דרקון אמיתי פרק 6

"מה?!? על אתה מדבר?" אמרתי בלחץ ואז נזכרתי, השער. "זה השער הזה נכון?".
"כן, השער הזה הוא החיבור היחידי בין מדג'יקה לבין כדור הארץ" אמר בוסקר "כשאבדת את ההכרה היינו חייבים לעזור לך איכשהו, היינו חייבים להביא אותך הנה כדי לבדוק אותך אותך ולאפל בך. איבדת יותר מידיי דם ועד שהיינו לוקחים לרופא בכדור הארץ סביר להניח שהיינו מאחרים את המועד, שלא לדבר על כך שבכלל לא בטוח שהוא היה יכול לעזור לך, לא הייתה לנו ברירה אחרת" הוא התנצל.
"אתה לא צריך להתנצל! אני מודה לכם אני פשוט טיפה מבוהל, אני צריך עכשיו להיות בבית הספר, ויותר מאוחר לחזור הבייתה לאבא שלי, אני לא יכול להישאר כאן!" אמרתי.
"אתה עדיין יכול לחזור מהשער" הרמתי את הראש במהירות לאור החדשות, היא גיחכה "נוכל לקחת אותך לשם, עם ה"חפרפרת" נגיע לשם מהר מאוד" היא אמרה.
"מה זה החפרפרת?" שאלתי.
"בגלל שאנחנו "פושעים" אז אנחנו צריכים לעבור ממקום למקום בלי שהלוחמים של טירן ימצאו אותנו חפרפרת אדומת חזה, מהאחרונות שבהן חפרה לנו דרך למקומות נחוצים שבדרך כלל אנחנו הולכים לשם, כמו השער לדוגמא, ולכן אנחנו קוראים למנהרה החפרפרת, בנוסף לזה המקום המנהרה הרבה יותר מהירה מהדרך הרגילה שבה הולכים בדרך כלל" היא הסבירה.
"וואו-וואו, עצרי רק רגע, פושעים?!? אתם פושעים?!? ומי זה טירן?" שאלתי.
"אנחנו לא פושעים! בגלל שטירן המפלצת הזאת החליט שאנחנו פושעים זה לא אומר שאנחנו הפושעים! זה שהוא מלך לא אומר שהוא לא פושע!" היא אמרה בכעס.
בוסקר ניסה להרגיע את הרוחות, הוא ביקש ממנה להירגע, ורק אחרי שהיא נירגעה הוא אמר "טירן הוא המלך של מדג'יקה, יום אחד לפני 53 שנה בערך הוא הגיע משום מקום וטען שהוא דרקון אופל, ושהוא מחזיק בכוחותיהם האגדיים של האינג והיאנג ביחד. בהתחלה חשבנו שזאת בדיחה או תכסיס, לא שמענו או ראינו את אחד מיצורי האופל או האור העתיקים במשך מאות שנים ועד שהופיע אחד הוא היה בודד ויחיד במינו, אני מסביר את עצמי לא כלכך נכון, אני אנסה להסביר שוב, פעם לפני שנוצרו כל הכוחות הללו, אני או סיראלה, אש, מים, אדמה, מתכת, לייזר, קסמים, שליטת מחשבות וכו' היו קיימים רק ארבעה סוגים של אנרגיות, אנרגיית אופל, אנרגיית אור, אנרגיית האנושות ואנרגיית חסרי הכוח אפילו הזמן לא היה קיים, אתה ידעת שמתי שהדינוזאורים היו בחיים בני האנוש גם היו קיימים? אני לא כל כך הבנתי בדיוק איך זה קרה אבל כשהייתי ילד קטן למדתי בשיעור אצל פרופסור לחקר האנושות וכדור הארץ לימד אותנו שמאז ומעולם כדור הארץ היה קיים ומאז ומעולם בני האנוש חיו על כדור הארץ, פשוט יצירת הזמן גרמה למשהו במוח האנושי שגרם להם לחשוב אחרת, לשכוח שגם הם היו קיימים, יותר נכון לאדם וחווה, שני האנשים היחידים שנשארו מהטבח שנעשה על כדור הארץ והשמיד את כל הדינוזאורים ובני האנוש, הוא השמיד גם את רוב כדור הארץ, אבל כמו שבני אנוש התחדשו כך גם כדור הארץ.
