חלום שהוביל למציאות פרק 32 .

שבועיים עברו , הם היו קשים .
כשהייתי לבד רציתי חברה , כשהייתי עם כולם רציתי להיות לבד, זאת תקופה הפכפכה גם לי וגם ליישי , שנינו פצועים .
השעה עכשיו הייתה חד בלילה , צלצול ההודעה בטלפון העיר אותי מהבהייה בתקרת חדרי .
" גם את לא מצליחה לישון ?" יישי סימס.
" לא," החזרתי ופניתי לחלון שהשקיף על חלון חדרו, הוא עמד שם עם פרצוף עייף ועצוב, כול הסימנים כבר נעלמו מהפנים שלו, העיניים שלו שידרו געגוע ומעט חשש, הוא פתח את הפה כאילו כדי להגיד משהו אבל נזכר שאנחנו בחדרים נפרדים , הרמתי את הטלפון וחייגתי אליו .
" אני צריך אותך ." זה הדבר הראשון שהוא אמר לי כשענה , דמעות עלו בעיניו והנשימות שלו נהיו לא סדירות ," בבקשה , אני צריך אותך איתי עכשיו , בבקשה , זה היה נורא" הוא נשבר . הוא עמד מולי בוכה , יישי בוכה , הוא נשבר יישי תמיד היה החזק מבניינו ," אני באה " אמרתי ,ניתקתי ורצתי ישר לשם , אם הטלפון שלי לא היה לי ביד גם את זה לא הייתי מביא , משב רוח קפא הכה בי כשיצאתי מהבית החמים , רצתי לבית של יישי פתחתי את הדלת בלי לדפוק אפילו , כולם ישנו אז רצתי ישר לחדר של יישי ומצאתי אותו יושב על הרצפה נשען על המיטה הידיים שעונות על הברכיים שלו וראשו נח בין ידי , טיפות קטנות נופלות על הרצפה , הוא היה נראה כול כך שבור, באתי אליו מתיישבת על הברכיים לידו אוספת אותו לחיבוק חזק ראשו נח בשקע צווארי , הרגשתי את הנשימות הקטנות והלא בדירות שלו על הצוואר שלי דמעות הרטיבו אותי נשארנו ככה לכמה דקות עד שהנשימות שלו חזרו להיות סדירות .
" אתה רוצה להגיד לי מה קרה ?" שאלתי ברוך , לא רוצה ללחוץ עליו , הוא התיישר החזיק בידיים שלי לא רוצה לעזוב, " היה לי חלום נוראה " הוא הביט בי חושש אם להמשיך , עודדתי אותו בהניד ראש, " חלמתי על מתי.. ש.. את יודעת ..חטפו אותנו וחלמתי על כול מה שהיה ,אבל הסוף לא היה אותו הדבר, הוא.. הוא .. בסוף הרג אותך ." הוא אמר בלחש מפחד להגיד את זה בקול .
" זה היה חלום !" אמרתי ברוגע מלטפת אל הלחיים שלו , אתה לא צריך לדאוג , שנינו בטוחים עכשיו , הוא בכלא " ניסיתי לנחם אותו , משכתי אותו מהרצפה , היא הייתה קרה מידי, עלינו על המיטה והתכרבלנו ביחד מייצבים את חום הגוף שהתקרר מהישיבה הממושכת על הרצפה .שמתי את ראשי על כתפו והעברתי את ידי על חזהו בהיסח דעת .
" אני מפחד שיקרא משהו רע.." הוא התוודה .
" כבר קרה משהו רע, והצלחנו להתגבר עליו , אני לא בטוחה שיהיה משהו יותר רע מזה .., אמרתי בכנות , הוא נשק לקודקוד ראשי הצמיד אותי אליו יותר נרדמנו .
השעון מעורר של יישי צלצל בקול צורם , " אייי" אמרתי ומיהרתי לקבות אותו , " מה החלפת צלצול?" שאלתי בפליא.
" כן .." הוא אמר ישנוני , " לא התעוררתי מהקודם " .
" ווואי עדיו יש לי את הצליל הזה באוזן " אמרתי מכסה את האוזן .
" אל תגזימי " אמר ומשך אותי בחזרה למיטה כולא אותי בתוך ידיו ורגליו לא נותן לי לקום ," נוו יישי .." התפתלתי .." תן לי ללכת לצחצח שיניים" התחננתי צוחקת .
" לא" קבע , והמשיך להחזיק בי כבת ערובה של עצמי .
ריח של אוכל נכנס לחדר ותקפה אותי בחילה, " יישי יש לי בחילה " אמרתי נלחצת וניסיתי להשתחרר .
" ניסיון יפה" הוא צחק.
" לא אני רצינית יש לי בחילה " המשכתי רצינית לגמרי , הוא הרפה ממני ואני רצתי לשירותים עם יד על הפה , איך שהגעתי לשירותים הקאתי , מזלי שאני לא מקיאה בקולי קולות , לא רציתי שאמא שלו תשמע אותי , יישי נכנס פנימה אחריי תופח על גבי , התיישבתי על הרצפה הקרה נשענת על יישי, ," אני שונאת להקיא " התלוננתי .
" מה קרה למה את מקיאה ?" שאל מודאג.
" לא יודעת , לא אכלתי שום דבר מקולקל אתמול , והרגשתי מצוין כשקמתי , אני לא מביה מה קרה .."
" אולי את … " הוא השאיר את השאלה תלויה באוויר.
" מה ?" שאלתי, אבל הבנתי לאן הוא חותר, המחזור שלי האמת מאחר בשבוע, מה יש מצב.. אוי לא , אני חייבת לדבר עם אמא ..
" לא משנה , אולי את פשוט לא מרגישה טוב , אבל הרגשת את זה רק אחרי כמה דקות" הוא אמר מנסה לשכנע אותי ואותו ,אבל ששנינו חושבים על אותו הדבר ידעתי את זה , קמתי מהר והלכתי הביתה .

