משהו בלתי צפוי פרק 1.
1.
התעוררתי מוקדם מהרגיל היום.
הגשם הכה בחלונות בעוצמה הולכת וגוברת. ידעתי שלא אלך לבית הספר.
אני שונאת ללכת לבית הספר. במיוחד בימים כאלה.
אני אינני כל כך מקובלת, ולעיתים אני לבד בהפסקות.
עד אותו יום, חשבתי שאני היחידה שסובלת מזה. מהמחדלים בסייעות, מאי ההנגשה של חומר כתוב לברייל או העברתו במייל, ומהחברה הלא מודעת לעיוורון, ושאם אתה עיוור- זה לא אומר שאתה חייזר.
עד אותו יום, הרגשתי כל כך אבודה, כל כך צריכה שיבינו אותי.
אפילו אימי, שבדרך כלל מבינה אותי – אכזבה ולא הבינה.
בזמן האחרון התרחקנו מאוד, ובכלל קשרי עם הוריי התרופפו מאוד.
עד אותו יום, הרגשתי שאני זקוקה לאדם כמוני, בגילי פחות או יותר, שיבין, שיזדהה, שיתמוך, אבל לא ידעתי איך למצוא.
ואז, שנכנסתי לאתר בלוגר ופתחתי בלוג, חשבתי שאכתוב על כל מה שקורה לי.
אבל עוד לפני שהספקתי לעשות משהו, מצאתי משהו שממש הדהים אותי
תגובות (0)