התאהבתי במורה שלי פרק 25

"בן", קראתי בשמו בעוד ראשי מונח על חזו והוא מעביר את ידו על שיערי ברכות וגורם לי לצמרמורת ממכרת בכל איבר בגופי.
"כן ילדה", הוא אמר בשקט ועיניי הביטו בעיניו השחורות שנראות עכשיו רגועות ורכות.
"התאהבת פעם?", שאלתי וידו הפסיקה לנוע בין השיער השחור שלי ועיניו כבר לא נראו רכות ורגועות, ראיתי את המסתוריות במבטו וקצת קשה היה לי להבין מה עובר במוחו.
"כן", הוא ענה בטון קצת קשוח לאחר שהתלבט מה לענות.
"מתי?", שאלתי, הרגשתי שהוא לא רוצה לדבר על זה אבל הסקרנות גברה עליי.
"כשהייתי חייל", הוא ענה, לא הרחיב בנושא, כאילו מתחמק מזה.
"אוקיי", לא ידעתי מה להגיד, ראיתי שהוא לא רוצה לדבר על זה אז החלטתי לא לשאול יותר בנושא, אבל יבוא יום והוא יצטרך לדבר איתי על העבר שלו, הוא לא יוכל להתחמק לנצח.
הרגשתי את המתח באוויר לאחר ששאלתי אותו את זה, הוא השתתק וחשב, חשב המון ובקושי התייחס אליי.
התיישבתי עליו ושמתי את רגליי לצידיי גופו, עיניו השחורות שנראו כרגע כמו סערה בלב הים, הן היו עמוקות ובלתי ניתנות להסבר, הן הביטו בעיניי וגרמו ללב שלי לפעום בקצב לא נורמלי.
הוא יכול לגרום לי להתאהב בו יותר ויותר גם מבלי שיוציא מילה.
הוא הביט בי כמה שניות והחל להתרכך לאט לאט, הוא חייך חיוך קטן וידיו החלו לאחוז את אגני ברכות אך עם זאת באגרסיביות שישר גורמת לגופי להיכנע לו.
"אני מת עליך ילדה", הוא אמר, כמעט לחש והתרומם לישיבה, הוא ליטף את פניי ברכות וחיוכו גדל והתרחב ככל שהוא התקרב אל פניי, הבטתי ביופיו הגברי והמטריף והמסתוריות שבעיניו עוד יותר גרמו לי להימשך אליו.
"אני…", כמעט אמרתי שאני אוהבת אותו, אני חושבת שהוא יבהל אם הייתי אומרת את זה, זה לא עניין של אגו אני פשוט לא רוצה לאבד אותו.
"אני חולה עליך", אמרתי במהירות ושפתיו המלאות והרכות נחתו על שפתיי ונישקו אותי בעדינות שהספקתי להתמכר אליה, יד אחת שלו אחזה בגבי התחתון ויד שנייה שלו אחזה בפניי והוא גרם לי להבין שלעולם לא תהיה לי אהבה כזאת עוד בחיים, באותו הרגע הרגשתי שאין עוד אהבה שיכולה להשתוות לזאת שאני מרגישה עכשיו.
***
"בוקר טוב לכולם", בן אמר בקולו הנמוך והגברי שגרם לכל הבנות להפסיק לדבר ולהביט בו במבט מאוהב, זה עיצבן אותי אבל אני יודעת שהוא רק שלי אז נרגעתי.
כמו בכל בוקר הוא נשען על השולחן לאחר שהוא שם את התיק השחור שלו על הכיסא ועיניו סרקו את כל הכיתה ובדקו שאף אחד לא חסר.
"שבוע הבא יהיה לכם מבחן על החומר שמהיום אנחנו נתחיל ללמוד, אני מבקש מכולכם להקשיב ולהעתיק כדי שתצליחו במבחן", הוא אמר בטון סמכותי אך עם זאת קולו היה גברי שכנראה גרם לא הבנות להחסיר פעימה ולפנטז אותו קורה בשמן, זה מה שלי לפחות זה גרם.
בן התחיל להסביר ולכתוב על הלוח את החומר החדש ועיניו פגשו את עיניי פה ושם, הרגשתי משועשעת מכל מבט שלו ודחף לנשק אותו.

