לב מבולבל פרק 3

פרק 3
דימה נתן לי את תרגיל 34, לקחתי את העיפרון והוא נפל לי מהיד. באתי להרים אותו ומהבטים של ושל דימה נתקעו, הרגשתי מן משיכה כזאת. הוא ליטף את שערי והסתכל בעייני הוא קירב את ראשו אליי, אבל לפתע בום חזק שמענו , נראה ששמענו פיצוץ.

התרחקנו שנינו בבהלה, וירדנו מהחדר, ואמא שלו פתחה את הדלת וראינו, את הבית ששוכן ליד הבית של דימה עולה באש, והאמבולנס בא, והמכבי אש בא. אחרי כמה דקות אחדות ראינו אישה שמוציאים מן הבית, היא הייתה עם עיניים עצומות אז לא ידעתי עם היא חיה או לא. כולנו ההיינו בסוג של בהלה כזאת. אמא של דימה סגרה את הדלת, ואני ודימה חזרנו לחדר.
"לא קרה בינינו כלום, אני מדבר על מה שקרה בחדר שלי" דימה אמר,
"כן אני יודעת, בוא פשוט נשכח מזה כי אנחנו לא יכולים לחזור להיות חברים" אמרתי לו,
"נכון, עדיף לנו ככה, ועכשיו יש לי חברה, מה איתך" דימה אמר לי,
"מה איתי?" אני שואלת אותו,
"למה אין לך חבר" דימה ענה לי,
"כי אני לא רוצה עכשיו" אמרתי לו וחייכתי,
"את באה לאכול אמא שלי הכינה שניצלים עם אורז" דימה אמר,
"לא , ניראלי שאני אלך" אמרתי לו,
"למה?" דימה שאל,
"כי אני רוצה טיפה לנוח בבית, טיפה להיות לבד" עניתי לו,
"אוקיי, איך שאת רוצה" דימה אמר לי.
דימה ליווה אותי אותי עד הבית והלך חזרה, ראיתי את עדן בדיוק חוזרת עם מגשיות.
"מה זה" אמרתי לה,
"אוכל, הבאתי לך רביולי" היא אמרה לי.
התיישבנו על השולחן, ואכלנו רביולי.
"איך היה עם דימה?" עדן שאלה אותי,
"בסדר, כמעט התנשקנו, אבל היה פיצוץ באחד הבתים" עניתי לה,
"מה, חשבתי שאת לא מרגישה אליו כלום" היא אמרה לי,
"כן, אני לא מרגישה אליו כלום, אבל לא יודעת באותו רגע המחשבות והרגשות נעלמו" אמרתי לה.
אני ועדן אחיות פתוחות היא מספרת לי הכל, ואני מספרת לה הכל. זה קשר טוב, אני תמיד יכולה לסמוך עליה והיא עליי, והיא תמיד תעזור לי ואני לה. איזה כיף שיש לי אחות כזאת.
"מה הלב שלך אומר" עדן אומרת לי,
"לא יודעת, אני מנסה להקשיב לו, אבל הוא לא אומר כלום, אבל אני יודעת שאני צריכה לשכוח ממנו כי יש לו חברה חדשה" אמרתי לה,
"תמשיכי הלאה כמו שהוא המשיך" עדן אמרה לי,
"כן את צודקת, אבל לא בזמן הזה" אמרתי לה.
אחרי שסיימנו לאכול עדן ואני ישבנו בסלון.
"את לא תאמיני מה קרה לי היום" עדן אמרה לי מחוייכת,
"מה" אמרתי לה,
"איזה מישהו אחד רדף אחריי, וכל פעם שהוא רואה אותי הוא עושה לי עיניים, כבר זה כמה ימים זה ככה, והיום הוא רדף אחריי, והוא אמר לי שהוא עושה לי כבר כמה ימים עיניים וזה… בקיצור נתתי לו את מספר הפלאפון שלי ועכשיו אנחנו מתכתבים בוואט-סאפ" היא אמרה לי שמחה ומתלהבת,
"זה טיפה מסוכן מה שעשית" אמרתי לה,
"כן אני יודעת, אבל הוא לא בחור כזה" היא אמרה לי.
היא נראתה מאושרת כל כך, שמחתי בישבילה.
"בחמש אנחנו נפגשים, עוד שעתיים אני לא מאמינה, את חייבת לעזור לי מה ללבוש" עדן אמרה לי מתלהבת.
טיפה צחקתי :"טוב בסדר, בואי לחדר שלך".
עדן הוציאה את שמלת כתפיות כחולה, קצרה עד הברכיים.
"לא עדן, לא שמלה, בואי תלבשי ג'ינס" אמרתי לה.
היא הוציאה את הג'ינס השחור הקרעים מהארון, כי שמלה זה ייראה טיפה מוגזם צריך. ואז הוצאתי לה את חולצה ורודה נופלת, ונעלי אצבע שחורות.
"פזור או אסוף" עדן אמרה לי תוך כדי שהיא עושה קוקו גבוה,
"פזור" אמרתי לה,
"טוב יש עוד שעתיים, בואי לסלון" היא אמרה לי.
