אחד ועוד אחד- פרק 18

ליאור:
ביום למחרת לא הלכתי לבית הספר, לא יכולתי להתמודד עם כלום. לא רציתי לראות אותו, לא רציתי לראות אותה, לא רציתי אף אחד. ההורים לא שאלו שאלות, הם הבינו שאני צריך יום חופש. ככה זה הולך במשפחה הזו- הם מבינים אותי. אני באמת מת עליהם. הרבה מההצלחה שלי בשנים האלה קשורה באופן ישיר אליהם, לזה שאני לא מוכן לאכזב אותם, לזה שאני רוצה גם להוכיח לעצמי שאני יכול להיות מה שהם רוצים ממני להיות. שניהם במעמד גבוה בחברה שלנו, עובדים בחברות הכי טובות, נותנים לי הכל ויותר ממה שאני מבקש, אז המעט שאני יכול זה לעשות דברים בשבילם, כמו להתאמץ ככה.
'מאמי, מה קורה? הכל בסדר? לא דיברנו כמה ימים'. שלחה לי בר סמס שקיבלתי בצהריים. ידעתי שזה זמן ההפסקה הגדולה שיש לה בצהריים. עניתי לה שאני טיפה לא מרגיש טוב, שאני קצת מעופף, והיא רק איחלה שאני ארגיש טוב ואמרה לי שאדבר איתה כשאוכל. היא לא לחצה עליי לדבר עכשיו וכרגע. אני באמת מרגיש אליה משהו, אני באמת מחובר אליה נורא, אל התמימות שלה, אל האהבה שלה. אני פשוט לא מאוהב בה, וזה דבר שאמור לקרות כבר אחרי שלושה חודשים.
בסביבות הערב קפצתי לבית של השכנים. הייתי חייב את הבריכה שלהם, שוב, או את הג'קוזי, שוב. רציתי לשבת באמצע של כל האדים ולחשוב. היה לי יותר מידי על מה לחשוב. לא דיברתי עם דן היום, לא ניסיתי לפתור כלום. כל מה שהיה אתמול אמור היה לצאת, וכבר פחות כאב לי בבוקס שקיבלתי בבטן. ההורים לא ראו כלום. אני שאלתי את עצמי מה אמרו ההורים שלו על הבוקס ליד העין, לא יודע אם יש לו פנס, אני מניח. הגיע לו, אחושרמוטה הגיע לו.
"ליאור," אמרה תמר, באותו טון שבו אמר אתמול דן את השם שלי. זה הרתיע אותי לרגע. אחר כך חייכתי אליה חיוך קטן ושאלתי אם אני יכול להיכנס. היא הנהנה אליי בשקט והכניסה אותי לבית. הוא היה עם קצת יותר אור מהפעם האחרונה שנכנסתי אליו. עמדתי עדיין בכניסה כשהיא סגרה את הדלת והתקדמה קצת כדי להיעמד מולי.
"אני מצטער שאני מגיע כל פעם בלי להגיד מראש, אני פשוט חייב את אותה טובה של פעם קודמת." אמרתי לה, מדבר דוגרי, מדבר מתוך הייאוש. באמתי הרגשתי מיואש, שאין לי תשובות לשום דבר. היא הנהנה ואז אמרה שאין לה בעיה להכין את הג'קוזי עוד פעם. שאלתי אותה אם יש מישהו בבית, והיא אמרה לי שאח שלה שוב בחוץ, וששני ההורים בדיוק ברגעים האלו מתארגנים לפגוש צמד מכרים. הם אף פעם לא בבית, אני מכיר את הבית הזה טוב ויודע שמבין כולם, רק אותה אפשר למצוא בבית. הלכתי אחריה כדי לפתוח את הג'קוזי ולהכין אותו, ובזמן הזה הוריה עברו לרגע בגינה כי הם שמעו את הרעשים. אמרתי היי לאמא, עם שתי נשיקות על הלחי, ולחצתי את ידו של האב. הם אמרו שהם שמחים לראות אותי, שבאמת צריך לעשות ארוחה ביחד שוב. הנהנתי לחיוב. באמת כיף איתם.
