2015 19:02

אני ממש מודה לכן על התגובות!
ממש חיממתן לי את הלב ושימחתן אותי!
כיף לדעת שאתן עדיין רוצות לקרוא את הסיפור=]
תודה רבה, אוהבת3>

24/06/2015 20:57
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך