לפני- פרק 2
לא, זה בראש שלי. למרות שאני עדיין קפואה לרצפה.
"תסתובבי," הקול שלה אמר לי.
הסתובבתי בתקווה שהיא שם- אך לא. היא לא.
והנה פיבי חוזרת. לא חשבתי שאי פעם אשמח לראות אותה כה מבולגנת. התלתלים המלאכותיים התפרקו לה, האיפור שלה נמחק ורק הצלליות שלה נשארו-וגם הן שחורות. כתם ענקי משך עין על חולצתה, והיא הייתה מצחינה מאלכוהול.
"את עדיין כאן? לא חשבתי שתחזיקי מעמד," היא אמרה והתיישבה לידי.
"החזקתי מעמד יותר מדי," לחשתי.
"מה את ממלמלת שם?" היא אמרה בתקיפות.
"כלום." אמרתי בחיוך.
"תטעמי אם כבר את במסיבה," היא אמרה וחייכה, ואני חושבת שזו הפעם הראשונה שזה לא היה חיוך מזויף.
"לא." שללתי.
"תטעמי." היא חזרה להיות תקיפה. חטפתי את הכוס מידה ולא באמת שתיתי. עשיתי מבט של פרצוף שנהנה, וכמו תמיד היא קנתה את זה.
"הו, הנה הצלם. תחייכי." חייכתי את החיוך הכי מזוייף שלי, בזמן שהיא שרבבה את שפתייה לעבר המצלמה.
"בואי לרקוד פעם אחת." היא אמרה ומשכה את יידי לעבר הריקודים, אבל כמובן שמשם היא עזבה אותי.
עזבתי גם וישבתי ממש צמוד לרחבת הריקודים.
ראיתי את ג'וליה מפלרטטת עם מישהו, משהו שכל הזמן היא עושה.
אבל אז הוא משך את העין שלי. מישהו מתולתל, אבל לא יכולתי לראות אותו בדיוק אם כל האורות הצבעוניים הללו.
הבחנתי שהוא בהה בי במשך המון זמן, ואז הוא התקרב. עוד צעד אחד הוא יושב לידי.
"ג'וליה!" פלטתי. שיט.
היא נתנה לי מבט של-מה-את-רוצה.-
"הש-שמלה שלך מהממת." אמרתי. שקר מוחלט.
"תודה קייטי," זה קייטלין למען השם!
"תודה שבאת." היא אמרה וחיבקה אותי.
אבל למזלי, זה עבד והוא לא הוא היה שם יותר.
חזרתי לשבת, זה מה שרציתי לעשות עד שיד משכה אותי משם.
"מי אתה? תעזוב אותי או שאני צורחת," אמרתי ועצמתי את העיניים.
"קייטלין, לא מתאים לך להתנהג כמו ילדה בגן. תפתחי את העיניים, בבקשה."
פתחתי. הוא היה מתולתל, עיניו היו ירוקות והוא היה רזה וגבוה.
"אני רוצה לעזור לך לחפש את קלריסה." הוא הציע. מה?
"תחזור על דברייך בבקשה," אמרתי.
"אני רוצה לעזור לך לחפש את קלריסה המון זמן. כמובן, אם תואילי בטובך להבריז מחר, ולבוא איתי."
שקלתי את ההצעה. לוותר על הציונים שלי? מה שמו בכלל?
"אני לא מכירה אותך בכלל, אתה פריק. אני בכלל לא יודעת את השם שלך, ואני יכולה למצוא אותה לבד!" צעקתי וחזרתי למועדון אבל לא יכולתי.
"קוראים לי הארי סטיילס. ולא תוכלי למצוא אותה לבד, מסוכן שם. את רוצה לסכן את עצמך?"
טבעתי בתוך עיניו, לא מחזירה לו תשובה.
הוא גיחך ואמר:
"נתראה מחר, אדמונית."
תגובות (0)