שריפה

הוא קם בבוקר ורצה למות.
הוא התלבש בדכדוך במחשבה על עוד יום במקום הזה.
הוא קיווה שיפגוש מישהו שאיתו הוא יוכל לדבר.
הוא יצא מביתו לבד וציפה שפתאום יופיע מישהו בקצה השביל וישאל איך הוא מרגיש.
הוא עלה לאוטובוס בידיעה שאין לו לאן לברוח עכשיו.
הוא כל הפסקה בדק את הטלפון שלו וקיווה להודעה ממישהו שאכפת לו.
הוא שרד את היום בכך שהעמיד פנים שהוא מישהו אחר.
הוא חזר הביתה בפחד מיום המחר.
הוא התעורר למשמע הציפורים מצייצות והבין, יום אחד חייו השתפרו.
יש חורים בגופו אבל הוא ממשיך ויום אחד הם יחסמו.
עולמו וחייו עולים באש אבל הוא יחכה ליום הזה שבו תגיע מישהיא
שרק ממבטה האש תכבה ועולמו יפרח.
הוא יחכה ליום שבו הוא יבחר את דרכו והיא תלך איתו כי זאת גם הדרך שלה.
וכשיגיע יומם למות הוא יודה לה על שכיבתה את השריפה.
הוא יעצום את עיניו ויקווה שימצא אותה גם בחיים שאחרי.
ואם לא הוא יחכה לה עד שתמצא אותו שוב.