מתי היא תשים לב.. פרק 32 חלק ה'

נקודת מבט הדר-

יום ראשון עבר, אחריו שני, אחריו שלישי ואז רביעי הגיע.
"מה השעה?" שאלתי ללא הבנה את מעיין שהתלבשה במדים הירוקים למרות החום הכבד.
"שתים-עשרה, יש ארוחת צוהריים." אמרה מעיין בפשטות
"אני רוצה לשים מכנס קצר!" קראתי בהתחננות
"תחשבי על האזרחות שלך שבעזרת בורא עולם תבוא במהרה" ציחקקה מעיין ומשכה בי לבוא לחדר אוכל.

התיישבתי בחדר האוכל עם צלחת האוכל והתחלתי לאכול, מעיין הסתמסה בנייד.
"אוהו!" אמרתי בצחקוק כשראתי את מעיין מסמיקה,
"פיג, זה כלום." אמרה בחיוך רחב.
"כן? אז מה זה." חטפתי את הנייד מהיד שלה וקראתי בקול לשתינו כשישבנו בשולחן בריק ומסביבנו מפקדים.
"בייבי, מחר תחזרי ותארזי תיק נוסעים לטיול." קרצתי
"מספיק." האדימה ולא הפסיקה לצחוק
"איפה הטיול?" חייכתי,
"אני לא יכולה לבוא,אני עובדת" הסבירה באנחה
"תקחי חופש!" אמרתי, היא נאנחה והמשיכה לאכול.

הנייד שלי צלצל בדיוק כשמאור ואור הגיעו לשולחן שישבנו בו.
"איפה הייתם?" שאלתי ללא הבנה וסיננתי את מתן,
"אימונים" אמר אור בעייפות וענה לנייד שלי ללא רשות,

"הא גבר, זה אור." צחק
"כן, המכוערת לידי" המשיך לדבר איתו כשניסיתי לחטוף את הנייד.
"היא אוכלת, היא השמינה. אם לא הייתי מכיר את הדר הייתי אומר הריון, אבל, היא סתם שמנה" קרץ לי
לא יכולתי מצחוק החזיר שלי לצאת בקולי קולות ומעיין מיד אמרה "פיג שולטת"

כשהדיבור בין מתן לאור הסתיים לקחתי את הנייד ויצאתי לבחוץ לדבר איתו.
-"בייבי" חייכתי לעצמי כשנשכבתי על הדשא הרך
"כל הכבוד שאכלת." אמר בהערכה
-"מאמי, מחר אני אצל אורי ושרית" אמרתי
"אין בעיה. אני אצל אמא שלי, בערב אראה אותך" אמר
-"אני רעבה" אמרתי
"לכי תאכלי" אמר בצחקוק
-"מחר אתה לוקח אותי מהתחנה?" שאלתי
"תגידי לעומרי, אני עושה סגירה.." נאנח
-"תביא לי בגד יפה?" חייכתי לעצמי
"כן יפה שלי, הגיע סחורה חדשה" צחק
-"ביי אהוב שלי" קראתי בשקט
"ביי אהובה שלי."

הגעתי לחדר של תומר ונכנסתי בלי רשות
"הדר!" אמר בכעס תומר
"מה?" צחקתי כשהפרעתי לו ולנטשה בסשן מזמוזים
"בסדר, אני הולכת לאכול. איפה המפתח הדר?" שאלה נטשה והושטתי לה את המפתח לחדר.
"מה את מחייכת , ילדה?" חייך תומר
"אפשר לטייל?" ביקשתי ממנו, הוא הנהן בראשו.
הלכנו אחד ליד השני מחוץ למגורים, עוברים מסביב לבסיס בשקט בלי לדבר.
"אמא שלי ואני חזרנו לדבר" חייכתי בשקט
"כן?" שאל בחיוך מאושר.
"הטיפולים עוזרים לה ואפילו יש לה כבר קצת שיער!" שמחתי
"אני שמח." ענה בחיוך רחב ומשך אותי לחיבוק.
"עם מתן הכל הסתדר ואמא שלי אוהבת אותו, מאוד."
"אני מאושר." אמר בחיוך והמשכנו לטייל.

