I can't see you- פרק 6

סיפור על ג'סטין ביבר
__

פרק 6:
אני יושבת במסדרון בית החולים כשראשי מונח בין שתי ידיי.
אני לא רוצה לחשוב אפילו איך אני נראית. אני מנחשת שעייני אדומות, שיערי פרוע וכל האיפור מרוח על פניי, אך המראה שלי הוא הדבר האחרון אשר עניין אותי באותו הרגע.
"היי אלכס" אני שומעת קול מתוק קרב אליי ובסופו אני מרגישה את הכיסא ליידי שוקע. "מי זה?" אני שואלת בעצבנות ללא כוח להתמודד עם אף אחד כרגע. "היי, אני פטי, אמא של ג'סטין. שמעתי רק עכשיו על מה שקרה. אני כל כך מקווה שהוא יהיה בסדר" פטי, אמא של ג'סטין אומרת לי בדאגה. "היי פטי, אני כל כך מצטערת. אני יושבת פה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי. זה הכל באשמתי, הכל קרה בגללי, אני כל כך מצטערת." מספר דמעות מתחילות לזלוג מבעד לעיניי. "מה בדיוק קרה שם?" מה שקרה שם, הוא בלגן גדול. שתאמת, ממש לא רציתי לספר באותו הרגע. לא רציתי להיכנס לפרטים הקטנים, פשוט לא רציתי לדבר, רציתי לשתוק, להיבלע. הכוח שלי אוזל לאט לאט, וכך גם התקווה שיום יבוא ואני ימצא מישהו נורמאלי, מישהו שלא יפתיע אותי כל פעם מחדש בדברים שאני לא אוכל לעמוד בהם, שימוטטו אותי, שכל פעם מחדש ישרפו את התקווה הקטנה שנשארה לי. "הרבה דברים קרו שם.." אני אומרת לפטי ומוציאה אנחת יאוש שאומרת כל כך הרבה דברים.

