האושר שלנו הוא כאב של הרבה אחרים-פרק 2
הוא הביט בי במבט אדיש וקפוא, מזוית העיין ראיתי את דילן מביט בנו.
"תסתכלי לאן את הולכת" הוא סינן לעברי והמשיך..
היתי מופתעת, כזה חוצפן חשבתי לעצמי.
המשכתי לכיוונו של דילן, לא אוכל להתחמק ממנו."נהנת?" הוא מילמל בקול מלגלג ותפס בידי.
"תפסיק דילן!" חרקתי בין שיניי וזרקתי חיוך לסטפני שישבה כבר על אחד משולחנות הפיקניק בבית הספר.. התקדמנו אחיה ולג'סטין , אני ודילן יד ביד ,אחיזתו היתה חזקה על גבול כואבת.
"אני וג'סטין נוסעים לקמפינג בסוף השבוע " סטפני התחילה לספר… היתה לי הרגשה כאילו מנסה לגרום לי לקנא שהיא וג'סטין מבלים יחד ואילו אני ודילן כבר הרבה זמן לא יצאנו לדייט. החברות המזויפת הזאת אף פעם לא סיפקה אותי. אבל העדפתי את סטפ מאשר כל פאקצה סנובית אחרת . ליפעמים הבנתי אותה, היא לא היתה הילדה הכי עשירה בבית הספר, לא המצטיינת, לא היו לה כל ההשגים שיש לי.היא היתה ילדה רגילה וממוצעת ,גם היופי שלה היה משעמם, שיערה חום חלק וצבע ענייה נע בין החום לשחור. כל דבר עבורה תמיד היה תחרות איתי… מי תשיג את החבר הכי שווה, מי תקבל את הציון הגבוה ביותר, מי תזכה להיות מלכת הנשף. אנחנו חברות מגיל צעיר וכבר התרגלתי לעקיצות הצבועות שלה אבל היא אף פעם לא היתה חברה אמיתית.. אתם יודעים כזאת שאפשר לספר לה כל מה שיושב על הלב.
"וואלה,גם אנחנו נצטרף" דילן פלט פתאום. הבטתי עליו במבט שואל. "באמת? זה יכול להיות ממש מגניב אחי" ג'סטין התלהב מהרעיון.
האויר היה קר בחוץ ולא חשבתי שזה רעיון טוב כל כך לצאת לקמפינג במזג אויר שכזה, אבל דילן לא שאל לדעתי ביכלל.
***
"לקחת את הפנסים בייב?" דילן צעק לעברי מהמטבח. נאנחתי וחיפשתי את הפנסים הארורים באחד הארונות. לעבור לגור ביחד היה הרעיון של דילן, עד ליפני שנה התלהבתי מהרעיון, רציתי בזה . דילן היה כובש,אוהב,אכפתי ועדין… ואז הוא נפל לסם הוא נהיה אגרסיבי מעט,יותר דלוק ועצבני, צעק הרבה ולא היה אכפת לו גם להרים עליי יד למרות שמעולם לא עשה את זה. קיבלתי אותו ביחד עם הסמים. מה עוד יכלתי לעשות ? אהבתי אותו… אני עדיין אוהבת. הבטחתי לתמוך בו,לעזור לו ולהיות כאן בשבילו.
אנחנו שני נערים בני שמונה עשרה, ולהחזיק דירה לבד זה קשה… הוא הבטיח שנצליח, הוא מקיים. קורע את עצמו בעבודה ואז קם בבוקר ללימודים, סטפני לא מבינה את זה אבל זאת הסיבה למה אין לנו זמן לצאת לבלות ביחד… דילן? הוא עושה בשבילי הכל, את הירח הוא יביא לי אם רק אבקש.
"מצאתי"מילמלתי לעצמי וקמתי. דילן עמד מאחורי מביט בי בפוקר פייס.
"מה יש" שאלתי.
"הם כבר מחכים לנו" הוא מילמל ומבטו בשניה הפך לרך ונעים. נעמדתי מביטה בפניו. הוא הרים את ידו והזיז קבוצת שיער שנחה על פני מאחורי אוזני.
"אני לא יודע מה אעשה עם עצמי אם אאבד אותך" הוא מילמל..
עליתי על קצות אצבעותי ונשקתי לשפתיו היבשות.
"אז אל תאבד" לחשתי בנימת צחוק וחייכתי אליו חיוך מתגרה.
תגובות (0)