The Mysterious Boy- פרק 10
The Mysterious Boy:
פרק 10:
"אני? אני לא הסתבכתי בכלום!" בסופו של דבר מארק החליט שבמקרה הזה עדיף לו לשקר לבתו מאשר לסכן אותה.
"אבא, אל תשקר לי!" לוטי הייתה עצבנית עליו. היא לא רצתה שהוא ישקר לה. למה הוא לא חושב שהיא יכולה לעזור לו? למה הוא לא חושב שהיא מספיק בוגרת כדי שהוא יוכל לספר לה?
"אני לא משקר לך." הוא אמר. "עכשיו תלכי אל דייזי ותשחקי איתה. כשאני אסיים את מה שאני עושה אני אבוא לשחק איתה ואת תוכלי להמשיך את העבודה שלך. ואל תראו טלוויזיה, אם זה מה שתעשו, אני אדע."
"בסדר," היא נאנחה ויצאה מהחדר. מארק חזר לחדר העבודה שלו ואחרי שלוטי ראתה אותו נועל את הדלת היא התחילה לצותת להם.
"הארי, למה אני זה שפקדת עליו לעשות את זה?" לוטי שמעה את אביה שואל. "אפילו שנייל שממה שזכור לי ניסה להרוג אותך היה עושה את זה אם היית מבקש ממנו. כולם חוץ מהאדם הזה עצמו היו עושים את זה, אז מדוע באת דווקא אליי?" עכשיו הייתה לה הוכחה לכך שהוא שיקר לה ושהוא כן הסתבך במשהו.
"כי לך יש יותר סיכויים להצליח. אתה יכול יותר להצליח כי לך יש יותר מה לאבד, כמובן שבגלל זה הסיכוי להפסד גודל גם הוא, אבל אני מאמין שאתה לא רוצה לאבד את הבנות החמודות האלו שלך. למשל הקטנה הזו שפתחה לי את הדלת, תזכיר לי איך קוראים לה, דייזי? חייזי? טייזי? קייזי?" היא שמעה אדם אחר שבזכות דבריו של אביה היא הבינה שקוראים לו הארי.
"קוראים לה דייזי." היא בקושי הצליחה לשמוע את אביה לשמוע את המשפט הזה.
"האם היית רוצה שתקרה לדייזי תאונה מצערת מאוד?" שאל הארי. 'האם הוא מתכוון להרוג אותה?' השאלה הזו הייתה במוחם של לוטי ושל אביה. 'הוא פשוט חסר לב!' חשבה לוטי לעצמה.
"לא," היא שוב בקושי שמעה את תשובתו של אביה לשאלתו של הארי.
"אז תעשה את זה. אם אתה רוצה שלא יקרה שום דבר לבתך תהרוג אותו!" אמר הארי.
"הארי," אמר מארק והפעם לוטי שמעה אותו טוב מאוד.
"מה?" שאל הארי.
"האם אין שום דבר אחר שאני יכול לעשות שימנע ממך להרוג את האנשים שחשובים לי?" שאל מארק ולוטי שמעה את הקול שלו רועד.
"יש משהו, אבל לפני שאני אגיד לך מה זה אני רוצה להבהיר לך משהו." אמר הארי. "אני אהרוג את לואי בכל זאת. כנראה בסוף החודש הזה ואם לא בסוף החודש הזה אז בזמן אחר. אין שום דבר שתוכל לעשות כדי למנוע את זה. אז תחליט מה אתה רוצה. לעשות את מה שפקדתי עלייך מזמן, לתת לאנשים שאתה אוהב למות או לעשות משהו חדש שאני אפקוד עלייך לעשות. אבל תזכור שלא משנה באיזה אופציה אתה בוחר לואי ימות."
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל מארק.
"אני רוצה שתמצא את לואי ותביא אותו אליי." אמר הארי. להביא את לואי אליו? האם היא שמעה נכון? האם אבא שלה הולך לעשות את זה? האם אביה הולך למצוא את אחיה הנעדר ולהוביל אותו אל מותו? היא שיערה שהדלת עומדת להיפתח אז היא הלכה אל דייזי. "אוקיי תכביא את הטלוויזיה ובואי נשחק." אמרה לוטי ודייזי כיבתה את הטלוויזיה. בדיוק באותו הרגע הארי הלך מהבית שלהן ומארק הגיעה אליהן.