הערב עבר והתעוררתי לבוקר יום חמישי, מסדר קל ותדרוך על נהלים.
יצאתי אל התחנה ונסעתי באוטובוס אל הבית.
עומרי עדכן אותי שהוא בעבודה אך ענבר תחזיר אותי.
ובאמת כשירדתי מהאוטובוס ענבר חיכתה לי,
עליתי אל הרכב וישר חיבקתי אותה, הרבה זמן שלא ראיתי אותה.
"אני נוסעת למעונות לקחת בגדים ונצא" אמרה, הנהנתי בראשי ויצאתי מהרכב ביחד איתה והלכנו אל החדר שלה.
חדר קטן עם שלוש שותפות.
היא לקחה בגדים ויצאנו מהחדר, פוגשים בצעירים בכניסה מעשנים.
"לאן את בורחת?" שאלו את ענבר
"לדירה של בן הזוג שלי" חייכה וחיבקה אותם,
"זאת אחותך?" שאל אחד האנשים, אך מיד הנדתי את ראשי לשלילה.
ישבו שם בערך חמישה אנשים, שלושה גברים ושתי נשים.
כולם צעירים ויפים.
"זאת השותפה של בן הזוג שלי, אני מחזירה אותה לבית אחרי סגירה של שבת" צחקה ענבר
"סגירה של ארבע-עשרה." דייקתי בחיוך והלכנו לרכב.

הגעתי לדירה וישר קרסתי במיטה לישון.
קמה מתזוזות במיטה שלי, ציחקקתי בחוזקה וקפצתי בחיבוק על מתן ששכב לצידי רק במכנס בוקסר.
"יפה שלי, אני אוהב אותך." אמר ונשק לשפתיי.
עליתי מעל גופו וחיבקתי אותו חזק, לא משחררת.
"תתלבשי בפיג'מה?" שאל, הנהנתי בראשי ופשטתי את חולצת המדים המכופתרת הירוקה ונשארתי בגופיית בסיס לבנה וגם אותה פשטתי, נשארת רק בחזיה וקמה מגופו של מתן על מנת להביא את הכותונת שלי מהארון,
שמתי עלי את שמלת הכותונת הורודה של ניקי והורדתי את המכנס של המדים, נשארת בשמלת הכותונת.
נשכבת בחזרה במיטה ביחד עם מתן שמספר לי איך היה בעבודה ושהוא שם את כל הבגדים שלי במכונת כביסה,
שמחתי.
"איפה עומרי?" שאלתי כשמתן הביט על שעונו שהשעה חצות בדיוק.
"עוד חצי שעה יגיע הביתה" אמר בשקט ונשק למצחי.
"מה הסידורים למחר?" שאלתי ונקברתי עמוק בתוך גופו,
"בבוקר נלך לאכול אצל אמא שלי, הבטחתי לה." חייך
"ואז אתה בא לשרית?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"שני באה אל אמא שלי, אנחנו עושים כולנו שבת ביחד עם אחותי." אמר, הנהנתי בראשי והוא מיד הוסיף "בערב אני אבוא אליכם, כשאני אוודא ששני ישנה."
חייכתי חיוך קטן ונרדמתי ללא שליטה..

התעוררתי בבוקר וכמובן התארגנתי בשמלת מקסי שחורה סטרפלס מבד לייקרה ונפרדתי מעומרי וענבר שישנו, משאירה להם מכתב שאגיע מאוחר יותר.

"את לבושה מקסים." אמר מתן בחיוך שובב בזמן שהוא נהג,
"אתה אומר את זה כי אתה קנית לי את השמלה?" צחקתי
הוא הנהן בראשו ונשק לשפתיי ארוכות.

