"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך"-פרק 10
ישבתי על הספסל ראשי קבור בין ידי, אולי הכל לטובה? אולי אנחנו באמת לא מתאימים? אם אנחנו לא מתאימים למה אני לא יכול בלעדייה למה אני לא מסוגל בלי לראות את עינייה הכחולות שממלאות אותי באהבה כל פעם מחדש. "אהבהשלי?" שמעתי את ליטל מאחורה והסתובבתי אליה,לא משנה כמה אני אהיה עם ליטל אני לא מרגיש אליה כלום כאילו הלב שלי לא מסוגל להימשך אליה, "ליטל אני רוצה להיות קצת לבד נדבר בערב" קמתי והלכתי לכיוון המקום שאהבתי להיות שם,המקום שנישקתי בו את לורן המקום שהבנתי באמת שאני מאוהב.
נשכבתי על הדשא מביא לקור לחדור אל גופי להעיף את כל הדאגות ממני אבל לחשוב על האחת והיחידה לורן, אמא שלי תמיד נהגה לומר "היא יכולה לדחות אותך היא יכולה להעיף אותך לפינה אבל אם אתה מאוהב בה אתה תתגבר על זה ותנצח" אני לא הולך לוותר על אהבה יחידה שלי בחיים!.
-נ.מ של לורן-
"אני בבית" צעקתי ללירן השותף שלי שלקח על עצמו לקחת אותי ולעזור לי לכבות את הרגשות,
"שלום יפיופה איך היה?" הוא שאל ונישק אותי
"בסדר" מילמלתי והתיישבתי על הספה בעייפות
"למה את נראת מותשת כל כך?" הוא שאל והתיישב לידי, להגיד לו שראיתי את אחותי הקטנה? לא אין מצב הוא ישלח אותו למחלקה פסיכיאטרית, "אני עייפה" מילמלתי ועצמתי את עיניי
"טוב אני יוצא לעבודה תהני לבד" הוא אמר ונשק לפי
"ביי" אמרתי וחיכיתי שיצא כדי להיות לבד בלי שבן אדם ידבק אלי כמו קרצייה.
"לורן" קמתי בבהלה וראיתי את נטלי מולי
"נט-טלי?" שאלתי בפחד וניגשתי אליה מנסה לגעת בה
"אני מתגעגעת, בואי אלי למעלה" היא אמרה והתקרבה אלי
"איך?" שאלתי בחששה
"תמותי" היא אמרה והסתכלה עלי במבט המשכנע שלה
"אני לא יכולה נטי" אמרתי ודמעותיי זלגו
"תחשבי על זה,המשפחה שוב תתאחד ונחייה חיים מאושרים למעלה" היא אמרה עצובה
"דיי לכי" צעקתי בפחד ועצמתי את עיניי לא יכלתי יותר אני מתחילה להשתגע לאט לאט, רציתי את עומר לידי שיחבק וינשק אותי שאני ארגיש מוגנת.
החזקתי בכוס קפה ורעדתי הרגשתי שתוקף אותי שד ולא מרפה
"פרח שלי?" שמעתי את קול אמי והסתובבתי
"אמא?" שאלתי והדמעות התחילו לזלוג
"אני מתגעגעת קטנה שלי" היא אמרה
"גם אני" מילמלתי
"תתאבדי חמודה ונהיה ביחד לתמיד" היא אמרה והכוס קפה נפלה מידי ונשברה,
"דיי דיי" צעקתי מפחד
"חמודה אל תוותרי עלינו תתאבדי" היא אמרה
"דיי לכוו עזבו אותי" צעקתי בפחד ושיפשפתי את עיניי דמותה של אמי נעלמה וגם הזכר אליה.
"מה עבר על הבית?" שמעתי את הקול של לירן וקמתי בבהלה
"כלום" מילמלתי והסתכלתי על המעטפה שהחזיק בידו
"קחי זה לך,הצצתי בדואר ומצאתי את זה" הוא אמר והגיש לי את המעטפה הזהובה,
'אהבה היא לא משחק ,אהבה היא לא צעצוע ,אהבה זה רגש חזק
שעמוק בלב תקוע אהבה זהו תחושה שבבטן יש פרפרים
ואותה ההרגשה שהראש בעננים, יש אהבה הדדית
יש אהבה ניכזבת, יש אהבה בלתי אפשרית שמשאירה בלב צלקת..
אבל
המבט שבעינייך הציף את עיניי
המגע שלך הטריף את חושיי
האהבה שבך הפריחה את ליבי
ומה שאני רוצה ..
זה אותך תמיד איתי
אוהב אותך בכל כוחי♥'
"מי זה?" שאלתי את לירן המומה
"אין לי מושג אבל זכרי את שלי" הוא אמר בחיוך ונשכב מעליי
"אני הולכת לישון" אמרתי במהירות וקמתי מהספה.
כל הלילה הסתובבתי מצד לצד בגלל הלחץ והפחד עד שנרדמתי. קמתי בבוקר לירן הלך לעבודה "בובי שלי?" שמעתי קול של אבי והרמתי את ראשי
"אני מתנצל ילדה שלי,אני היתי נוראי אליך אבל אהבתי אותך בכל כוחי" הוא אמר והתקרב אלי
"אבא די" צעקתי מפחד ומתסכול
"אני אוהב אותך ילדה שלי את חסרה קחי את הרובה מהארון ותרי בך אני מתגעגע אליך" הוא אמר וראיתי דמעות שלו, קמתי לעבר הארון הוצאתי את הרובה וכיוונתי לליבי…
תגובות (2)
קוראת חדשה! מושלם!
יאי תמיד כיף לראות קוראים חדשים♥ותודה