"לוטי את יכולה ללכת." הוא אמר והיא התכוונה ללכת אבל בדיוק אז דייזי אמרה, "אבל אבא היא הגיעה רק עכשיו. לא הספקנו לשחק!"
"מה אמרת?" הוא שאל את דייזי והיא חזרה על דבריה. 'לעזאזל,' חשבה לוטי. 'הוא עלה עליי.'
"שרלוט בואי רגע!" הוא אמר בתקיפות ומשך אותה אל עבר החדר הקרוב שהיה חדרו של לואי. לוטי ידעה שאם אביה משתמש בשמה המלא אז היא בצרות. "מה אתה רוצה?" היא שאלה אותו.
"מה עשית בזמן שהלכתי לחדר העבודה שלי?" הוא שאל אותה והסתכל בעיניה. אם היא תשקר הוא יידע. אבל היא לא ידעה שהוא יידע אז היא שיקרה בכל זאת, "הייתי בשירותים."
"את משקרת." הוא אמר לה.
"אני לא," היא אמרה בתקווה שהוא יקנה את זה. אבל הוא לא קנה את זה.
"את כן," הוא החליט. "עכשיו תאמרי לי מה עשית!"
"אני לא משקרת לך אני הייתי בשירותים!" היא קיוותה בכל ליבה שהוא יאמין לה. הוא דחף אותה על הקיר וסגר את שתי ידיו על צווארה. פרצופו היה אדום מרוב זעם. "תאמרי לי מה עשית! ואל תשקרי לי!" הוא צעק ולוטי לא הייתה מופתעת אם כל הרחוב שלהם שמע את הצעקה הזו.
"אבא תשחרר אותי." היא ביקשה בקול ממש חלש שהוא בקושי שמע.
"לא עד שתחליטי לומר לי את האמת. את כל האמת בלי שום שקרים." הוא אמר נרגע מעט מהזעם שהיה שרוי קודם לכן.
"אתה מכאיב לי." היא בקושי הצליחה להוציא את המשפט מפיה. הוא שיחרר אותה. הוא עצם את עיניו ונשם עשר נשימות עמוקות ואיטיות. במשך הזמן שהוא נשם את הנשימות העמוקות והאיטיות שלו הוא החזיק את ידה בחוזקה כך שהיא לא יכלה ללכת משם. הוא פתח את עיניו והסתכל עליה. "אני מצטער." הוא אמר. "עכשיו תאמרי לי מה עשית. ואל תשקרי לי."
"תעזוב את היד שלי!" היא ניסתה להשתחרר ממנו תוך כדי שהיא מתעלמת ממה שהוא אמר לה לעשות. הוא חיזק את אחיזתו בידה ולא הרפה.
"תגידי לי את האמת!" הוא דרש.
"אני…" היא התחילה לומר את האמת אבל לא המשיכה. הוא חנק אותה רק כי הוא ידע שהיא שיקרה. מה הוא יעשה לה עם הוא יידע מה היא עשתה? מה הוא ייעשה לה אם הוא ידע שהיא צותתה לו ולהארי? מה הוא יעשה אם הוא יידע שהיא יודעת כמעט את הכל? למשל את העובדה שהוא עומד להרוג את לואי. כן, בשבילה זה נקרא להרוג אותי. כי גם אם הוא לא עושה את זה במובן המילולי הוא מוביל את לואי אל מותו וזה מספיק לה בשביל להחליט שהוא זה שעומד להרוג אותו.
"את מה?" הוא שאל.
"אני צותתי לך ולאיש הזה, הארי. שמעתי את כל מה שאמרתם אחרי שדיברנו בחדר שלי אין לי מושג על מה דיברתם לפני שאני ואתה דיברנו בחדרי אבל אני מניחה שזה קשור." הוא אמרה לו. "עכשיו תשחרר אותי!"
"אני לא יכול, אני לא יכול לתת לך ללכת מחשש שאת תספרי למישהו. ואל תגידי לי שאת לא תספרי לאף אחד כי זה לא יעזור אני לא מאמין לך. אז את נשארת בחדר הזה." הוא אמר ושיחרר את ידה. היא עשתה צעד אחד ופתאום שמה לב שהדלת סגורה והיא לבד בחדר של אחיה. היא הלכה אל עבר הדלת וניסתה לפתוח אותה. הדלת הייתה נעולה. איך הוא עשה את זה? איך הוא יצא מהחדר ונעל את הדלת כל כך מהר? "אבא! תוציא אותי מפה! מישהו? הצילו!" היא צרחה בקול כוחה.