"לא מבאס להיות כל הזמן לבד?" שאלתי את תמר כששני ההורים שלה סגרו את הדלת אחריהם ואנחנו היינו במטבח, כהיא עוזרת לי להכין שוקו קר כדי לשתות בג'קוזי, ולהכין גם לעצמה.
"מבאס אבל מתרגלים. זה לא אשמתי שכרגע קצת לחוץ, ושאני מעדיפה להיות קצת יותר בבית מבחוץ."
"מה קרה? אין חברים בחוץ?" שאלתי אותה, מביא כמו שהיא מבקשת שתי קוביות קרח מהמקפיא.
"יש, אבל זו לא התקופה הכי טובה של החברים, בוא נגיד את זה ככה."
"את עמוסה עכשיו? את לומדת למשהו?" שאלתי מתעניין. היא הנידה את ראשה לשלילה והתחילה לערבב את כוס השוקו יחד עם החלב.
"אז שימי בגד ים ותצטרפי אליי?" שאלתי אותה. היא גיחכה ועדיין לא הרימה את מבטה אליי. היא לא הגיבה, אז אמרתי לה שמה אכפת לה, שאני מעדיף שנדבר בתוך מים ולא בסלון, שזה כבר ממילא מוכן, ושאין לה משהו טוב יותר לעשות כרגע. היא הרימה את מבטה אליי, חייכה חיוך קטן והגישה לי את השוקו הקר.
"חמש דקות אני למטה, אתה מוזמן להיכנס בינתיים." היא חייכה ולקחה שלוק מהשוקו. העליתי חיוך גדול על הפנים והלכתי יחד עם שתי הכוסות לכיוון הג'קוזי. הוא פשוט היה הדבר שהכי הייתי צריך בזמן הזה.
כשהיא הגיעה, היא הורידה את המגבת וחשפה בפניי את גופה, עם בגד ים שלם. הרבה זמן לא ראיתי על בחורה בגד ים שלם. היא ראתה שאני מסתכל עליה, ואמרה שבדרך כלל היא נורא מובכת להיות בבגד ים שהוא ביקיני, לא שאין לה שלושה כאלה בארון, אבל שכאן פשוט לא היה בא לה. חוץ מזה, היא קיבלה אותו במתנה, אז שווה לנסות ולבדוק איך הוא. הוא החמיא לה בצורה מטורפת, קימר לה את גופה בדיוק במקומות הטובים. היא נכנסה לג'קוזי ואני בהיתי בכל מעשה שלה, חרמן הרבה יותר משאני אמור להיות. אני חייב להשקיט את זה, חייב. התחלנו לדבר, על בית הספר ובכלל- אני סיפרתי לה חוויות שעברו עליי לאחרונה, בלי להיכנס לפרטים בכלל על החיים שאחרי הלימודים, והיא סיפרה על שלל המשימות שהיא צריכה לעשות. מידי פעם הגיח איזה חיוך ממכר מצידה, או שבהיתי בדרך שבה היא שותה את השוקו הקר שלה עם הקשית. כל תנועה שלה רק גרמה לי לרצות להתנפל עליה יותר ויותר. זה הגיוני- אני חי סקס, לא קיבלתי את זה כבר שבוע, אז אני חרמן.
"עובר עלייך משהו נכון?" היא שאלה אותי ברגע אחד אחרי שתיקה. הרמתי את מבטי אליה והסתכלתי עליה. היא שאלה את השאלה הזו בנאיביות מקסימה, ברוגע, כשהיא מדברת אליי כאילו אנחנו ככה כבר שנים.
"עובר המון. תאמיני לי שאת לא רוצה להיכנס לזה."