שתינו ירדנו לסלון. טוני היה על הספה ואני רצתי אליו וחיבקתי אותי, התיישבתי והוא שם את ראשו על רגליי, ליטפתי אותו באזור הצוואר, הוא מאוד אוהב ליטופים.
"וואי אני בלחץ" עדן אמרה לי,
"אל תהיי בלחץ תשתחררי, זה לא טוב, להכין לך שוקו" אמרתי לה,
"לא, יש לי עוד פגישה עם בחור הורס, אני לא רוצה להשמין תכיני לי תה ירוק עם שתי כפיות סוכר" היא אמרה לי קצת לחוצה
"צודקת, אני יכין גם לי תה" אמרתי לה טיפה בצחקוק.
הלכתי להכין תה לעדן:"כמה סוכר?",
"שתיים כפיות סוכר" היא ענתה לי.
הכנתי לנו את התה הירוק, והבאתי אותו לסלון.
"אחרי התה אני חייבת להוציא את טוני" אמרתי לה,
"כן, ומחר את מוציאה אותו בבוקר אני לא מתכוונת לקום מוקדם" עדן אמרה לי,
"בסדר אין בעיה, במילא זה מה שאני תמיד עושה כשאת מתחילה ללמוד בשמונה" אמרתי לה.
טוני התיישב לידינו ליטפנו אותו ונתנו לו הרבה נשיקות, אנחנו כל כך אוהבות אותו, הוא כלב מושלם, אנחנו מרגישות שהוא חלק מהמשפחה הזאת, שהוא זה שמשלים אותה. אמא ואבא בעבודה ואין להם זמן לתת לנו אהבה, זה לא שהם לא נותנים לו, פשוט בגלל שהם בעבודה הרבה, חוץ מיום שבת, אבל אני מרגישה שטוני איכשהו משלים את זה.
אחרי שגמרתי את התה לקחתי את הרצועה הכחולה ושמתי אותה בקולר הכחול של טוני.
"ביי עדן בהצלחה" אמרתי לה ויצאתי.
אני וטוני ירדנו לדשא למטה ושיחקנו באצטרובלים, אני זרקתי לו והוא רדף אחריהם.
אחרי כמה דקות אחדות ישבתי בדשא וטוני עשה את הצרכים שלו בינתיים, בזמן זה שיחקתי באייפון וראיתי, ודימה שלח לי כל מיני תמונות מצחיקות של כלבים בוואט-סאפ. אחרי כמה דקות אחדות אני שומעת את טוני נובח, הפנתי את פניי לכיוון טוני, וראיתי אותו נובח על איזה בחור, קמתי ניגשתי לטוני, שמתי את הרצועה בקולר שלו, והסתכלתי על האיש, וראיתי את זאין ניגש אליי, את האמת הוא קצת מוזר הבחור הזה. איזה הורס הוא, עם העיניים הכחולות שלו.
"היי" זאין אמר לי,
"היי" החזרתי לו.
וטוני המשיך לנבוח עליו. מוזר טוני כלב שקט אוהב אנשים, מאוד חברותי וידידותי לאנשים.
"כלב שלך?" זאין שאל מחייך,
"כן" אמרתי לו,
"למה דווקא רוטוויילר" זאין אמר,
"אני פשוט אוהבת את הגזעים האלה ואת הנאמנות שלהם" אמרתי לו,
"איך קוראים לו?" זאין שאל,
"טוני" עניתי לו,
"ואיך קוראים לך"? הוא שאל אותי,
"נטלי" עניתי לו,
"נטלי, באלך לשבת איתי בדשא?" זאין שאל אותי,
"בכיף" עניתי לו.
אני והוא התיישבנו בדשא וטוני טיפה נירגע, אבל ראיתי על ההבעה שלו שהוא לא אוהב את זאין.
"בת כמה את?" הוא שאל אותי במבט מתעניין,
"15 וחצי, ואתה" עניתי לו,
"19" הוא אמר לי.
הוא לקח אצטרובל מהדשא, וסימן לי עם העיניים שלו להוריד לטוני את הרצועה, הורדתי לטוני את הרצועה מהקולר, וזאין זרק את האצטרובל וטוני רדף אחריי האצטרובל.
"אני מנסה להתקרב לכלב שלך, ושיאהב אותי" זאין אמר לי,
"מוזר, טוני כלב טוב, מאוד ידידותי וחברותי, בשכונה לפעמים הוא משחק עם ילדים קטנים, הם כל כך אוהבים אותו" אמרתי לזאין.
זאין שתק והמשיך לזרוק את האצטרובלים.
"למה שתקת?" שאלתי אותו במבט מודאג.
את האמת טיפה ההייתי מודאגת כי אני לא מכירה את זאין, אבל אני כן מכירה את טוני, טוני לא נובח סתם על אנשים, יכול להיות שטוני רוצה להזהיר אותי. אבל זאין נחמד ואיכשהו יש לי תחושה שהוא לא יעשה לי כלום.
טוני בא לזאין, וזאין זרק לו עוד פעם אצטרובל, אבל טוני לא רדף אחריו.
"טוני, לך תביא" זאין אמר לטוני.
טוני באותו רגע התנפל עליו, ראיתי את זאין מאוד מפוחד, וידיו מחזיקות בפה של טוני ומנסה להזיז אותו מהגוף שלו.