הגענו לבית של אמא של מתן ולא הופתעתי לראות את שני ישנה בסלון, מה יהיה עם הילדה הזאת.
"למה היא ישנה בסלון?" שאל מתן את אמא שלו בזמן שנישק את שתי לחייה.
"היא ביקשה שאעיר אותה מוקדם, טל אמור לבוא עוד מעט." אמרה בחיוך שבור,
חיבקתי אותה והלכתי לשבת ליד שני שהייתה רדומה לחלוטין,
"היא הלכה לישון ב3 לפנות בוקר!" אמרה נעמי בפליאה והוסיפה "וקמה ב7 בבוקר!!"
ציחקקתי בשקט והלכתי אל המטבח לראות מה אמא שלו בישלה, פשטידת גבינה וסלטים.
"בייבי תיקח אותה לחדר שלך" אמרתי לו בשקט, הוא הנהן בראשו והרים את שני בידיו ולקח אותה לחדר,
הוא יצא לאחר כמה דק' והתחלנו לאכול.

"עד איזה יום היא פה?" שאל מתן את אמא שלו,
"עד יום שני, היא כנראה תלך אל ההורים של טל ביום שבת." אמרה בעייפות
"איפה ההורים שלה?" שאלתי ללא הבנה,
"ההורים שלה ושל רוני נסעו לכנס מהעבודה בבולגריה, רוני אצל אח שלה הגדול , אבל שני באה אלינו כי טל גר קרוב לפה." הסביר
הנהנתי בראשי והמשכתי לאכול.

השעון הראה שהשעה 11 וחצי בבוקר, סיימנו לאכול וישבנו לדבר בסלון.
שני עדיין ישנה, אך דפיקה בדלת הודיעה לי ששני עומדת להתעורר.
הדלת נפתחה וטל עמד שם עם המדים והנשק, אך ללא הציוד, כנראה הוא עבר בבית.
"חיים שלי, אתה רוצה לאכול, לשתות?" שאלה מיד נעמי
"לא, אני צריך לזוז הביתה. היא פה?" שאל, הנהנו בראשנו ומיד נעמי קמה להראות לו איפה היא. .
הוא הודה לה בחיוך וחייך אלינו בחזרה, ממשיך אל החדר וסוגר אחריו את הדלת.
אחרי חצי שעה של דיבורים היינו צריכים ללכת. אני להתארגן ומתן לעבודה כי היה בעיה שם.

נפרדתי ממתן והלכתי לבית להתארגן, העמסתי בגדים לבוקר ולערב ברכב ונסעתי אל אורי ושרית לאחר שנפרדתי מעומרי וענבר שחיבקו אותי חזק ולא שחררו.

החנתי מחוץ לבית של אורי ושרית והבאתי את הדברים בידי ונכנסתי לבית בלי לדפוק ומיד קפצתי על אורי בחיבוק,
"ילדה, יפה שלי!" אמר בחיוך גאה וחיבק אותי חזק.
שרית כמובן התחילה לדמוע ואני ציחקקתי,
חיבקתי את שרית ולקחתי ביס מהאוכל בסירים והיא התעצבנה בחיבה.
הגעתי לחדר ושמתי את הדברים שם שהיה נקי באופן מפחיד.
הגעתי לסלון בחזרה וסיפרתי להם על כל מה שעבר עלי בשבועיים האלה שלא ראיתי אותם.
הם שמחו לראות אותי,
עדן נכנסה בסביבות השעה 6 לבית וחיבקה אותי חזק.

