בני האלמוות ספר I: המלחמה מתחילה- פרק 2

פרק 2: זירו – המדריך

– נקודת מבט ג'ייס –
"ברוכים הבאים תלמידי בית ספר.." אמר המדריך שלנו לטיול, מחכה שהמורה יעזור לו בשם הבית ספר. "גרייסון" אמר בקצרות, הוא משך את משקפיו לאחור שלא יפלו מאפו הקצר והסולידי, השיער המבולגן בצבע אפור התנופף מעט ברוח הבריזה ועיניו השחורות הקטנות התמקדו במדריך. השפתיים של המורה תמיד היו מוזרות מדיי, הם היו מקולפות ומצומקות. וכמובן איך אפשר לשכוח את הקמטים שמסודרים על פניו, כן אפשר לומר שמורה שלנו בגיל הזהב. אבל הוא מעדיף שנקרא לזה 'גיל העמידה'.המדריך לעומתו היה מאוד חיוור, שיערו היה מתולתל, מגיע עד לאוזניים. העיניים הירקרקות כחולות שלו הביטו בכולם אבל מיקד את מבטו לכיווני ולכיוון ג'וש שהיה לידי, משלב ידיים בהקשבה. הוא הרכין מעט את ראשו ואפו היה קטנטן שעליו היו מפוזרים נמשים שהתקדמו לעבר לחיו.
"היום אתם עומדים לעזור ולתרום מעצמכם לאנשים חולים שנמצאים איתנו. אנחנו נבקר בכל מיני מחלקות ויהיה לנו המון כיף.שמי הוא זירו ואני אהיה המדריך שלכם למשך היום." הוא לחץ את כף ידו עם השנייה במחיאת כף ואז שילב את אצבעותיו לכמה שניות.
"יש למישהו שאלות?" שאל,
"לי" אמר ג'וש והרים את כף ידו,
'כמובן..' חשבתי לעצמי, ברגע שג'וש פצח את פיו כבר הפסקתי להקשיב. משהו אחר העסיק אותי. הבטתי לצד, חדר של מטופלת אחת הייתה פתוחה. המטופלת הייתה דיי זקנה, סליחה, בגיל העמידה. היה לה שיער ממש קצר. היא הייתה מחוברת לאינפוזיה והיא לבשה את אותם בגדים שלובשים כל המטופלים, בגדים לבנבנים כאלה.
ידה רעדה, יכולתי להבחין בזאת למרות המרחק. היא החלה לצעוק, ממש לזעוק.
"היי!" קראתי לזירו, ברגע ששמע את זעקותיה של האישה הוא רץ לעבר החדר. כשנכנס הוא התקרב אליה ושלף איזו שהוא מזרק מכיסו, מיד כולם התקרבו לחדר לראות מה מצבה, הרופאים החלו לרוץ גם
"ילדים להתרחק!" קרא המורה שלנו, אל.
הרופאים נכנסו ובדקו את מצבה, הצלחתי להבחין שהאצבע של זירו נוגעת במפרק האצבע שלה. "ג'וש!" קראתי לעברו, הוא התקרב אליי והצבעתי רק עם האצבע שלי לכיוון האצבע של זירו.
מן ענן שחרחר כזה עבר מאצבעותיו אל תוך מפרק כף אצבעה והיא התפתלה מכאבים. "אני חושב שהוא מחדיר לה את הכאב הזה!" לחשתי,
ג'וש היה נראה דיי בלחץ מזה. כאילו ידע שמשהו עומד לקרות.
"אנחנו חייבים לעוף מכאן." לחש לעברי בעצבנות,
"על מה אתה מדבר?" הלכנו לצד, -"אני חלמתי חלום על הבית חולים הזה, כל המטופלים במחלקה הזו או אולי בכל הבית חולים עצמו הולכים למות. ואני לא בטוח מה יהיה הגורל של התלמידים אבל שתהיה בטוח שאני לא מוכן לשבת ולחכות שיקרה משהו." הוא אמר ולחץ על זרועי עם אצבעותיו, מהדק את אחיזתו.
"בוא נעוף מכאן." לחש בעצבנות, רגליו רעדו.
"אני לא מוכן לאבד גם אותך." הוסיף, הדמעות עמדו על עיניו.
"אם מה שאתה אומר נכון, אנחנו צריכים לעצור את מה שהוא לא עושה" לחשתי לו בזעם וזירו יצא מהחדר, התלמידים נבהלו, חלק מהבנות גם בכו.
"אנחנו נתקדם, האישה בסדר גמור." הוא אמר בקול סמכותי,
"האישה הזו עומדת למות בגללו, אין לי מושג מה הוא עשה לה אבל אני בטוח שזה לא משהו נורמאלי." אמרתי והשמטתי את זרועי מאחיזתו, התקדמתי לעבר התלמידים וג'וש אחריי.
אני לא בטוח שנוכל לעצור את הדבר הזה, אני בקושי מאמין למה שהוא עשה לה. אבל אני בטוח בדבר אחד, אסור לתת לו להמשיך לחיות.