בעלי אנרגיית האור היו בעלי נטייה לטוב, לחום, האהבה שלהם הייתה הרבה יותר נפוצה, הם היו אוהבים לעזור והם היו מרבים לתת, הם היו נחמדים, הכוח שלהם גרם אור, פריחה, רפואה והצלחה, בעיקר. אני מתכוון שהיה גם הרס והיו גם אנשים בעלי אישיות רעה בחברת יצורי האור, גם בהם היה דופי מסויים. יצורי האור היו מלאכים, אלים, ילידי השמש ודרקונים
בעלי אנרגיית האופל היו בעלי נטייה לרוע, לקור, האהבה בהם הייתה הרבה פחות נפוצה, העזרה בניהם לא הייתה גבוהה, והם לא תמיד היו נחמדים, הכוח שלהם גרם הרבה להרס וחורבן, לנבילה. ושלא תחשוב שזה כי הם היו רעים או כי הם סבלו, פשוט ככה הם אהבו את זה, כמו שיצורי האור אהבו חום יצורי האופל אהבו קור וכמו שיצורי האור אהבו פריחה, יצורי החושך אהבו נבילה, זה מי שהם היו. הם היו הפכים ולרוב הם לא היו מסתדרים. יצורי האופל היו רוחות, צללים, ילדי הירח ודרקונים.
בעלי חסרי הכוח היו נטרלים, הם עמדו באמצע, הם לא היו עם נטייה לטוב ולא עם נטייה לרע, רוב חסרי הכוח היו תמרונים אך לא בהכרח היו עוד הרה צורות לחסרי הכוח.
ובני האנוש, האנושות, מעולם לא הצלחנו להבין את האנושות, אף אחד לא מצליח לאבחן אותם, לעיתים חשבו שהם רעים ולעיתים חשבו שהם טובים, לעיתים חשבו שהם בעלי כוחות ולעיתים חשבו שהם חסרי כוחות. הייתה בהם אנרגייה חזקה יותר משל כל יצור אחר אך מעולם הם לא הפגינו כוח מסויים, אני לא צריך להסביר לך מי היו בדיוק יצורי האנושות או מה זה בני אנוש.
עד שהאינג והיאנג הגיעו ושינו הכל, הם יצרו כוחות חדשים, ומאז כוחות הטוב והאופל החלו לדאוך עוד ועוד, עד שהם כמעט ונעלמו. בודדים הם היצורים שמחזיקים בכוחות כאלה ומי שכן בדרך כלל היה חזק מאוד, לכן לא חשבנו שהוא היה רציני כשהוא איים עלינו עם כוחות האופל שלו או עם צבא האופל שלו, חשבנו שהוא משקר או משוגע. אבל הוא בא, ואנחנו לא היינו מוכנים, ניסינו להדדוף אותו אך לא הצלחנו, רבים מאיתנו איבדו את חייהם או את רוחם ביום הזה, ואנחנו ירדנו למחתרת, הוא הציע פרס על ראשנו וטען שמי שיצטרף אלינו יענש בחומרה, כל יום אנחנו רק גדלים יותר ויותר, אנחנו מוצאים חברים שאנחנו יודעים שהם יצטרפו אם נפנה אליהם, משפחה או כאלו שסבלו מעריצותו של טירן, כיום אנחנו חיים מתחת לאדמה במקום שהוא לעולם לא ימצא אותנו, במקום שאף אחד לא ימצא אותנו. אנחנו חייבים להיזהר שבסופו של דבר היום אתה לא יודע מי מפחד מטירן או מי החליט לבגוד במדג'יקה בשבילו" בוסקר סיפר.
הראש שלי הסתובב והתחלתי לאבד את זה, אני חושב שהלכתי לאיבוד באיזשהי נקודה אבל היו כמה דברים שעדיין רציתי לברר ולדעת, אפילו שמשהו (אני לא בדיוק יודע מה) ניסה לעצור בעדי שאלתי אותו "הזמן, אמרת שהזמן לא היה קיים לפני כן, אז איך זה היה עובד, כיום אנחנו מתבגרים, מתים, ועוברים בגלגל החיים, הוא לא יכול להתקיים ללא זמן, איך העולם התקיים ללא הזמן? איך היקום התקיים ללא הזמן?!?".