ארוחת הערב הגיעה וקפצתי על ליאור בחיבוק חזק, חברה שלו באה גם לארוחת ערב.
חיבקתי אותה גם והתחלנו בקידוש, אוכלים , מדברים וצוחקים.
"אל תנעלו, מתן אמור לבוא אלי מאוחר יותר" הסברתי
"למה?" שאל אורי
"כי הוא עם המשפחה שלו, הוא נשבע לבוא בערב." חייכתי
"אני עושה בדיקת חדרים בערב!" אמר אורי בקול שכל הבית ישמע,
ליאור נאנח בצחקוק ונשק למצחה של חברה שלו, היא נראתה עייפה. . .
"מאמי, איפה הבדיקת הריון?" שאל ליאור, אני כבר עשיתי את כל זה לאורי, זה לא יקנה אותו. .
היא הצביעה על התיק שלה, גמעתי את רוקי וגם שרית ואורי.
ליאור הוציא מהתיק את המקל ואמר "א-אני אבא."
אורי שתק.
שרית התחילה לבכות, לא ידוע אם מאושר או מעצב.
"אני שמחה שהיא בהריון, אבל.. למה עכשיו? אתם צעירים!" אמרה באכזבה
ליאור פרץ בצחוק וגם חברה שלו.
"תראי את אבא איזה לבן הוא!" לא הפסיק לצחוק ואורי השתחרר וצחק בעצמו, הבין שזה היה מתיחה.
"אני זקן! לא עושים את זה!" צחק
"זה של הדר." אמר ברצינות,
"לא!" אמרתי בכעס ועליתי לחדר וטרקתי אחריי את הדלת, מתלבשת בפיג'מה והולכת לישון בתקווה שאקום כשמתן מגיע.

הבוקר הגיע והתעוררתי לנשיקות בצווארי, אנחת עונג נפלטה מפי.
"בייבי, הדלת נעולה?" שאלתי, הוא הנהן בראשו והרמתי את חולצתי, נשארת ללא חולצה וללא חזיה.
הוא נשק לצווארי והרמתי את חולצתו ולאט לאט נשארים ללא בגדים.

התלבשתי בפיג'מה וחיבקתי את מתן, אהובי.
"אתמול אורי עשה בדיקת חדרים?" צחק מתן, הנהנתי בראשי.
"חברה של ליאור ישנה פה." הסברתי והוא צחק
"אורי סיפר לי שהם מתחו אותו" אמר ולבש עליו מכנסיים וחולצה.
הנהנתי בראשי ונשכבתי בחזרה לישון.
"את מבקרת את אמא שלך היום." קבע מתן והנהנתי בראשי.

נקודת מבט מעיין-

חזרתי הביתה לארגן את התיק לחופשה ונפרדתי מהוריי,
אייל חיכה לי מחוץ לבית והעלתי את המזוודה אל הרכב שלו.
"את יכולה לישון במושב האחורי" אמר , הנדתי את ראשי לשלילה ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה ונרדמתי במושב שליד הנהג.
נוסעים לאילת.
בלי לשים לב, התעוררתי בחדר במלון.

פקחתי את עיניי ושמתי לב שאני לבושה רק בחולצה של אייל.
ללא מכנסיים.
"בייבי" מלמלתי בשקט אל תוך החזה החשוף שלו,
הוא ישן כמו תינוק.
יצאתי מהמיטה אל השירותים לעשות את הארגונים שלי ולצאת לשתות קפה שחור חזק במרפסת שמשקיפה לים.
"כמה כיף לראות את האישה שלי ככה." שמעתי את אייל מאחורי, חייכתי בשקט והתיישבתי על רגליו כשהוא התיישב על כיסא במרפסת.
ידו מצאה את ירכי וקירבה את גופי אליו.
ראשי הונח על החזה שלו ולגמתי בשקט מהקפה, מביטים בנוף.
"אתה הפשטת אותי אתמול?" שאלתי בשוק מזוייף.
"כן" קרץ, ציחקקתי בשקט ורציתי לברוח.
"ראית את הגוף שלי בלי שידעתי" אמרתי במבוכה
"ראיתי, מי שישמע. היה חשוך והדבר היחידי שחשבתי עליו זה איך אני נרדם כל כך מהר." קרץ
"אני רוצה בריכה" ביקשתי בחיוך קטן, הוא הנהן בראשו וחייג אל מספר לא מוכר מהנייד שלו,
"כן, זה אני, אייל. אני רוצה להזמין ארוחת בוקר זוגית" ביקש
"אני אוהבת אותך.." מלמלתי בשקט ונשקתי לשפתיו.

