אבוד פרק 3 – מתאו

הרמתי את החבילה השלישית והנחתי אותה על השולחן. השתמשתי בסכין יפנית כדי לפתוח את הקופסא ולאחר מכן התחלתי להוציא מתוכה את הספרים ולסדר אותם על המדפים בסדר אלפבתי.
זאת הייתה שעת ערב מוקדמת ביום שני ומלבדי החנות הייתה רייקה לגמרי. בעל החנות, אדם מבוגר באמצע שנות השישים לחיו העונה לשם רוברט סטיין, השאיר אותי לבד בחנות למרות שעבר רק שבוע מאז שהתחלתי לעבוד אצלו בטענה שהוכחתי שאני יכול להסתדר לבד. אני חשדתי שהוא סתם לא רצה להשאר כי גם ככה נכנס רק לקוח אחד מאז שהחנות נפתחה היום.
אני לא מתלונן. היה לי הרבה יותר נוח לעבוד לבד. עכשיו אני יכול להאזין למוזיקה תוך כדי עבודה- בווליום נמוך אומנם. אני לא חייב לחייך כול הזמן ולהעמיד פנים שהכול טוב. אני לא חייב להשתתף בשיחות חולין שלא באמת מעניינות אותי.
הזמן עבר המהירות מפחידה כשהתרכזתי במוזיקה, מתאים את תנועותיי לקצב של התופים והגיטרות וממשיך לסדר את הספרים.
כשהוצאתי את הפלאפון מכיסי נדהמתי לגלות השעה הייתה כבר כמעט עשר בערב. הורדתי את האוזניות מאוזניי והתחלתי לסדר במהירות את הדלפק, מתכונן לעזוב.
הרמתי את ראשי באיטיות מאחת הרשימות שבדקתי שכשמעתי את הדלת נפתחת, מלמל "אני מצטער, אנחנו סגורים" תוך כדי.
הרמתי גבה כשראיתי את מיכאל עומד ומחייך חיוך עקום. "סיימת סוף-סוף?" שאל בעודו נותן לי כיף וטופח לי על השכם. הנהנתי בעודי מפעיל את האזעקה, לוקח את התיק שלי ותולה אותו על כתפי. יצאנו ביחד מחנות הספרים ואני נעלתי את הדלת.
"ג'ון הופקינס עושה מסיבה היום" הודיע מיכאל בעודנו עושים את דרכנו לכיוון המכונית שלו.
"מי זה ג'ון הופקינס ?"
מיכאל נאנח. "זה משנה? אנחנו הולכים גם ככה. לא יזיק לך להכיר כמה אנשים."
"טוב" מלמלתי, מעדיף לגמור עם הערב הזה כמה שיותר מהר.
"אתה יודע, לפעמים אני ממש לא מבין אותך. זה למה קרה מה שקרה בבית הספר הקודם שלך" יכולתי לשמוע בקולו של מיכאל שהוא עצבני אבל הוא ניסה להסתיר את זה.
גלגלתי עיניים. כמובן שנגיע לנושא הזה. " אם אתה מתכוון להתחיל עוד פעם עם התאוריות שלך, זה ממש לא מעניין אותי"
"זה לא תאוריות. זאת האמת. אתה רוצה להגיד לי שזה לא הפריע לך מה שהם אמרו עלייך ?" הסיפור הזה הפריע לו יותר מאשר שזה הפריע לי.
"זה בדיוק מה שאני אומר" אמרתי בשעה שפתחתי את דלת הנוסע והתיישבתי במכונית. מיכאל התיישב מיד אחרי ואחרי שחגרנו חגורות בטיחות, הוא התחיל לנסוע.
" מתאו, אני-" הוא התחיל אבל קטעתי אותו
" עזוב, אין לי כוח לחרא הזה עכשיו". בחנתי את הנוף מהחלון אך בכול זאת ראיתי את מיכאל מזווית עיני פותח את פיו ומיד סוגר כאילו הבין שעדיף לא לדבר.
