אין בנות שהם לא יפות – יש בנים שהם עיוורים. ~פרק 4

לא דיברתי עם רוי כבר שבוע.
ניסיתי להתקשר, לסמס, אפילו הלכתי לבית שלו. הוא רק מסנן אותי..
כן, עשיתי את הניתוחים בסוף, וזה פגע בו, הוא לא רוצה לדבר איתי עכשיו… אני לא מבינה מה הבעיות שלו בכלל! זכותי לעשות מה שבאלי עם הגוף שלי, זה הגוף שלי! לא שלו! הוא לא אבא שלי ולא אמא שלי! נימאס לי כבר שהוא מחליט לי על החיים ככה!
רגע.. אוקי, נסחפתי.. הוא מנסה להגן אלי.. ואני יודעת את זה.. זה קשה לו, ואני יודעת את זה.. אבל זה ממש מעצבן אותי שהוא לא מתייחס למה שאני מרגישה.. כאילו שאין לי רגשות בכלל..
###
התיישבתי ליד רותם, החברה הכי טובה שלי. "היי.. מה היה? את כל הזמן מאחרת למפגשים שלנו.." היא אמרה, נאנחתי "עזבי.. סתם.." מלמלתי "אושר.. רוי דיבר איתי.. למה לא הקשבת לו?" היא שאלה פתאום, הייתה לי פקעת עצבים באותו הזמן, רציתי למות. "מה.. גם את עכשיו? אני לא מבינה מה יש לכם.. זה שעשיתי את הניתוחים לא משנה שום דבר בי.. מה הבעיה שלכם?" התעצבנתי, היא הביטה בנקודה בקיר "לי לא אכפת איך את ניראת.. גם לרוי לא.. אבל הוא מפחד שהמראה היפה שלך יעלה לך למוח ותשכחי אותו.. כמו שהאקסית שלו עשתה.." היא אמרה בשקט ועדיין לא הביטה בי, נאנחתי "אפשר הסבר? מי זאת האקסית הזאת?" שאלתי, היא שילבה את רגליה "נדבר אחר כך, אושר. הנה אלרואי ורוי."
הסתכלתי על רוי, שקטה. הוא לא הביט בי, לא התייחס אלי אפילו.. "היי רותם.." אלרואי אמר לה וחיוך קטן שיחק על פניה ואני צחקקתי "היי אלרואי." היא אמרה באותו טון שלו. הם הביטו באחד השני כמה שניות שקטות ומביכות. "אז.. איפה כולם? אני חשבתי שאני מאחר.." רוי אמר פתאום, כל כך התגעגעתי לקול שלו, הקול המתוק הזה, שתמיד מצליח לרכך אותי..
הסתכלתי על הדשא שישבנו אליו והתאפקתי שלא לקפוץ אליו בחיבוק, נשכתי את שפתיו בחוזקה, עד כאב. רותם ואלרואי הסיטו את המבט מאחד השני והביטו ברוי, כל פניהם סמוקות.