"קחו לעצמכם חצי שעה הפסקה, עבר עליכם משהו שהרופאים חווים בכל יום." הוא אמר שוב וכולם התיישבו, חלקם הוציאו סנדוויצ’ים לאכול, חלקם חטיפים, חלקם היו עדיין מזועזעים, לא כל יום יוצא לך לראות בן אדם סובל מכאבים.
"מה אנחנו עושים מכאן?" שאל ג'וש, מביט בזירו אבל מדבר איתי.
"אנחנו צריכים לעצור אותו." אמרתי, לא חשבתי על דברים עד הסוף.
"ומה נאמר לו? ראינו אותך מחדיר ענן שחור לתוך גופה של מטופלת?" הוא הסתובב אליי לפני שהתחיל לדבר. "אני לא יודע אבל אתה מבין שהסיור הזה יגמר באסון אם לא נעצור אותו לפני זה?" שאלתי בעצבנות, תמיד רבנו. אני מניח שזה תכונה נרכשת אצל תאומים.
"אני הולך לדבר איתו, אולי אני אצליח לשים לב לאיזה משהו חריג." אמרתי, ג'וש עצר אותי
"ג'ייס, זה מעשה מטומטם אני לא נותן לך לעשות את זה." הוא אמר,
"לבד." הוסיף. התקדמנו שנינו לעברו, הוא פלט נחירה קלה, כאילו ידע שאנחנו עומדים לבוא אלינו.
"אנחנו יכולים לדבר איתך שנייה ביחידות?" שאלתי, ג'וש היה בלחץ. אם הוא יחשוף אותנו זה יהיה בגללו, רגלו דיי רעדה. הוא הפנה את גבו אלינו והתקדם לעבר חדר ריק שהיה לאחד מהמטופלים בעבר, ריח וניל התנדף באוויר. ריח שקשה לשכוח.
בעטתי ברגלו של ג'וש, "תתאפס על עצמך." לחשתי בזעם,
"אז על מה רציתם לדבר איתי?" שאל והסתובב אלינו, הוא התיישב על המיטה שם. דוחף את כפות ידיו בין הרווחים הקטנים בין רגליו, "אנחנו ראינו אותך." אמרתי בהחלטיות, הוא כיווץ את גבותיו.
"ראיתם?" שאל באי הבנה, אם הוא משחק אז הוא משחק ממש מעולה.
"אנחנו ראינו שאתה גורם לסבל של האישה ההיא." ג'וש דחף את עצמו וקיצר את העניינים. הוא קם על רגליו וצחק מעט. –"ואיך עשיתי את זה? עם הכוחות על שאין לי?" הוא דיי צחק עלינו,
רואים שיש לו צלקת ילדות, משהו שקשור להתעללות מבריונים. –"אנחנו לא יודעים." אמרתי והשלמתי את המשפט של עצמי, "עדיין."
"אני פשוט חושב שראיתם יותר מדיי סרטי פעולה ואתם עכשיו דיי מושפעים מסרטי הפעולה הללו." הוא אמר וקירב את כף ידו לכתפי, התכוון לטפוח לי עליה. תפסתי את מפרק כף ידו מאינסטינקט בחוזקה, לחצתי על המפרק בעוצמה.
"זה לא מעניין אותי באיזה תפקיד אתה פה בבית חולים, אבל אני יודע שאתה עשית לזקנה ההיא משהו." לחשתי לו, הרגשתי מן כוח כזה שמתגבש על מוחי. "אז הנה האזהרה קטנה ממני ומאח שלי פה," אמרתי והצבעתי על ג'וש עם אגודלי.
"אם תנסה לפגוע עוד פעם אחת במישהו אנחנו נדאג אישית שתיכנס לכלא." לחשתי, -"באשמה למה? שעשיתי איזה כישוף שחור או איך שאתם לא קוראים לזה?" צחק, הוא השמיט את כף ידו מאחיזתי.
למרות מראו הוא דווקא דיי חזק. הוא הלך לעבר הדלת ויצא מהחדר.
"יופי זה הלך מעולה." אמר ג'וש בציניות.