"ארוחת בוקר בדלת?" שאל אייל כשדפיקה נשמעה בדלת לאחר כמה דקות.

הלכתי להביא את הארוחה ואכלנו על המיטה.
אני הסתפקתי בקפה וזהו, אך אכלתי.

כשסיימנו לאכול אני ברחתי להתלבש בבגד ים שחור משולשים ונשכבתי על גופו של אייל בזמן שהוא דיבר בנייד שלו עם העובדים שלו.
הוא היה לבוש רק בבוקסר וזה רק לקח ממני את כל תשומת הלב שלי. .
"תעדכן את מירו." אמר ברצינות והוסיף "אני אהיה עסוק עד ראשון בבוקר."
יום שישי עם אהובי.
"תשכב איתי." ביקשתי ברגע שסיים לדבר בטלפון, הוא חייך ונשק למצחי.
"הלכת לרופאה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"זה יכול להיות מסוכן." אמר בדאגה,
"תשכב איתי!" אמרתי בכעס והוא נענה לבקשתי,

הלכתי למקלחת במהירות, לוקחת איתי את השמיכה ומשאירה את גופו של אייל חשוף למזגן ולעיניי החדר הריקני.

"בייבי" קרא לי כשהייתי במקלחת , מסיימת להתקלח ומתלבשת בבגד ים בחזרה.
"תתלבשי ונלך לבריכה?" שאל,
"כן!", קראתי בשמחה וזה מה שעשינו.

אחרי שחייה ממושכת בבריכה חזרנו לחדר לישון, לפני שנרדמתי אני זוכרת שאייל אמר "אני אוהב אותך."
"אני אוהבת אותך.." מלמלתי בשקט,
"ותלכי לבדוק את הנקודת חן הזאת." הצביע שוב על ביטני שם התגלתה לה נקודת חן חדשה.
ציחקקתי בשקט ונרדמתי.

התעוררתי לקראת הערב, רואה את אייל צופה בטלוויזיה.
צפיתי בשקט גם אני,
"בערב נצא לפאב." אמר והסכמתי בשמחה

הערב הגיע ולבשתי עליי מכנס מחוייט ורוד וחולצה לבנה קצרה מסטן, חבל שאמא של אייל לא רואה איזה יפה אני לבושה.
יצאנו לפאב והתחלנו לשתות בלי הכרה,
אייל כמובן נראה פיקח, והרגיש פיקח.
אני? לא.

אחרי ריקודים ומזמוזים על הרחבה, אייל הודיע שהספיק החגיגה להיום.
אני בתגובה בכיתי והוא צחק.
הוא הרים אותי על ידיו כל הדרך למונית כיוון שבכיתי שכואבות לי הרגליים.
עלינו לחדר ונרדמתי, בערך.
הרגשתי את ידיו של אייל מורידות את נעליי ומכנסי, אחריו את החולצה ומכסה אותי בשמיכה.
אבזם החגורה שלו פגע בריצפה והרגשתי אותו מתרכבל לצידי.
יודעת שאקום עם כאב ראש. .אך לפחות עם הגבר שלי.

נקודת מבט שני-

פקחתי את עיניי כשהרגשתי נשיקות חמות על מצחי.
זה היה טל.
חייכתי בשקט והושטתי אליו את זרועותי, הוא נשכב לצידי לאחר שהוריד את הנשק מעל גופו.
"אני מצטערת על אתמול" חייכתי, הוא הנהן בראשו והצמיד את גופי אליו.
כנראה נרדמתי בסלון ואז העבירו אותי אל החדר של מתן,
אתמול הלכתי לישון ב3 אחרי שרבתי עם טל כי הוא לא דיבר איתי כל היום אך לעשות לייקים בפייסבוק הוא יכול, נכון?
דודה נעמי הרגיעה אותי והלכנו שתינו לישון,
ביקשתי ממנה שתעיר אותי מוקדם בשביל שאוכל לקום לראות את טל מוקדם.
השארתי לו מאות הודעות שיבוא אלי, הוא לא ענה.
הוא היה עמוס.