" היי , מה את לא במיטה ?" אמא שאה כשראתה אותי .
" לא .. אהה .. אמא .." אמרתי לא יודעת איך לשאול אותה ..
" מה ?" היא שאלה בהבנה .
" הקאתי ממש עכשיו " החלטתי לספר לה את זה , אולי היא תבין לבד.
"אוי , מה את לא מרגישה טוב?" היא שאלה בדאגה והתקרבה לשים יד על המצח ולהרגיש אם הוא חם." לא זה לא זה .." אמרתי מזיזה את היד שלה .
" אני .. אני .. אני חושבת ש.." גמגמתי ," המחזור שלי עוד לא התחיל .." אמרתי עם דמעות בעיניים ," אמא אני מפחדת " לחשתי , היא הסתכלה עלי , לא אומרת כלום , רק מסתכלת, " תגידי משהוא " בקשתי .
" כודם צריך לבדוק את זה , לכי לבית ספר , בדרך חזרה מהפגישה שלי אני אקנה ערכה ובדיקה ותעשי אותה " היא אמרה בהחלטיות .
" אוקי " אמרתי והלכתי לחדר , נתתי לאמא להיות האחרית , היא עושה את זה הכי טוב, היא יודעת לתפקד במצבים מלחיצים יותר טוב ממני.
כול היום עבר עלי במטושטש, יישי היה קצת מרוחק ונוי לא הפסיקה לשגע אותי ,בהפסקה הגדולה תפסתי את היד של יישי ומשכתי אותו לחלק האחורי של הבית ספר, " אתה מתחמק ממני!" אמרתי לו .
" אני לא מתחמק, אני פשוט צריך כמה שעות לעצמי, זאת סיטואציה שמלחיצה גם אותי…" הוא תירץ את עצמו.
" אתה לא תעזוב אותי אם..?" שאלתי גוש דמעות עמד לי בגרון אבל בלעתי אותו , לא רציתי להקשות על יישי .
הוא שתק, לא ענה מבטו הושפל לרצפה, הוא לא יכול לענות לי , " אני צריך לחשוב קצת , אני לא רוצה לפלוט משהוא שאני אצטער עליו" . הוא הסביר.
" אוקי.. אני אתן לך לחשוב " אמרתי פגוע וחוששת , מה אני יעשה אם הוא באמת יעזוב אותי? אוף אני לא חושבת שאני אשרוד את זה .חשבתי בעודי צועדת לכיתה , לא היה באה לי לראות אף אחד עכשיו והכיתה בהפסקת צהרים זה המקום המושלם להיות לבד.

נכנסתי הביתה מהר מחפשת את אמא ,רציתי לעשות את הבדיקה הזאת כבר , לא יכולתי לעמוד בזה כבר אני שונאת להיות בחוסר ידיעה .
אמא יצאה מהחדר שלה והבדיקה ביד שלה, היה לה מבט חושש בדיוק כמוני , היא הושיטה לי את הבדיקה ורצתי לשירותים .
ישבנו על הספה ממתינות שיעברו השתי דקות לא מזיזות את העיניים מהמוט הקטן הזה .
רגל סמאל שלי ושל אמא קיפצה כמו תמיד שאנחנו לחוצות שנינו קססנו ציפורנים . הצבע לאט, לאט התחיל להופיע ושני פסים אדומים בוהקים הופיעו , התשובה חיובית .
" פאק " מלמלתי . אמא הסתכלה על בדיקה ואז עלי מצחה נחרש קמטים היא התרוממה והתקשרה כנראה לאבא שלי .
ברחתי לחדר טרקתי את הדלת אחרי נעמדתי מול החלון , יישי ישב על כסה ממש מול החלון חושב , יופי הוא חושב עכשיו ואני עוד שנייה מתפגרת פה , כעסתי עליו , הוא הבטיח לי שהוא לא יעזוב אותי ככה הוא הבטיח לי שאני לא אפגע .
הוא הרים את הראש וראה את הסערה שמתחולת בתוכי מבטו החושב הפך למבט מצטער , לא יכולתי לראות אותו, סגרתי בהניף יד את הווילון וזרקתי את עצמי על המיטה.