אחרי שעתיים מתמתיקה, יצאנו להפסקה, קנינו גלידה כל אחד והתיישבנו בקפיטריה.
"איך בא לי שבן יהיה שלי", אלה אמרה ולקחה ביס מכובד מהגלידה שכבר החלה לנזול בצדדים.
"דיי כבר דיי, מתי תביני שיש עוד גברים חוץ ממנו", ליאור אמר ונאנח בייאוש.
זה כל כך עיצבן אותי, נמאס לי לשמוע אותה מדברת עליו, כל כך בא לי להגיד לה שהוא שלי ושתעזוב אותו בשקט אבל לא יכולתי, אסור שאף אחד ידע על כך.
"מה אתה מתערב יקרציה מה אתה מקנא?", היא שאלה וליאור פלט גיחוך וכולנו התחלנו לצחוק מהסיטואציה, רואים שליאור רוצה את אלה, הוא חייב להפסיק להסתיר את זה ולהגיד לה שהוא אוהב אותה, אולי זה ישנה לה קצת את קו המחשבה.
"את קצת חייה בסרט שכולם רוצים אותך, תנחתי", הוא אמר אבל אלה רק גילגלה את עינייה, מה שעיצבן את ליאור עוד יותר.

רננה ואליאב ישבו לידנו והתנשקו בלהט, לא מתביישים להראות עד כמה שהם רוצים אחד את השנייה ליד כולם, הרגשתי קצת קנאה, רציתי שכולם ידעו שבן שלי, רציתי גם לנשק אותי ליד כולם מתי שמתחשק לי, אבל הוא המורה שלי ואני התלמידה שלו, זאת אהבת בלתי אפשרית שאנחנו מסתירים מכולם.
***

"היי רועי", אמרתי לו בעודו יושב על המדרגה שמחוץ למגורים של הבנים, פרקיי ידיו היו מונחות על ברכיו פניו היו קבורות בין שתיי כפות ידיו.
הוא היה נראה כל כך אבוד, עיניו היו מרוסקות ואדומות, הוא בכה ואני חושבת שאני יודעת גם למה.
"מה יש רועי, למה בכית?", שאלתי בדאגה והוא רק הביט בעיניי עם עיניי הדבש שלו שעכשיו היו כאובות וגרמו לי להזדהות עם הרגשות שלו.
"אני לא יכול יותר אלכסה", הוא אמר בקול שבור וחנוק מבכי, מתקשה לשחרר את הגוש שיש לו בגרון.
"מה יש רועי אתה יכול לספר לי", אמרתי לו בעדינות ודמעה ירדה במורד לחייו.
הוא מיהר למחות אותה ולקום מהמדרגה שעליה ישב.
קמתי אחריו והבטתי בו, כאב לי לראות אותו כל כך שבור.
"בואי לחדר שלי", הוא אמר והסכמתי לבקשה שלו.

נכנסו לחדר שלו והתיישבנו על המיטה שלו.
הוא הביט בי וניסה לסדר במוחו את המילים שהוא הולך להוציא מפיו.
"אבא שלי הוא…הוא אלכוהוליסט ומהמר כבד.
הוא התחיל עם זה לפני חצי שנה, הוא התחיל להפסיד כסף וזה גרם לו להשתגע אלכסה הוא…הוא נהיה אכזרי, מנותק מאיתנו, הוא מכה את אמא שלי והיא…והיא מגנה עליו תמיד.
אני תמיד רב איתו ואפילו יצא לי להרים עליו יד כי הוא התחיל להכות את אמא שלי, הבן זונה הכה טת אמא שלי את מבינה?מה יכולתי לעשות אם להסתכל איך הוא גטמר אותה ב..", הוא החל לבכות, לא יכל לגמור את המשפט.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק, נותנת לו לשפוך את כל כאבו על כתפי ולהרגיש שהוא לא לבד.
הוא הידק את חיבוקו ובכה חזק, הלב הרחב שלו היה מרוסק.
הוא התנתק מהחיבוק ואצבעותיי החלו למחות את הדמעות מלחייו בעדינות הוא הביט בי והתעמק בעיניי הכחולות, הוא תפס בפניי ושפתיו נחתו על שפתיי במהירות וגופו משך אותי על מיטתו וגרם לי לשכב ולו לעלות מעליי, התחלתי לעדוף אותו ממני אך הוא יותר חזק ממני, הוא לא וויתר, והמשיך לנשק אותי כנגד רצוני.
"רועי קראת…", שמעתי קול גברי ומוכר קורא שמו והוא ישר התנתק ממני.
אני והוא הסתכלנו על אותו אחד שקרא לרועי ורועי השפיל מבט ואני עוד יותר.