"נלך אלי?" שאל, הנהנתי בראשי ונשארתי לבושה בבגדים שלי.
פיג'מה של ניקי.
יצאתי ביחד עם טל מהחדר, נפרדים מדודה נעמי ואומרים לה שנבוא בערב.
דודה נעמי ניקתה את הבית, כאב לי שלא עזרתי לה.
נכנסנו לרכב וטל נהג לבית שלו, אני יצאתי מהרכב ונכנסתי לבית.
חיבקתי את אמא של טל ואת אחותו ומיד קרסתי במיטה של טל ונרדמתי.

התעוררתי לאחר כמה זמן כשהרגשתי ששינה היא לא דבר נחוץ לי יותר, קמה מהמיטה ויוצאת אל הסלון, רואה את אחות של טל צופה בטלוויזיה.
"איפה טל?" שאלתי בעייפות, קורסת על הספה
"בוקר טוב ילדה, הוא עם חברים פה בבניין." הסבירה
חייכתי והלכתי בחזרה לחדר של טל, מדברת עם אמא ואבא שבחו'ל.

"בייבי, אחותי אמרה לי שקמת." סיפר בחיוך, הנהנתי בראשי.
חיבקתי אותו ונשכבנו אחד ליד השניה במיטה.
"תני לי לנחש, שוכבים?" צחק, הנהנתי בראשי וחיכיתי שיתחיל.
"את מדהימה." אמר בשקט ונשק ברכות לשפתיי.
ממשיכים בשלנו.

"לאן?" שאל כשראה שאני יוצאת מהחדר שלו, ציחקקתי בשקט והלכתי לשירותים .
"בייבי?" שאל, המהמתי בקולי וחיכיתי שיכנס.
כבר הייתי בתוך המקלחת, מתקלחת.
"להביא לך בגדים?" שאל, הנהנתי בראשי וכשנזכרתי שוילון מפריד בנינו מיד אמרתי "כן"
"אני שם לך פה בגדים, את רוצה לבוא איתי עוד מעט?" שאל,
"לאן?" שאלתי בחיוך רחב,
"לטייל עם הכלב של אחותי" אמר באנחה שקטה, אחות של טל הביאה כלב לבית, אבל היא מפחדת לאייל איתו בחוץ שמא יברח לה.
הוא קטן. בצורת כדור שלג לבן.
"טוב." אמרתי והמשכתי לשטוף את שיערי השומני,

יצאתי מהמקלחת לבושה במכנס ג'ינס צמוד וחולצת טריקו לבנה.
הלכנו ברכב עם הכלב הקטן, הלבן.

כרכתי את ידי הפנויה על מותנו של טל והתחלנו ללכת בפארק, הכלב קפץ על אנשים וליקק אותם.
הוא היה קטן כמו עכבר.
"הו- שלום טל." חייכה אישה בסביבות גיל ה-40 לחייה.
"שלום מירית." אמר בחיוך קטן וחיבק אותה,
"אתה בצבא?" חייכה, הוא הנהן בראשו ומיד הכיר בנינו.
"שני, תכירי המורה שלי להיסטוריה מירית.
מירית, זאת שני חברה שלי." הכיר טל ,
הרמתי את הכלב הקטן על ידיי וחייכתי.
"מהצבא?" שאלה, טל הניד את ראשו לשלילה ואני הלכתי לדבר בטלפון קצת רחוק מהם.
כשהם סיימו לדבר המשכנו לטייל, כמו תמיד.
"זה במקום שמחר נלך ברגל?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"את אוכלת בערב אצל דודה שלך?" שאל, הנהנתי בראשי.
ידעתי שהוא לא יבוא לאכול איתי, הרי אנחנו בסך הכל חברים. לא נשואים..
"אני יאסוף אותך בלילה ותישני אצלי?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אז?" שאל והמשכנו ללכת אחרי הכלב,
"תישן איתי, אצלי בבית. נחזור לבית שלי" ביקשתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"ההורים שלך חוזרים ביום שני, עד יום שני את אצלי." אמר
"אתה חוזר לצבא ביום ראשון, מה זה משנה." נאנחתי
"אני לא רוצה שתשארי לבד בבית, זה מסוכן." קבע,
"משנה?" שאלתי בזלזול והלכתי בלעדיו אל כיוון הבית שלו.
הוא נשאר שם.

