לב מבולבל פרק 8

פרק 8
לפתע ראיתי בזאין משהו חמוד ואין מה לפחד ממנו, כי הוא לא רוצה לפגוע בי, להפך הוא מגן עליי ממשהו והוא לא יכול להגיד אותו.
"נטלי" הוא אמר והחזיק בידי, "מהרגע הראשון שראיתי אותך אני התאהבתי בך".
איזה חמוד הוא.
"גם אני" אמרתי לו וחייכתי.
הוא ליטף את שערי בידו, הוא קירב את ראשו אליי, ועצמתי את עיניי ותוך מספר דקות הרגשתי את שפתיו הרכות והמתוקות נוגעות בשלי. אחרי כמה נשיקות, הוא הרחיק את ראשו והסתכל עליי וחייך, חייכתי אליו בחזרה, קירבתי את ראשי אליו כדי לקבל נשיקה, ותוך מספר שניות שוב הרגשתי את שפתיי נוגעות בשלו, הוא נישק אותי בעדינות כזאת, אחרי מספר שניות עצרנו והתחבקנו. הוא העביר את ראשו בשערי, ולחש לי באוזניי: "אני אוהב אותך". קולו היה חם, שעביר בי צמרמורת בגופי. התיישבנו בדשא, אני הרגשתי גל של אהבה, החזקתי בידו ושמתי את ראשי על החזה שלו, הוא העביר את ידו בשערי. ראיתי שהוא רוצה ללטף את טוני, וטוני נתן לו.
"אני צריך ללכת" הוא אמר וקם מהדשא, והושיט לי את ידו כדי לעזור לקום, החזקתי בידו וקמתי מהדשא.
"מחר ניפגש שוב?" שאלתי אותו,
"כן" הוא ענה וחייך.
הוא נתן לי נשיקה בפה והלך. ואני וטוני הלכנו חזרה לבית. אכלתי חטיף אנרגיה, אחרי שסיימתי לאכול את חטיף האנרגיה, לקחתי סלסלה ושמתי בה כל מיני שוקולדים, וגם פרחים, ועוד כל מיני דברים מתוקים, עטפתי את הסלסלה בשקית ניילון. יצאתי מהבית לכיוון התחנה, כאשר הגעתי ראיתי את דימה שם.
"את הולכת לבקר את רועי?" דימה שאל אותי,
"כן, רוצה לבוא איתי" עניתי לו,
"בטח" דימה אמר לי.
שנינו חיכינו לאוטובוס, רק אחרי חצי שעה האוטובוס הגיע. אני ודימה ישבנו מאחורה.
"נגיד לו שזה משנינו" אמרתי לו,
"תודה" דימה אמר לי.
האוטובוס הגיע לתחנה שליד בית חולים תוך מספר דקות, אני ודימה ירדנו והלכנו לכיוון הבית חולים,
כאשר הגענו לשם תוך מספר שניות הגענו לקבלה ושאלנו איפה רועי.
"סליחה את יודעת איפה נמצא רועי כהן?" שאלתי הבחורה שעמדה בקבלה,
"כן, אתם משפחה" היא ענתה לי,
"לא אנחנו חברים שלו, פשוט באנו לבקר אותו" אמרתי לה,
"מצטערת, אסור לכם לבקר אותו, הוא עוד מתאושש מהניתוח של אתמול, ולפי מה שרשום לי פה גם
היום יש לו ניתוח" היא אמרה לי,
"טוב תודה" אמרתי במבט מאוכזב,
"חכי שנייה, אמא שלו פה תביאי לי אני ייתן לה" היא אמרה לי,
"תודה, את יכולה להביא לי פיתקית כדי שרועי יידע שזה מאיתנו" אמרתי לה,
"כן בטח" היא אמרה לי והוציאה פיתקית ורודה ועט "מה השם שלכם" היא אמרה לנו,
"תרשמי לו שזה מנטלי ודימה" דימה אמר לה,
"אין בעיה" היא אמרה ורשמה את השם שלנו,
"תודה" אמרתי לה.
אני ודימה יצאנו מבית החולים.
"באלך גלידה" דימה אמר לי,
"כן אפילו מאוד" אמרתי לו,
"אז בואי נילך למרכז פה" דימה אמר לי,
"כן" אמרתי לו.
המרכז מאוד קרוב לבית-החולים, התחלנו ללכת לכיוון שם ותוך שלוש דקות ההיינו, בתוך המרכז יש
גלידריה, ניגשנו לשם וביקשנו מהמוכרת לתת לנו גלידה.
"אני רוצה גלידה בכוס בטעם שוקולד" אמרתי למוכרת,
"ואני רוצה גם כמוה אבל עם סוכריות" דימה אמר לה,
"אין בעיה" המוכרת אמרה לנו ושמה לנו גלידה בכוס, היא נתנה לי ולדימה. דימה שילם רק שלושים
שקלים.
"וואי איך התגעגעתי לאכול גלידה" אמרתי לדימה,
"כן גם אני" דימה אמר לי.
ישבנו בשולחן.
"אז למה התנהגת כל כך מוזר היום" דימה אמר לי,
"לא סתם, פשוט הכרתי מישהו" אמרתי לו עם חיוך,
"איזה חיוך, מי, מישהו שאני מכיר" דימה אמר לי,
"לא, קוראים לו זאין והיום התנשקנו" אמרתי לדימה,
"סחתיין, אני מאוד מפרגן לך" דימה אמר לי.
דימה הוציא את הכפית ומרח לי על הכתף טיפה של גלידה בצחוק, הוא חייך.
"אתה מת" אני אומרת לו בצחוק, טובלת את האצבע שלי בגלידה ומורחת טיפה באף שלו.
"חכי חכי מה אני יעשה לך" דימה אמר והוציא את הכפית שהייתה כולה מלאה בגלידה. באותו רגע
קמתי מהכיסא וברחתי, ודימה רדף אחריי, אחרי כמה דקות אחדות הוא תפס אותי, הוא כיוון את
הכפית לכיוון הפנים שלי, אבך החזקתי לו את היד והרחקתי אותה מפניי, וכך זה נמשך כמה שניות
עד שהמבטים של שנינו נתקעו, והתקרבו זה לזו. החזקתי בצווארו של דימה ודימה החזיק במותניי
וקירב את ראשו אליי עוד יותר, לפתע הרגשתי את שפתיו מנשקות בעדינות את שלי, באותו רגע
הרגשתי משיכה ונישקתי אותו.