חלום שהוביל למציאות . פרק 33 .

עוד פרק … אני לא מאמינה על עצמי , היום הכי מעצבן שלי בעבודה אבל לא רוצה לאכזב אתכם.. הבטחתי קיימתי [ למרות שלא הבטחתי] .
אוהבת…

ישבתי בקצה של המיטה נשענת כנגד הקיר רגלי מקופלות אלי וראשי נשען על ידי אני מנסה לחשוב מה אני עושה הלאה החדר נהיה יותר ,ויותר חשוך , השעות עוברות חולפות .
אבא נכנס לחדר התיישב לידי על המיטה ורק חיבק אותי, לא אמר מילה , רק חיבק .
" מה אני אעשה ?" שאלתי אותו , הסתכלתי לו בעיניים, חיפשתי תשובה אולי הוא יגיד לי מה לעשות , אבל הוא רק שאל " איך את מרגישה?" .
" מה אכפת לי איך אני מרגישה, יישי לא מדבר איתי ואני אפילו לא יודעת למה , אמא לא נכנסה לחדר הזה מאז שגילינו .. והדבר היחיד שיישי כן עשה זה להסתכל עלי ולתת לי מבט מנחם , הוא לא באה לשאול מה התשובה , לא התעניין לשלומי , רק הסתכל עלי מעבר לחלון." התפרצתי .
" אריאל , תתני לו קצת זמן , זה שוק גם בשבילו , תנסי להבין אותו" הוא ניסה להכניס לי קצת היגיון . פתחתי את הפה כדי להגיד עוד משהו אבל הדלת נפתחה מי אם לא יישי עמד בפתח , הוא לא הבין כמה הוא פגע בי , הוא לא יודע כמה הוא ערער את הביטחון שלי , אני יותר מידי עצבנית עכשיו ומלאת יותר מידי הורמונים למה הוא מופיע עכשיו , ולמה יש לו מבט כול כך מעצבן על הפנים .
הוא באה לפתוח את הפה אבל אני לא יכולתי להקשיב לו , אני יותר מידי כעסתי עליו ויותר מידי הייתי עצבנית על המצב המעצבן הזה . נעמדתי על המיטה ותפסתי כול דבר שיכולתי לתפוס מהשידה הכי קרובה וזרקתי על יישי , הוא נבהל וסגר את הדלת מהר , עמדתי מתנשפת שפריצים של צבע היו על הדלת כחול צהוב וכתום ושחור.
הוא ניסה לפתוח את הדלת עוד פעם אבל זרקתי את הצבע האדום .
" אריאל ." שמעתי אותו קוראה מאחורי הדלת מופתע מהתגובה המוזרה שלי , " אני כועסת עליך!" אמרתי את המובן מאליו לפני שהצלחתי לחשוב בכלל על מה שאני אומרת .
"הבנתי את זה .." הוא התחכם " אני רוצה לדבר איתך " הוא ביקש.
" נראה לך שאני רוצה לדבר איתך עכשיו , אתה יודע מה עשית לי ? , אני נעמדתי מולך כולי דמעות לא יודעת מה לעשות , מחפשת אותך, צריכה אותך לידי ואתה רק ישבת והסתכלת עלי בוכה ." צעקתי , פרקתי הכול , הרגשתי כמו מטומטמת וכנראה גם התנהגתי כמו מטומטמת כי אבא הסתכל עלי והתפוצץ מצחוק מהצד, " זה לא מצחיק" צעקתי עליו , הוא ניסה לחנוק את הצחוק אבל לא הצליח.
" אריאל .. הוא לא דיבר איתך כולה יום , רק יום אחד הוא היה צריך לקחת לעצמו ואת עצבנית על זה ?" אבא שאל בין התפרצויות הצחוק.
" אתה יודע אם הייתה אומר את זה בלי לצחוק אולי הייתי מתייחסת למה שיש לך להגיד " קנטרתי אותו , בלי ששמתי לב , יישי נכנס נעמד מולי , מרוב בהלה שראיתי אותו כול כך קרוב הסתבכו לי הרגלים עם הסמיכה וכמעט נפלתי, יישי מיהר לתפוס אותי .
" ממש רומיאו ויוליה ,חבל שאין לנו מרפסת זה היה יכול להיות ממש יפה.." אבא עקץ .
" זה לא מצחיק " אמרתי לאבא בעודי משתחררת מיישי .
" טוב אני הבנתי את הרמז שלי , לא נראה לי שיהיה פה עוד אקשן , בכול מקרא נגמר מה לזרוק." אבא צחק ויצא מהחדר נזהר שלא לדרוך על הצבע שיש על הרצפה .
התיישבתי על המיטה , " אני מצטער , אבל הייתי צריך לחשוב רגע , ובאמת זה לא בגלל שאת בהריון זה היה בגלל משהוא אחר" הוא אמר מצטער.
" אוף.." פלטתי.
" מה ? " הוא שאל מבולבל .
" אוף.. אני לא יכולה לכעוס עליך יותר מידי, אתה חמוד מידי בשביל זה " אמרתי , הוא חייך חיוך גדול " באמת ?"שאל כמו ילד קטן .
" כן" אמרתי וצותתי את הלחיים שלו , "ועכשיו תחבק אותי קרצייה שכמותך" אמרתי והוא חיבק אותי מהר.
" אוי פינוקי שלי .. אני צריך להתחיל לקרוא לך פינוקי" אמר כאילו מזכיר לעצמו שיש לו מטלה לעשות .
" זה הדבר שהכי הייתי צריכה היום " אמרתי מצמידה את ראשי לשקע של צווארו .
" אני יודע , ואני מצטער" הוא אמר מלטף את גבי הלוך ושוב.

"זהו נרגעת ?" אבא שאל כשהתיישבנו על הספה לידם , " לא מצחיק" פלטתי .
" טוב עכשיו צריך לדון בדברים קצת יותר חשובים" אמא אמרה מרגיע את הרוחות לפני שיתלהטו שוב , " מה עושים עם המצב שלך , את רוצה לעשות הפלה או להשאיר את התינוק?" היא שאלה מתבוננת בי מחקה לתשובה .
" אני חושב שזה לא החלטה שאפשר להחליט ברגע , צריך לחשוב על זה " יישי הציל אותי , הסתכלתי עלי בהכרת תודה .
" צודק," אמא אמרה , " אבל בכול זאת צריך לעשות לך בדיקות לראות שהכול תקין" היא הוסיפה.
" טוב תקבעי לי " אמרתי והדלקתי את הטלוויזיה , ובזאת נגמרה השיחה .