"אני לא יודע" הוא אמר, ואפילו נראה היה שהוא מאוד מאמין בזה "אף אחד לא יודע, משהו קרה כשהזמן נוצר, משהו השכיח מכולם, חוץ מהאינג והיאנג את מה שהיה לפני כן, אנחנו יודעים רק מה שהאינג והיאנג סיפרו לנו או הוכיחו לנו, או יותר נכון לאבותינו". זה כמו אמונה באלוהים, כל רגע יכול להיות שאתה טועה, אבל אתה עדיין מאמין בזה, כי זה מה שגדלת עליו, זה מה שאתה יודע כל חייך.
"אני מצטער, ואני מקווה שיום יבוא ותביסו את טירן אבל אני צריך ללכת הבייתה, זה לא המקום שלי! אבא שלי מחכה לי בבית, אני צריך לחזור במהירות האפשרית" אמרתי והרמתי את העיניים לשעון קיר שהיה תלוי על הקיר שלו, את האמת אני מאוד הופתעתי, עד היום ראיתי הרבה סרטי פנטזייה, אני מאוד אוהב את הז'אנר הזה, לרוב סרטי הפנטזייה עם הדרקונים והמפלצות הם עתיקים, בעבר, ללא כלי נשק חדישים, או טכנולוגייה מתקדמת, אבל פה היה נראה כאילו הקדמה וההיסטוריה קיימים ביחד. ראיתי על השעון את השעה 11 רמתי מהר מהכיסא ודחפתי אותו החורה, הכיסא איבד את שיווי המשקל שלו ונפל על הרצפה. "אני פה כבר 5 שעות?!? אבא שלי יהרוג אותי כשהוא ישמע שאני לא הייתי בבית ספר כל הבוקר" אמרתי בבהלה.
"למען האמת אתה פה 29 שעות" בוסקר תיקן אותי.
"מה?!? אנחנו חייבים לצאת עכשיו בבקשה!" אמרתי, הם הנהנו, יצאנו לדרך, כבר בקושי הרגשתי את הכאבים ברגל, או בשום מקום אחר, ויותר מזה, לא היה אכפת לי אפילו, עברנו בתוך העיר, זאת הייתה עיר תחתית, אני משוכנע בכך, אני מתכוון ראיתי תקרה עשוייה אדמה, זאת או עיר תחתית או מערה בתוך הר, אבל אפילו לא עניין אותי להיסתכל על העיר, נכון שהייתי סקרן מטבעי אבל גם הייתי מאוד לחוץ, מיהרתי הבייתה ולשם הסתכלתי, עברנו את העיר הגענו לשלב שבו כל מה שראיתי היו קריסטלים זוהרים וסלעים. פתאום באחד הקירות ראיתי חור קטן, כנראה ששם המנהרה, אני ובוסקר זחלנו, סיראלה הייתה מספיק קטנה כדי ללכת שם. המשכנו כך שהמנהרה התרחבה, אפילו שעד שזה קרה כבר חשבתי שנצטרך לזחול למשך כל הדרך, בזמן שהלכנו במנהרה בוסקר אמר "תזכור, השער הזה הוא הקישור היחידי בין העולם הזה לכדור הארץ" הנהנתי, לא בדיוק הבנתי למה הוא אמר לי את זה עכשיו ולמה הוא הדגיש את זה, הרי הוא אמר את זה ללא הקשר לשום דבר, אבל לא השקעתי בזה גם יותר מידיי מחשבה, כל מה שחשבתי עלי היה לחזור הבייתה" כשיצאנו מהמנהרה בוסקר לחש משהו ופתאום הכניסה למנהרה נעלמה, הוא הסתובב והוביל את הדרך, היער צמח מחדש שוב, לא נשאר סימן אחד לכך שהוא נשרף יום לפני כן. זה גרם לי להתפעלות רבה.
הגענו לשער, עמדתי לנגד השער, הדרך שלי חזרה הבייתה, דמעה התחילה לנזול לי, ניסיתי לעצור אותה אבל לא הצלחתי, "אין כמו הבית" בין אם תכירו במשפט הזה ובין אם לא, הוא כלכך נכון!! צעדתי לקראתו מיד לאחר שנפרדתי מבוסקר וסיראלה לשלום, אבל משהו עצר בעדי, עוד שריקה, אבל הפעם היא נשמעה כמו משרוקית, כבר התחלתי להאמין שיש קטע בכוכב הזה לשריקות. השריקה הייתה עוצמתית, זה כאב לי באוזניים ולא יכולתי להמשיך ללכת, תפסתי אותם חזק.