כשהגעתי לבית בלעדיו, נכנסתי לחדר של אחותו וצפיתי ביחד איתה בטלוויזיה.
"איפה טל?" שאלה, מיד עניתי "עם דונאט."
הכלב, דונאט.
"את ישנה פה?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"את יכולה ללוות אותי חצי דרך לדודה שלי?" ביקשתי, היא הנידה את ראשה לשלילה
"למה!" אמרתי באכזבה
"מחכים לטל" צקצקה בלשונה, הפנתי לה את גבי והמשכתי לצפות בטלוויזיה.

נאנחתי בקול כשטל הגיע לחדר של אחותו והביא לה את הכלב, היא חיבקה את הכלב חזק ומיד אמרה "מי מתוק של אמא? יפה שלי קטן. אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אלייך הכי בעולם! נהנית עם דוד טל?" דיברה אליו בקול תינוקי וחמוד להפליא.
"כן, בבקשה." אמר טל בציניות על כך שהודתה לו על הטיול
"אה, תודה." אמרה בחיוך קטן והמשיכה לדבר אל הכלב הקטן.
"לשים אותך אצל דודה שלך?" שאל, הנהנתי בראשי והלכתי אל כיוון הסלון, נפרדת מאמא של טל ונכנסת לרכב מיד.

הוא נסע ואני שתקתי, משחקת בנייד שלי ומחכה להגיע הביתה- כלומר אל דודה נעמי.
"אני אבוא לקחת אותך בערב." אמר,
"אין צורך." אמרתי בשקט ויצאתי אל כיוון הדירה של דודה נעמי.
"מה אין צורך?" שאל במעט כעס, התחלתי לבכות וסגרתי את הדלת של הבית וברחתי אל המיטה שלי, כאילו של מתן.

הערב הגיע ודודה נעמי העירה אותי לקידוש, שמעון בעלה של שי קידש לנו.
אכלתי בחוסר חשק וכשמתן אמר לי ללכת לישון עשיתי כדבריו.
"טל לא בא?" שאל מתן כשנשכבתי במיטה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני רוצה לחזור לבית.." נאנחתי בשקט, הוא שתק ונשק למצחי.

התעוררתי לבוקר שבת בלי טל, וגם הלכתי לישון בלי טל.

יום ראשון הגיע ונשארתי לישון אצל דודה נעמי, בעוד שטל חזר לצבא.
לא שמעתי ממנו.

נקודת מבט ספיר-

"יום שישי הגיע וכל החברה כבר כאן!" אמר מאור בהתרגשות כשישבנו בחצר ביתו כל החברים שלו,
היה שתיה ונרגילות.
בית ריק , משמע, הרס.

כשהתחיל הקריוקי הלכתי לחדר של מאור ונרדמתי.

נקודת מבט כללית-

יום שבת עבר וראשון הגיע,
הדר מיהרה אל הרכב של מתן בעוד שהוא שתה נס קפה ומיבר לנסוע לבסיס של הדר לאחר ששניהם קמו מאוחר.

בחצר של ביתו של מאור , מאור נאחז ולא משוחרר ע'י ספיר.
"תישאר!!" אמרנ בכעס והחזיקה ברגלו ולא נתנה לו ללכת, נשכבת כל הריצפה ותופסת ברגלו,

בביתו של אייל, מעיין לבשה עליה מדים ומי הרה לצאת אל הרכב של אייל.
כשהם הגיעו לבסיס היא נשקה לשפתיו ונרדמה ממנו.