'אחריי כמה נפילות, ועזרה מלפחות 3 אנשים אשר הראו לי את הדרך, הגעתי לביתו של ג'סטין. כעת אחרי שצלצלתי בפעמון אני מחכה לו שיפתח לי את הדלת. "היי" אני שומעת את קולו אשר מחוספס וצרוד מן הרגיל. הוא מתקרב אלי לחיבוק ידידותי, ואני לא יכולה שלא להריח מפיו ריח חזק של אלכוהול. "היי" אני עונה לו ומפלסת את דרכי בין רהיטים אקראיים לספה. אף פעם לא הייתי כאן, זה לא בונוס. אני תוהה היכן ג'סטין היה אתמול בערב. אני מניחה שכנראה במסיבה, בגלל זה קולו צרוד ופיו מסריח מאלכוהול. 5 דקות של שתיקה מביכה עוברות להן ואני לא מבינה למה לעזאזל הוא קרא לי אם אין לו שום דבר לומר לי. "ג'סטין..?" אני שואלת בתהייה לבדוק אם הוא עדיין פה בכלל. "את מעניינת אלכס. מעניין אותי לדעת מה עובר לך בראש" ג'סטין פוצה את פיו לפתע ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני. "אני רוצה לדעת מה את חושבת. את נראית כל כך מאופקת מבחוץ, אבל אותי מעניין מה קורה לך בפנים, מה את באמת חושבת על אנשים. מה את באמת חושבת על המצב שלך, האם את באמת לא חושבת שאת מסכנה? האם את באמת לא רוצה לקום, ולרצוח את מי שפגע בך. את מי שהרס את חייך, את מי שפירק את כל עולמך." מה הוא עושה. לאן הוא חותר, אני לא מבינה מה קורה פה. מה הוא רוצה ממני, למה הוא נתפל למקומות האלו, מה עובר אליו. "ג'סטין, אני לא מבינה מה אתה מנסה לעשות." אני מבולבלת מאוד כרגע. "אני פשוט לא מבין, איך אין לך חשק לקום ולדרוס אותו בדיוק כמו שעשה לך, למעוך אותו כמו שמועכים ג'וק, איך את לא מרגישה בחיסרון של הראייה בחייך?" ג'סטין לוחש לי באוזן. גורם לעורי לרעוד, גורם לי לתחושת בלבול וכעס. ברור שאני מרגישה בחיסרון של הראייה. גם אם אני לא מראה שזה מפריע לי, אין יום שאני לא חושבת על כך. אני מרגישה את נשימותיו אליי, הוא קרוב אליי יותר מתמיד. "איך את לא רוצה לקום, ולרצוח את הבן זונה." הוא מתקרב אליי עוד יותר, נוגע בקצה שפתיו עם קצה שפתיי. "תפסיק ג'סטין, אתה מפחיד אותי" אני אומרת לו ומתרחקת צעד אחורה מפחד ומחוסר הבנה למצב המוזר הזה. "ג'סטין.. מה עובר עלייך" אני לוחשת לו ומניחה את ידי אליו, שמה לב לכך שהוא עם גבו אליי. לפתע הוא מסתובב אליי במהירות, ומניח על ידי חפץ ברזלי ארוך וקר. "כחי. תעשי את זה, בבקשה. תגמרי את זה אלכס." הוא אומר לי ובוכה באותו הזמן. מה עובר אליו, אני פשוט לא מבינה כלום. אני נבהלת לרגע כאשר אני מבינה שהחפץ אשר שם על ידי הוא סכין. "ג'סטין, מה קורה לך? מה אתה רוצה לעשות?" "אלכס אני מצטער כל כך, את לא תסלחי לי, אני לא יכול לסלוח לעצמי. אני זוכר את הכל פתאום, כל רגע ורגע. מה קורה לי אלכס!? אני משתגע! אני לא יכול יותר!" ג'סטין צועק אליי וגורם לי לרעוד מפחד. "מה קורה ג'סטין, דבר איתי! אני יסלח לך על הכל, מה אתה חושב שעשית?" אני מנסה להרגיע אותו. אני מעיפה את הסכין מידי ומניחה אותה על השולחן ליידי. "ג'סטין, מה קורה לך? אל תבכה, דבר איתי" לרגע אין לי מילים. אני מבולבלת, אני פשוט לא מבינה כלום. אף פעם לא תיארתי את ג'סטין בוכה, חישבתי אותו לדמות שחצנית וגאוותנית שלא מסוגלת לבכות בפניי איש. אני לא מבינה מה לעזאזל קורה פה, מה לעזאזל עובר אליו. "ג'סטין. מה רצית לעשות עם הסכין" אני מתעשתת על עצמי ושואלת אותו בדאגה ורצינות לאחר דקה של שקט. "מה שאפשר לעשות עם סכין" הוא מנסה להתאבד? מה יש לזמר בין הכי מצליחים בעולם לרצות לנסות להתאבד?! מה עובר אלייך ג'סטין. "ג'סטין תירגע, אני פה איתך, תחזיק לי את היד." "לא!" הוא צועק אליי ומסלק את ידי ממנו. "אני לא יכול לגעת בך אלכס! את בכלל קולטת מה שעשיתי? את בכלל קולטת שעכשיו בזכותי מישהו מת?!" הוא צורח אליי ולפתע אני שומעת קול של נפילה.'

