האם הייתה מנשק את שפתייה, בידיעה שלהב הסכין נישקה את פרק ידה?

״אני אוהב אותך״ הוא אמר לי, גורם לצמרמורת נעימה בכל גופי. ״מה קורה איתך?״ הוא שאל באדישות, ככל הנראה מבין את הבעת פני. לא עניתי, השפלתי את ראשי אל הקרקע, ונסוגתי לאחור. ״לא חם לך תגידי? אנחנו כבר בקיץ ואת עדיין לבושה בג׳קטים האלה״ אמר ומשך את שרוולי. ״לא!״ צעקתי עליו מחזיקה בפרק ידי, וצועדת לאחור, מפחדת. מפחדת ממה? שהוא יגלה. שהוא יגלה שלא הכל ורוד בעולמי, למען האמת? שום דבר כמעט אינו ורוד בחיי. הוא התקרב אליי, נשק לשפתיי בעדינות, ״בסך הכל אכפת לי ממך, אהובתי״, הוא אמר מביט עמוק בעייני. חיזקתי את אחיזתי במפרק ידי, מרגישה את החתכים נפתחים, מעניקים לי תחושת כאב כל כך נעימה, בונים בתוכי תחושת הקלה. מרגישה את טיפות הדם נוזלות על ידיי, רק אל תצאו מתחומי הג׳קט, התפללתי לעצמי. ״את מדממת״ הוא אמר בחשש והחזיק בידיי, ״זו רק סריטה״, אמרתי מושכת את ידי. ״תני לי לראות״ אמר מודאג בעוד מפשיל את שרוולי. ברגע שראה, שראה את.. החתכים. את נקודת השפיות היחידה שלי. הוא הביט בעייני בשוק, ״למה לא סיפרת לי?״ הוא אמר ושם את ידיו על ראשו. הוא התקרב אליי, הזיז את הפוני שלי, הצבוע בסגול המכסה את רוב פניי. הוא קירב את פניו במטרה לנשקני, אך נסוג במהרה לאחור. ״האם הייתה מנשק את שפתיי, בידיה שלהב הסכין נישקה את פרקי ידיי?״ שאלתי.