אני אחיך..גם
זה לא אני
זה הפיגמנט שצבע אותי
אני לא שונה
אחד על אחד כמוך,בתוכי
ואם ניסיתי מעט להתחבר
אותי דחית,אולי עד שאתבגר
בתמימותי,לך האמנתי
נתתי לב-ונשמה הקרבתי
אחריך הלכתי צייתן
כי לי אין אבא,בשום מקום
רק בציון שלה שאפתי
במקלי וברגלי צעדתי
אני כאן,קבל אותי באהבה
לא שחור לא לבן לא דלמטי
שקוף כמו הרוח
שנוכל להתמזג
ויחד לעוף להתרומם
להגיע למקום,שבו הכול התחיל…
אוריאל
תגובות (1)
בס"ד, וואו, זה מאד יפה ומרגש! הסוף במיוחד.