"זהו זה, זה מה שקרה." אני אומרת לפטי כאשר אני משמיטה כמה פרטים כמו החלק עם הסכין והחלק שבו אמר שבזכותו מישהו כעת מת. אני לא רוצה להלחיץ אותה, לא עכשיו.
"אני לא מבינה. למה שהוא יתנהג אלייך כך? למה שהוא יצעק וישאל אותך שאלות כאלו. מה עובר אליו." פטי ממלמלת כך שגם אני ישמע ביאוש ובחוסר הבנה. "אלכס.. למה חשבת שזה קרה בגללך?" "אם לא הייתי באה, הוא לא היה מתפרץ אליי ומתעצבן. הוא לא היה מאבד את ההכרה כי הוא היה נשאר רגוע לולא אני." אני אומרת לה כאשר מספר דמעותיי רק גדל. אני בכלל לא מבינה למה אני בוכה, אחריי מה שהוא עשה לי, ברגע אחד היה קר אליי וברגע אחר היה קרוב אליי מתמיד. הרגשות האובדניות שלו, והשאלות הנוקבות ששאל אותי. הכל בלבל אותי ולא הצלחתי להתמודד עם שום דבר. והמשפט שאמר לי לבסוף, אני מניחה שהוא אמר זאת מבלבול וחוסר ידיעה למה שקורא עם עצמו באותם הרגעים. אני מקווה לפחות. אני מניחה לראשי לנוח, לא נותנת לו להתמודד ולנסות להבין את כל מה שקרה, מוציאה הכל מראשי ורוצה פשוט לנוח קצת. "מתוקה שלי, את לא אשמה. את שמעת מה הרופא אמר, הוא לקח מנת יתר. אני מתמודדת עם ההתמכרות שלו לסמים קשים כבר הרבה זמן, למרות שאנו מנסים להסתיר זאת מהתקשורת, כמו שבטח שמת לב זה דלף וכך גם בטח ידלוף המקרה הזה. אני ידעתי שמתי שהו יקרה מקרה כזה, אני דואגת לו, כל כך דואגת לו." פטי אומרת וכמה דמעות זולגות מעיניה. אני מרגיעה אותה. אני חושבת לעצמי שהוא בטח ניסה להתאבד מרוב ההזיות שחווה, הסמים האלו, הסמים הארורים האלו, הם פשוט פוררו אותו מבפנים. זה טוב שלא סיפרתי לפטי על כך שניסה להתאבד, היא לא צריכה את זה כרגע. חבריו של ג'סטין הגיעו, אביו ועוד כמה צלמים אשר עמדו בפינת הפרוזדור עקב צו איסור לצלם. כולנו מעודדים את פטי, כולנו דואגים לג'סטין, כולנו מחכים כבר לשמוע את הרופא אומר 'הוא בסדר'. אני יושבת בצד, אחריי שיחה ארוכה עם אימי אשר בא הסברתי לה את המצב ולמה נעדרתי לכל כך הרבה זמן. אני בקושי מכירה את ג'סטין, ולמרות זאת, מרגישה אליו קרבה כל כך גדולה. גם כריס נמצא כאן, חברו של ג'סטין אשר מתנדב בבית החולים שלי. דיברנו קצת, יותר נכון הוא דיבר. לא היה לי כוח לאף אחד, לא לדבר עם אף אחד, לא לראות אף אחד, ולא להיות ליד אף אחד. למה היית צריך לקחת את הסמים הארורים האלו ג'סטין! אני חושבת לעצמי. למה אתה הורס לעצמך את החיים.

השעות עוברות וכעת רק אני ופטי נשארנו. אמא שלי מתקשרת כל חצי שעה, מעודדת אותי לחזור הביתה מדאגה אך אני לא מסוגלת לעזוב. "אלכס חמודה, את בטוחה שאת לא רוצה ללכת לנוח קצת? את פה מהערב הקודם כבר" פטי אומרת לי. כן, עברו יותר מ-14 שעות ואני עדיין נמצאת כאן, ישנתי קצת ולא הייתי מסוגלת לאכול. "תודה פטי, אבל אני לא יכולה לעזוב. אני יודעת שאני וג'סטין לא מכירים הרבה זמן, אבל אני הייתי איתו כשזה קרה, אני מרגישה צורך להיות פה. להיות פה עד שהוא יתעורר" אני אומרת לה. פטי מהנהנת להבנה ואחריי ששאלה אותי אם ברצוני לאכול משהו קטן ואני עונה בשלילה, היא יורדת להביא לה כוס קפה. היא נראת כל כך קשוחה מבחוץ, כאילו היא מנסה לסגור את כל רגשותיה בפנים ולנסות להתנהג רגיל כמה שאפשר. אני מעריצה אותה על כך. עוד כמה שעות עוברות להן, ואני ופטי כבר תשושות ועייפות. "דוקטור, האם יש חדשות בנוגע לבני?" פטי שואלת את הרופא אשר יוצא מחדר הניתוח של ג'סטין. "כן" הרופא עונה בתשובה לה חיכנו ואני שומעת אותו מתקדם אל עברנו. הוא לוקח את פטי לחדרו, ואני כועסת על כך שלא הסכים גם לי לבוא. אני מצליחה להגיע אל חדרו של ג'סטין אשר פטי הראתה לי היכן הוא לפני זה, ואין קול של רופאים אשר אומר לי לצאת ומכך אני מסיקה שבחדר נמצאים רק אני וג'סטין. אני ממששת את דרכי אל מיטתו של ג'סטין, ומחזיקה את ידו הקפואה מהמזגן אשר דולק בלי הפסקה. 'ג'סטין, תגיד לי שאתה תהיה בסדר, תגיד לי משהו, תמצמץ, תלחץ לי את היד. אני רק רוצה לשמוע את קולך שוב' אני לוחשת.