"הורים? חברים? לימודים?" היא המשיכה להתעניין. אני חייב לתת לה לפחות פיסת מידע אחת. היא שפכה מולי את החיים שלה כרגע, שילבה בין לימודים לחברים, ואני נשארתי כמעט שותק. אני חייב להראות לה שגם לי מעניין לדבר.
"חברים בעיקר." אמרתי. היא הנהנה אליי ולקחה בידיה את כוס השוקו שלה.
"את יודעת משהו," אמרתי, לא מאמין שהיא מצליחה לגרום לי להיפתח ככה, "כולם חושבים שכל כך טוב לי, שזה שיש לי חברה גם פותר המון דברים בעולם, שזה שיש כסף תמיד נותן גב, שזה שיש המון חברים זה דווקא דבר טוב. כל חבר יכול לתקוע לך סכין כל כך ענק בגב, אנשים לא יודעים בכלל מה עבר עליי ועל המשפחה שלי, אנשים לא יודעים מה עובר עליי באופן כללי בחיים. אני צריך להציג דמות נורא מוחצנת של טוב אינסופי, ואני מוצא את עצמי מתפרק בתוך ג'קוזי שמרגיע אותי." היא חייכה חיוך עצוב והתקרבה בקטנה, לשבת קצת יותר קרוב אליי, קודם היינו רחוקים. היא הרימה את ידה הקטנה אל כתפי ונגעה בה, מרגיעה אותי גם עם המבט שלה.
"אמרתי לך לבוא לפה כדי להתפרק. זה לא חייב להגיע לקיצון כדי שתבוא." היא אמרה לי רגועה. הסתכלתי על השפתיים שלה, בהיתי בפניה הרגועות. המילים שלה הרגיעו אותי, אבל כבר לא חשבתי מהשכל.
"תמר.." נאנחתי. היא רק השמיעה 'הממ' קטן ונשארה קרובה אליי, "היית רוצה לצאת להרפתקה?" שאלתי אותה, לא מאמין למשפט הקיטשי והמפגר שהוצאתי מהפה שלי. היא צחקה ושאלה מה. חייכתי והעליתי את ידי ללחיה. ברגע אחד היא השתתקה. ראיתי את הפנים הקפואים שלה, את השפתיים עוצרות מתזוזה.
"אף אחד לא חייב לדעת. תגידי לי אם את רוצה שאני אעצור פה." לחשתי לה. היא עדיין הייתה קרובה אליי, פניה כבר קרובות הרבה יותר לשלי, ואני מלטף עם ידי את לחיה. היא הנידה בקטנה את ראשה לשלילה. אני לא אכפה שום דבר, אבל ידעתי שאני לא מסוגל להתנתק ממנה כרגע. שניות אחר כך התקרבתי אליה ונישקתי לשפתיה. שפתיה היו רכות, לשונה הגיעה לשלי, והיא התקרבה אליי הרבה יותר. גופה נצמד אליי, והיא ליטפה את שיערי תוך כדי הנשיקה. אני העמקתי את הנשיקה, והיא כתגובה לא התנגדה לכלום. לא ידעתי מה זה אומר, לא ידעתי מה אני רוצה, אבל לא חשבתי באמת. הייתי נתון ליצרים.
מפה לשם הגענו לחדר שלה. לא הסתכלתי עליו יותר מידי כשנכנסתי אליו. שלושה דברים ידעתי כשנכנסתי לחדר שלה- שאם היא לא תחסום אותי, אנחנו נשכב עכשיו, בית, שהיא תדע שאני בוגד בבר איתה, אבל שיש מצב שהיא תשתוק, ושרוב הסיכויים שאם יש לה חבר, היא לא הייתה זורמת. כך שהיא יוצאת נקייה מכל העסק. רק אני ממשיך להיות חרא. אבל כנראה נועדתי להיות חרא.