"סתמי!" היא שמעה את קולו של אביה כועס. "Tף אחד לא ישמע אותך אז חבל על הקול היפה שלך." הוא ידע שזה נוראי מצדו לנעול אותה שם, במיוחד לאחר מה שהיא שמעה אבל לא הייתה לו ברירה. אם הוא לא היה עושה את זה היא בטח הייתה הורסת לו את התוכניות והוא לא יכול לתת לזה לקרות, הוא לא יכול לתת לה לעשות את זה. הוא שנא את עצמו על זה אבל ניסה להתעלם מהשנאה העצמית שהוא חש אל עצמו. הוא ניסה להגיד לעצמו שוב ושוב שהוא לא עשה שום דבר שגוי אבל זה לא עזר לו. זה לא שיפר את הרגשתו. הוא חזר אל דייזי והיא שאלה אותו איפה אחותה הוא שיקר לה ואמר שלוטי ממשיכה את העבודה שלה לבית הספר. "האם אתה רוצה לשחק איתי?" שאלה דייזי.
"מאוד אבל איני יכול אז תראי טלוויזיה או משהו. אם אמא תחזור תגידי לה שהרשתי לך היום חד פעמי." הוא אמר ויצא מהבית. הוא לא חשש להשאיר את ביתו הקטנה שם לבד בגלל כל ההגנות שהוא שם.
————–
"נייל," אמר לואי.
"מה?" שאל נייל.
"אני רוצה לומר לך משהו." השיב לואי. הם הצליחו לברוח מהדירה של נייל שם קת'רין והגבר שהם לא ידעו את שמו נעלו אותם ולואי הרגיש שזה זמן טוב לספר לנייל על רגשותיו.
"מה אתה רוצה לומר לי?" שאל נייל.
"אני אוהב אותך. יותר מחבר טוב. אני מאוהב בך." אמר לואי ונייל התקרב אליו.
"גם אני בך אבל זה לא יכול לקרות. אני חיי כבר כמה מיליוני שנים ואתה רק נער בן 16." אמר נייל ועצב נשמע בקולו.
"עוד מעט 17." לואי סינן בשקט ונייל צחק.
"בקרוב יש לי יום הולדת." אמר נייל.
"בן כמה אתה תהיה?" שאל לואי.
"לו זה מאוד לא מנומס לשאול אדם זקן בן כמה הוא יהיה!" נזף נייל בחברו והם צחקו.
"האם אתה יותר זקן מהארי?" שאל לואי.
"כן," נייל אמר. "כמה חודשים."
"נייל לא אכפת לי שאתה זקן. אני רוצה להיות איתך." לואי נהפך לרציני פתאום ונייל השפיל את ראשו. "תסתכל עליי," דרש לואי ונייל עשה זאת.
"אני," לואי אמר מצביע על עצמו.
"אוהב," הוא אמר ועשה עם ידיו צורה של לב.
"אותך," הוא אמר והצביע על נייל נוגע עם קצה האצבע שלו בחזה של נייל. נייל חייך ואמר: "גם אני."
"נייל אולי זה לא יעבוד בנינו אבל אנחנו יכולים לפחות לנסות." אמר לואי.
"בסדר," אמר נייל לאחר היסוס קל. לואי חייך ומשך את נייל קרוב יותר אליו. ולפני שנייל הספיק לשים לב לואי כבר ריסק את שפתיו על שלו.
המשך יבוא…
תגובות (3)
דידי זאת אני זוכרת אותי? :/
אני מאוד מקווה שכן… התגעגעתי לאתר הזה. מלא זמן לא כתבתי פה,אני ממש אשמח לחזור לקרוא את הסיפורים שלך כי יש לך כישרון מדהים!
אני לא יודעת אם לחזור לכתוב בגלל שהפרק האחרון שכתבתי לא היו בו תגובות בכלל :( רציתי לשאול את דעתך, מקווה שתקראי ותגיבי (על התגובה שלי ועל הסיפורים) התגעגעתי מלא ♥
אני לא ממש קוראת באתר אבל אולי אני אקרא :) וגם אני התגעגעתי אלייך. אני שמחה שאת אוהבת את הכתיבה שלי.
המשכתי :)