לקח לנו כמעט עשרים דקות כדי להגיע לביתו של ג'ון הופקינס. הבית היה גדול ונמצא באזור העשיר של העיירה. המקום היה רועש מהמוזיקה המתנגנת ומלא באנשים שאת חלקם זיהיתי מבית הספר.
מיכאל הוביל אותי לתוך הבית, אומר שלום לכמעט כל מי שראינו בדרך. הוא תמיד היה החברותי והכריזמטי מבין שנינו.
כשהגענו לסלון התיישבנו על הספה מול כמה בחורים. מיכאל בירך את כולם לשלום ואני רק הנהנתי פעם אחת, חושב על כל המקומות שהייתי מעדיף להיות בהם במקום המסיבה הזאת.
התברר לי שאחד מאותם האנשים על הספה היה ג'ון. הם ניהלו שיחה ואני עקבתי אחרי השיחה שלהם בחצי אוזן, מפנה את תשומת הלב שלי אל אחד הציורים התלויים על הקיר.
כשמישהו הניח את ידו על כתפי הפנתי את מבטי חזרה לקבוצה. זה כמובן היה מיכאל שהניח את ידו עליי "הוא עבר לפה לפני קצת יותר משבוע".
"מאיפה עברת לפה?" שאל אחד הנערים שהייתי כמעט בטוח ששמו היה מקס
" מהעיירה מידווד"
"לא רחוק מפה" ציין מקס ואני רק הנהנתי.
"אני עדיין לא מבין איך הכרתם" אמר נער אחר בעל שיער חום מתולתל שגרם לו להראות כאילו התחשמל שבחן אותי במבט מוזר כאילו הייתי חיה מזן נדיר בגן החיות.
"האמהות שלנו חברות ממש טובות. אנחנו מכירים פחות או יותר מאז שנולדנו" הפעם זה היה מיכאל שענה.
"איפה למדת בבית הספר הקודם מתאו?" שאל מקס. שאלתי את עצמי מתי הם יחליטו להוציא אותי מהשיחה המיותרת הזאת.
" התיכון על שם מאדיסון"
הנער המחושמל הרים גבה למשמע שם התיכון "תזכיר לי מה השם המלא שלך" הוא שאל
"מתאו וויליאמס"
עיניו של הילד המחושמל נפערו בהפתעה והוא קם ממקומו בעודו מוחא כף בחוזקה ומצביע עליי.
" ידעתי שאתה מוכר לי !" הוא הצהיר.
כל חבריו כולל אותי הרימו גבה.
"הוא מתאמן באמ-אמ-איי. הוא ניצח בתחרות מהשבוע שעבר" אמר הנער המחושמל, הוא נשמע גאה בכך שהוא הצליח לזהות אותי לפני כל חבריו.
הבנה התפשטה בין חבריו.
מקס היה זה שדיבר ראשון ." באמת אחי?" שאל כאילו התקשה להאמין.
הנהנתי פעם אחת והם התחילו מיד לדון איתי על אירועיי התחרות מהשבוע שעבר. הגבתי בתשובות קצרות, רוצה לעזוב את המסיבה הזאת יותר ממקודם.
"איך התחלת עם אמ-אמ-איי?" שאל ג'ון שלראשונה מאז שהצטרפנו אליהם נראה מעוניין להשתתף בשיחה.
"סיפור ארוך" מלמלתי
"יש לנו זמן" הוא לחץ. כששתקתי, הוא המשיך "יש לי חבר שהתחרה איתך. הוא היה בתחרות בשבוע שעבר. סיפר לי שאתה עבריין שסוחר בסמים"
כמה מחבריו הרימו גבה וראיתי שעיניו של מקס נפערו בהפתעה.
"זה נכון ?" שאל הנער המחושמל.
" תשאל את חבר שלו" אמרתי, מנהנן לכיוון ג'ון. קמתי מהספה ומיהרתי לצאת מהבית. לא עברו כמה שניות עד שהרגשתי את ידו של מיכאל על כתפי.
"מצטער" הוא מלמל.
לא אמרתי כלום.