"תמר," אמרתי מתנשף, כשאני מעליה, מביט בעיניה. היא נשארה קרובה אליי וחיכתה שאמשיך את המשפט, "אם בכל שלב, את רוצה לעצור, תאמרי לי.." אמרתי לה בלחש, קרוב אליה, נותן לה נשיקה על האף. היא הנהנה אליי בשקט וחזרה לנשק לשפתיי. הורדתי באיטיות את החולצה שלה, כשהיא מורידה גם את החולצה שלי. ראיתי שזו לא הפעם הראשונה שלה, היא לא הייתה מתנהגת ככה אם היא לא הייתה יודעת מה לעשות. נישקתי לגופה כשאני דואג לראות שהיא בסדר, כשההכרה למצב שאני נמצא בו קצת חוזרת אליי, אבל אני לא מפסיק. אני לא מסוגל. חיככתי את אגני באגנה, כשאני שומע אותה משמיעה קולות קלים. היא הייתה כל כך יפה ורגועה.
כשכבר היינו לגמרי בלי בגדים, חיכיתי לשאול אותה אם יש לה במגירה קונדום. זה היה נראה לי הגיוני בהתחשב במצב שאלף, זו לחלוטין לא הפעם הראשונה שלה, ובית, כי כנראה לא חשבתי. לפני ששאלתי את זה, בין נשיקה פה לשם, היא אמרה לי שהיא לוקחת גלולות, ושאין מה לפחד. ואז לא פחדתי. עשיתי את מה שאני רגיל לעשות, התנהגתי כמו שהתרגלתי להתנהג, ושכחתי מכל מה שמסביב. נהניתי, סופקתי, סיפקתי אותה.
"ליאור.." היא נאנחה כשהיא שכובה על בטנה, ואני מעביר ברוגע את ידי על גבה החשוף. שמיכה כיסתה את פלג גופי התחתון, והתמקמתי בצורה נוחה יותר על המיטה כדי להקשיב לה. זה היה טוב, בלי ספק. "מה עם בר?" היא שאלה. עצמתי את עיניי לרגע והמשכתי ללטף את גבה. להיות כנה עד הסוף?
"תמר, אני יכול לסמוך עלייך?" נאנחתי. היא הנהנה אליי והרימה את מבטה אליי. "אני ובר לא.. אני יודע שאת חברה שלה, בגלל זה אפילו יותר קשה לי, אבל כבר תקופה זה לא רק אני ובר. אני מקווה שאני לא צריך להגיד את המילים המסוימות האלה כדי שתביני למה אני מתכוון."
"אני אחת מתוך כמה?" היא שאלה אותי רגועה.
"יש עוד שתיים." אמרתי. היא הסתכלה עליי בפרצוף עצוב ואז חייכה חיוך קטן, רגיל, לא אומר כלום.
"אני לא רוצה לשקר לך, אבל גם אני הייתי צריכה את מה שהלך פה. בטח שמת שאני לא…" היא אמרה והנהנתי אליה, "היה לי חבר בתחילת שנה, זה קרה איתו בפעם הראשונה, ואחרי שקשר נגמר אז ברור שמתגעגעים לסיפוק המיני. אני יודעת שזה היה רגעי והכל, אבל זה לא היה רע בסך הכל." היא צחקה. חייכתי לעצמי והרגשתי את ההקלה. סוף סוף יש עוד מישהו שיודע ולא שופט, עוד מישהו שאולי לרגע מבין. אפילו לא מישהו- מישהי. התקרבתי אליה ונתתי לה עוד נשיקה רצינית על השפתיים, והיא עירפלה אותי עם הנשיקה הזו, גרמה ללב שלי להשתגע. הקטנטונת שקטנה ממני כולה בכמה חודשים, מנשקת יותר טוב מכל השלוש ביחד.
אחרי שיצאתי ממנה, מהורהר לגמרי, עלתה לי שוב למוח השיחה עם דן. אם אני באמת רוצה להראות למאיה שאכפת לי, אני חייב להפסיק עם השטויות. אני אהיה חייב להתחייב, ואני אמשיך להגיד לעצמי את זה שוב ושוב. הבעיה היא שאני לא יכול לקיים.