יומנה של סם אמה סטיילס.-פרק 3.;

כשהתעוררתי זה היה כבר אחרי צהריים. היה לי חום מאוד גבוהה. אני בטוחה שראיתי את אותה המחברת מהחלום עם ציור שלה בפה מלא דם. הייתי ממש מבולבלת ומחורפנת כי אני יום שני פה ועדיין אין לי מושג למה בדיוק פה.כל חד מסתיר ממני משהו וזה מחרפן..כבר התחילו לתת לי תרופות הרגע כי אני הוזה את התמונה הזו מהחלום שלי אמא בדם בדיוק כמו בסרטי אימה.

רוב הזמן אני ישנה וכמעט לא אוכלת כלום.הרופאים אומרים שזה בסדר. דיימון רק דוחף לי אוכל.

כשראו שאני התאוששתי מההרגע הסבירו לי בדיוק למה אני פה.ואמרו לי שהם מצטערים והיה סיבוך של ההריון ביחד עם אפנדיצית(תוספתן) ושהם מצטערים על אובדני.

הייתי בשוק!בכיתי! כי זה מאוד הפחיד לקום ופתאום הכל דם ובדיוק כמו בחלום המעצבן הזה.

הבנתי למה בטי לא יכלה להגיד לי.אני הייתי בשוק.אמרתי לעצמי פאקין איך?איך זה יכל לקרות?!
אני בכלל לא ידעתי שהייתי ככה.שאלתי את דרק"כמה..כמה זמן הייתי בהריון?"בקול צרוד מבכי.
הוא אמר לי שהייתי בחודש שני. אני נשבעת שלא ידעתי ולא היו לי הקאות ובחילות מה שכן היה לי זה כאבים בבצד ימין מדי פעם שלא הבנתי למה וגם חום שירד וזהו. אבל הריון? בחייים לא יכלתי לחשוב עלזה. הוא שאל אותי"את רוצה לספר למישהו?" אמרתי שבנתיים לא.

כל היום הייתי בדיכאון אבל כבר לא כאב לי לזוז רק לשבת.

במהלך הערב איזי החברה הכי טובה שלי באה לבקר אותי.
איזי היא גרה מולי והיא בכיתה שלי. היא אמרה שהיא הייתה באה מקום אבל היא לא ידע.
היא ישבה איתי כמה שעות ואז הייתה חייבת לזוז.

בערב הרגשתי חרא עם בחילה איומה..והקאתי ודיימון היה איתי והחזיק לי את השיער.

ברגע הזה נזכרתי במשפט שאמא שלי אמרה"אם גבר מחזיק לך את השיער בזמן שאת מקיאה הא הגבר שלך ואיתו את צריכה להתחתן."

מאוד התגעגעתי אליה.ולבנתיים כבר לא הזיתי דברים אחרי מה שהזריקו לי.
אומרים שזה תקין להיות במצב הזה אחרי הניתוח כי הגוף בטראומה ובמיוחד אחרי סיוט כזה.

אבא שלי היה במהלך היום וגם אחותי ואז הם הלכו ודיימון נשאר איתי לילה כי הוא לא נתן להם להשאר כאן ואמר שילכו לנוח. הוא כזה חמוד..הוא ממש התעקש להישאר איתי.אנחנו כבר שנה ביחד.ואפילו טסנו פעם אחת למשפחה שלו בבוסטון. אח שלו אלכס עובד בחברת תעופה ככה שיש לנו כרטיסים בחצי מחיר.

זואי נכנסה ובדקה אותי ואמרה שאני צריכה לאכול יותר כי ככה אני מזיקה לגוף שלי.ואמרתי לה שהיא לא תדאג יש לי את דיימון שיכניס לי אוכל. עוד משהו שהיא אמרה זה שמחר יחליפו לי את התפרים.

הלילה עבר טוב יחסית לאתמול.התעוררתי רק פעם אחת כדי להקיא וזהו.

בבוקר זה היה יום ראשון. אני יום שליש פה.ואבא שלי הפתיע אותי היום ואמר שהוא לקח חופש וכפיצוי הוא דיבר שם עם ההנהלה ומעבירים אותי לחדר עם מרפסת ונוף לים.די הופתעתי והסכמתי לעבור.

בעשר כבר החדר שלי היה מוכן.וביקשו ממני ללכת כדי לזרז את השיקום אז הלכתי לאט לאט כי עדיין הייתי חלשה קצת. הסכמתי,אחר כך התקלחתי כי כבר יומיים לא התקלחתי וממש רציתי אז דיימון עזר לי ועל הדרך התקלח איתי. זו הייתה מקלחת שהייתי צריכה אותה.
לפני המקלחת הורידו לי את האינפוזיה. במקלחת התחלתי לבכות כי כבר לא יכלתי להסתיר ממנו. נשברתי וסיפרתי לו בדיוק מה שישב עלי. והוא ניחם אותי ואמר שהוא מצטער והמשכנו להתמזמז בעדינות.
דיימון"אל תדאגי אם תרצי אני אעשה לך עוד מליון ילדים.אני אוהב אות ואמשיך לאהוב אותך!"
אחרי זה חזרתי למדים של בית החולים.
אבא שלי אמר לי שארוחת הצהריים מוכנה ושאל אותי אם באלי לרדת לחדר האוכל.
בשמחה אמרתי.שמתי על עצמי איזה אודם ככה שאני אראה יותר נורמאלי וירדנו לאכול.
אוכל של בית חולים מה כבר חשבתי לעצמי שאמצה שם בופה חח?
אכלתי קצת אורז וירקות .

אחר כך חזרנו והאחות בדקה אותי ולקחה לי דם.ואמרה שדרק יכנס.

דרק"אני רואה שאת משתפרת" "כן"אמרתי. "את כבר מחייכת ואני רואה שהתקלחת זה כבר טוב." והוא חייך.

הוא אמר לי שבגדול אני בסדר ושההקאות לא צריכות לחזור וגם הדיכאון.הוא נתנן לי אניביטיקה כדי שלא תתפתח לי דלקת בבטן.

"איככככ,היא מזעזת!"אמרתי ודר דרק צחק.

הגיעה הערב ועד עכשיו לא הקאתי וגם לא כאב לי כלום והתפר התחיל להחלים.
בערב בטי האחות הראשית נכנסה ואמרה שבקצב הזה בסופש ישחררו אותי.ואיך ששמחתי.

אחותי הייתה צריכה לקחת את חבר שלה מהשדה ושאלה אם אני רוצה משהו ואמרתי לה שדפנטלי שוקולד! היא אמרה שבכיף ואז הלכתי.

מחר יש לאחותי יום הולדת אז החלטנו לארגן לה משהו חמוד.
ואבא שלי הסכים ואמר שהוא יעשה עוגה ויביא כמה בלונים.

איזה כיף נכון שאני בחרא מצב ובחרא מקום אבל אין לי מה לעשות אלא רק לחגוג.

הלכתי לישון ואבא ליידי הפעם. כלכך שמחתי שהוא נשאר כי מאוד התגעגעתי.מובן שסיפרתי לו רק על האפנדצית כי לא רציתי להתריד אותו.גם לא רציתי שידע שעשיתי אתזה כבר עם דיימון כי אז הוא היה מפוצץ אותו.

דיימון כבר לא ישן כלכך טוב כמה ימים ובגלל זה אמרתי לו שילך וישן בבית שלו.הוא מאוד לא רצה אז אמרתי לו שלא ידאג כי אבא ליידי. הוא נישק אותי בלחי והלך.

יום שני הגיע והחלטתי לעשות הליכה קטנה במחלקה עד ש…