My life isn't simple

הסיפור הזה מוקדש לטל נחום ז"ל – הסיפור הוא סיפור אמיתי חלק מין הדברים , אתם יכולים לכתוב בגוגל טל נחום ותראו את התוצאה.
הסיפור לא עליה אלא על אחותה אשר חברה טובה שלי. בסיפור לא מסופר רק עליהם הוא סיפור משולב על אהבה כרגע אני מגדירה אותו כסיפור אישי. זוהי רק ההקדמה . אולי לחלק מכם היא תהיה ארוכה אבל אתם לא תתאכזבו שווה לקרוא ♥- מצפה לתגובות…..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
My life isn't simple.
החיים היום לא פשוטים, לכולם יש מצבים לא קלים, יש משברים, עליות וירידות בחיים, אבל צריך תמיד להמשיך הלאה , כמו שאומרים לא ? אבל בעצם איך אפשר להמשיך הלאה ? כאשר יש אסון, או מחלה אשר האדם הקרוב ביותר לך חולה בה ? יש לי שאלות רבות. אך לא לכולן יש מענה.
חברתי הטובה ביותר, אחותה הייתה בטיול במקסיקו אחרי צבא, טיול שחרור , נשמע כיף, אלכוהול, חברים, ברים, מוזיקה , ליהנות מהחיים, ממש להשתחרר מהצבא, לחיות את החיים קצת אחרת, לצאת מהשגרה של היום יום, וליהנות, שלושה שבועות – עם חברתה הטובה ביותר.
כאשר הן נחתנו הם נהנו מכל רגע הלכו לברים, מסיבות, הספיקו להיות בים המדהים של מקסיקו , אבל בתאריך 3/5/2015 טל , וחברתה הטובה פגשו שני בחורים ישראלים, נאים במיוחד , ועלו איתם על רכבם הסחור, לכיוון עיירת נופש לכיוון הבא שלהם בטיול, טל וחברתה ישבו מאחור , טל נרדמה , ישבה בצד ימין אחד הבחורים נהג. אבל ממש בשניות ספורות , התנגש אוטובוס מצד ימין , בצד שטל הייתה.
טל נפצעה אנושות, הצלעות שלה נכנסו לכבד ומשם זה גרם לקריסת מערכות . חברתה הטובה נפצעה קל , שברה את הלסת, והוציאו לה את הטחול . שני הבחורים ממש נפצעו קל אחד שפשף חוליה גב, והשני רק עם כמה סריטות. טל פונתה לבית החולים במצב אנוש ועד שהגיעו לבית החולים נאלצו לקבועה את מותה. איך זה יכול להיות ? האם זה גורל ? טל הייתה מלאך , וזה לא הגזמה מלאך מבפנים ומלאך מבחוץ , שערה החלק והחום, העיניים הירוקות הכובשות את כולם, החיוך והגומות ששבו את כולם. עכשיו המשפחה צריכה להתמודד עם אובדן של מלאך שכזה , ההורים אשר איבדו ילדה , אחיותיה אשר איבדו אחות , הסבא וסבתא שאיבדו נכדה , והדודים שאיבדו אחיינית.
כאשר הם יקומו מהשבעה זה עדין לא יהיה אותו הדבר . איך ממשיכים בחיים מדבר כזה ? אפשר להמשיך הלאה ? החדר שלה , החפצים שלה , המחברות שלה , הפייסבוק שלה , האינסטגרם שלה , כל דבר אשר היה שלה , מה עושים עם הדברים של המת ? מותר ללבוש אותם? האם לתת אותם? הרבה שאלות יש . אבל השאלה הגדולה היא – האם האנשים משתנים לאחר אסון שכזה ? ואיך זה משפיעה עליהם?
כאשר שקד חסרה לבית הספר זה לא היה אותו הדבר, כל פעם שאני מביטה בה אני נזכרת באחותה הגדולה , האם היא עדין חושבת עליה ? איך אפשר לאבד אחות? איך אפשר להתרכז בלימודים? מאז שהיא חזרה, אנשים מביטים עליה במבט מסכן , ומלא רחמים, אולי היא נהנת מזה ? שככה כולם שמים לב אליה ? אפילו הבן שהיא אוהבת אמר לה שהוא אוהב אותה ורוצה שהם יהיו חברים, אולי מרוב הלחץ או משהו היא דחתה אותו , ואמרה לו שהם לא מספיק זמן מכירים. אולי היא צודקת אולי לא אבל, עכשיו שמים אליה לב יותר מלפני האסון , למה צריך להיות אסון , בכדי שכולם יכירו אותה ? בתור זאת 'שאחותה נהרגה' ולא זאת 'היפה , החמודה , המצחיקה , החיכנית ' . עכשיו רוב הילדים בשכבה מדברים איתה יותר , ומתחברים איתה . השנה היו שני מקרי מוות בשכבה שלנו. אחד אחיו נפטר ממחלת הסרטן, והשני אימו נפטרה גם כן ממחלת הסרטן. בכל זאת בין המקרה שלהם למקרה של אחות של שקד , זה היה שונה , הם ידעו מראש שזהו זה הם צריכים להיפרד , ושהם גוססים , לקח זמן אבל הם ידעו את זה , זהו השוני . האסון לא בא להם בפרצוף, הם לא טסו להנות, וחזרו מהטיול בארון קבורה ממקסיקו. אני לא אומרת שהם לא מתגעגעים ליקיריהם, אבל הם חזו את זה .
סבתי אחותה נפטרה ממחלה , אני לא יודעת אם היא התגברה על זה במשך 20 שנה , אבל אני בטוחה שיש לה תמיד מקום בשבילה בלב, ותמיד יהיה לה , הרי זאת אחותה ,הגדולה . וכעת אחותה הקטנה גם כן חולה בסרטן הדם (לוקמיה ) , לפני חצי שנה גילו לה את זה , ואני ידעתי מזה רק משלשום , מדוע לא סיפרו לי ? האם אני ילדה קטנה? אני כבר בת 15 , למה להסתיר ממני הרי אני יודעת להתמודד עם דברים, אני לא תינוקת . אבל משהו אחד שאני לא מבינה – איך אפשר להתמודד שוב עם אותה הטרגדיה, אני ממש מקווה שהפעם זה יהיה שונה, והיא תנצח את הסרטן . יש לה את בעלה, ושלושת בנותיה , אשר יעזרו לה ויתמכו בה .
היום כמעט חודש וחצי אחרי האירוע הנורא מכל, שקד מנסה להמשיך הלאה , וכך גם אחותה , ואימה- לקחה את הכי נורא , לאבד ילדה בצורה כזאת, אימה היא גננת עכשיו היא חוזרת מידי פעם לעבודה , הולכת לשעה ושעתיים וחוזרת היא לא מסוגלת . לראות ככה ילדים שמחים בכל יום ומבפנים היא זועקת. אי אפשר לחזור להיות כמו שהיית פעם, לפני האסון , אתה יכול לנסות אבל לעולם לא תצליח .

יש לי שלוש חברות טובות קלואי , פרי,ג'סיקה. ליאם-הוא החבר הכי הכי הכי טוב והוא הומו.
אחרי ההקדמה אני רוצה להתחיל את הסיפור תהנו!♥