הכאב שלה

"שלעולם לא נבין את הכאב שלה" דיברתי בשקט אל גיסי דוד.
ישבנו אני וגיסי מחוץ לבית של אחת מחברות המועצה של היישוב,שם התקיים השבעה לבנה בן השלוש .כמה שרצינו לנחם,להשתתף בצערה לא יכולנו להישאר בפנים .הבית היה נורא קטן וחנוק וכולם בכו והיא זעקה וצעקה .כולם דיברו עליה היא נהפכה לנושא השיחה בכל הבתים ביישוב השמועות אמרו שהיא משוגעת,אולי הם צודקים אך בטוח שהמבטים והלחשושים רק הוסיפו לכאב שלה,מבטיהם של האנשים המרחמים ולפעמים נחרדים מהאישה המפורקת.
ואני בזמן הזה ישבתי עם גיסי דוד,הוא כמו אח שלי,אח על אמת.
הוא תמיד היה בביתי,משפחתנו חברות כל כך טובות ואני והוא תמיד היינו חברים טובים,חברות כנה ואמתית בצורה שלפעמים זה הפריע לאחותי.אני ראיתי את זה,אך תמיד ניסיתי להתעלם לא רציתי להפסיד את דוד בגלל שהיא החליטה להתאהב בחבר הכי טוב שלי וגם לי זה כאב.
בהתחלה,לא רציתי שהם ייצאו לא אהבתי שאני חולקת אותו ועוד אתה.
אבל הוא אהב אותה,אהבה אחרת מאשר האהבה שהייתה לו אליי.
אני זוכרת כשהיינו יושבים ביחד באחת האבנים המחבוא הקטן של שנינו הוא היה מספר לי על הלילות והימים שהם בילו ביחד וכמה שהיא כל כך מדהימה והיה צוחק על כמה שאנחנו שונות .לי זה כאב אבל שתקתי,כמו שרק אני יודעת.
אבל השנים עברו .אני כבר בת 22 ולמרות זאת נותר ניצוץ של קנאה שאני רואה אותו יחד.
לעולם לא דימינתי את שתהם יחד,תמיד צחקתי על המחשבה הזאת.
בשבילי אחותי הייתה תינוקית בכיינית ומפונקת שצוחקת מכל דבר.
אבל בשבילו,בשבילו היא הייתה יפה ומטופחת.
אני זוכרת את הימים שעוד הירשתי לעצמי לשבת לבד עם שתהם והם היו מתחבקים ומצוחקים בקולי קולות ואני הייתי יושבת מולם מרגישה מובכת,רוצה שהאדמה תבלע אותי וכל פעם מחדש לא מבינה איך הגעתי לסיטואציה הזאת שוב.
אני לא אהבתי אותו,אני קינאתי לו מאוד כל השנים עם כל החברות שהיו לו וגם עם אחותי,אבל זאת לא הייתה אהבה.אני יודעת.
עכשיו אני כבר לא גרה עם ההורים ואני לא גרה בישוב,הייתי שנה וחצי בהודו עם רעות אהוד ועם עוד כמה חברים שהכרתי שם.עכשיו אני גרה בתל-אביב עם רועי החבר שלי כרגע לכן כבר דוד לא היה בראש מעייני כבר זמן רב אבל בגלל הביקור בישוב בבית הוריי חזרו אליי ימים עברו.דוד ואני ישבנו בשולחן בחוץ ועישנו סיגריה.
אחותי שונאת שדוד מעשן ולכן הוא גם הפסיק.אבל אניממש דחפתי לו סיגריה "היא לא רואה,אני לא אספר לאף אחד"וחייכתי חיוך שובב.הוא לקח את הסיגריה והדליק אותה "איך היה בהודו?" שאל.
"ואו מרגיש לי כאילו זה היה רק אתמול.חבל שלא באת או לפחות טלפנת לברר מה שלמי.."
אמרתי עם לב דופק מפחד מהתגובה.
"לא יודע.חשבתי את רוצה לנשום.את כזאת שאת נוסעת את אוהבת להתנתק.רציתי לתת לך לנשום קצת,חשבתי שאת צריכה את זה" הוא לקח עוד שאכטה מהסיגריה.
"חזרתי לרועי,אם זה מעניין אותך" זרקתי במהירות.
"את יודעת מה אני חושב עליו,אבל תעשי מה שטוב לך.אני מכיר אותך את גם ככה לא תקשיבי לי" דוד נשען על הכסא נראה כאילו כבר ידע על רועי.
"אתה חייב להרוס לי כל דבר בחיים?רועי אחלה,הוא השתנה מהתיכון.."זרקתי בעצבים ועם דמעות שמתחילות לזרום.
"הוא מניאק,מניאקים לא משתנים,עזבי אותך אני מכיר את הסוג האנשים האלה" החליט קולו להיות רועד.
"למה הוא מניאק?כי אתה לא מסתדרים?כי הוא לא חבר שלך?כי לא הסתדרת בתיכון?אם ככה אז גם אחותי מניאקית גם אני לא מסתדרת איתה אז אני הורסת לכם את הקשר ומשכנעת אותך להישאר לבד?"
"תעשי לי טובה" אמר דוד "הקשר שלנו נגמר רק בגללך ובגלל שאת כל הזמן מכניסה את עצמך לסרטים .טסה להודו,יוצאת עם בנים סוג ב',שותה, ומעשנת בלי הפסקה .אולי פעם אחת תקחי את החיים שלך קצת ברצינות?מה את חושבת שלי קל לדעת שת אי שם בהודו מסטולה עם אנשים שאני לא סומך עליהם? יש אנשים שאוהבים אותך פה ואת מעיפה אותם בגלל הסרטים שאת מייצרת לעצמך גם את אחותך את מעיפה למרות שאת יודעת שבאמת אין לאחותי בעיה עם הקשר שלנו והיא מבינה שאנחנו חברים מאז ומתמיד ולפני שאני והיא התחלנו לצאת .אנחנו נשואים כבר זה שונה .היא מבינה שאותה אני אוהבת .אבל זה לא אומר שצריך לנתק את הקשר . אל תצדיקי את השיגעונות שלך על הדר היא עדינה ופגועה ממך .אני מאוד אוהב אותך ואת יודעת עד כמה .תעזבי כבר את החיים האלה ותהיה רצינית ולא כמו איזה מסטולה".בזמן שהוא דיבר פשוט קמתי "תעשה לי טובה דוד פעם היית חלק מאותם חיים שאתה כל כך מסתייג מהם" אמרתי בזעם."התבגרתי,רחלי התבגרתי." אמר בקול."ברור שתברחי כמו תמיד" אמר בקול בזמן בצעדי בצעדים גדולים מהמקום שבו ישב והותרתי אותו ואת הסיגריה לבד.