משפחה

אז עשיתי טעות .. עשיתי טעות , מודה , אף אחד לא מושלם , מותר לאנשים לטעות , זה אנושי .
אבל למה לרדוף אחרי זה ? למה ? למה לתת לי הרגשה רעה , שכולם שונאים אותי , שאני לא חשובה לאף אחד , אמא שלי עזבה אותי עם אחי הקטן שאני לא מכירה . אני ואחי הגדול כל הזמן רבים , אבא שלי ? אבא שלי לא מכיר בי כבת שלו ! לא מזיז לו איך אני מרגישה . מאז אותו רגע .. אותו רגע שאני כל כךך רוצה לשכוח ואני לא מסוגלת .. אותו רגע שהוא ראה את זה . קרא את זה . אותו רגע שבוא מתתי בשבילו , לתמיד !
אני אוהבת את אבא שלי ועד לפני שנה גם הוא אהב אותי
אבל אז .. הוא השתנה . הוא לא מדבר איתי כמו פעם , מסתכל עליי באותו צורה כמו פעם , הפעם .. הוא אוהב יותר את אחי .. הפעם , הוא חושב עלייו יותר , הפעם , הוא מחבק אותו , אוהב אותו , מבין אותו יותר …
אבל אני ? אני מסתגרת בחדר שלי , עם השירים ועם המילים ..
אני כותבת את זה ומרגישה רע ..
מרגישה שזהו .. אין לי יותר למה לחיות ! אבל אני לא כמו הבנות והבנים האלה שיתאבדו או יחתכו בגלל מישהו או מישהי שעשו להם משהו .
אני נלחמת עד הסוף .. אני לא מוותרת !

אני אוהבת את זה שהוא מתייחס אלייו כמו שהוא התייחס אליי .. אח שלי כל פעם שהוא ראה איך אבא מדבר איתי , ומקשיב לי , וצוחק איתי , הוא קינא .. ומאז הוא פיתח אליי איזשהו רגש .. רגש לא טוב … אפשר להגיד שהוא פיתח אליי שנאה .
עכשיו הוא מדבר איתו יותר מקשיב לו יותר צוחק איתו יותר אבל אני לא מקנאה .. אני לקחתי את החוזק מאבא שלי .. לא לוותר על משהו
אני לא משחקת עם אח שלי את מי אבא יותר אוהב .
אני מנסה ומנסה ותאמינו או לא אני מצליחה
אני מצליחה להחזיר את האמון של אבא שלי בי .. אני מצליחה להראות לאח שלי שיש בי משהו חוץ משנאה !
עכשיו אנחנו משפחה שאוהבת למרות שאנחנו לבד .. רק אנחנו .. אנחנו אוהבים אחד את השני .
אנחנו משפחה שוב .