עלילות טלבי

פרק 1
החופש כבר נגמר, חוזרים אל השגרה.
אמא צועקת בשבע בבוקר:"רויקו, בוקר טוב בית ספר!" קוראים לי רועי טלבי, החברים קוראים לי טלבי אבל אני מעדיף שיקראו לי רועי. אני מאמין שאדם שמאבד את השם שלו ומאמץ במקום השם איזה כינוי מטופש זה כמו לאבד את האישיות שלך ולאמץ את האישיות שהחברה נותנת לך.
הלכתי לבית ספר. החלטתי להגיע בעשר במקום שבע, ולהגיד למורה שחזרתי מטיסה. הלכתי לגינה נחמדה ושמעתי מוסיקה, שמעתי את האלבום ב"כיף" של "אינפקציה". נרדמתי על הספסל וחלמתי חלום.
חלמתי שאני איתה, עם הילדה הזאת שבמחשבות שלי כל הזמן. חלמתי שאנחנו ביחד, כולם ביחד, כל מי שאני מכיר ביחד במעגל אחד ענקי, מחזיקים ידיים ולא נותנים לאף אחד לצאת ממנו. לידי היה חבר שלי הראל, הוא החזיק לי את היד חזק חזק ולא נתן לי ללכת, ממש כמו כולם בחלום. עשרים איש מימיני, היא הייתה שם. ניסיתי ללכת אלייה. באמת ניסיתי אבל פשוט לא יכולתי. הם לא נתנו לי.
כשקמתי השעה הייתה 12. רצתי לבית ספר ונכנסתי לכיתה. המחנכת שלי משנה שעברה עמדה בכיתה והשגיחה על הכיתה, שהשלימה פערים מהחופש. כשהיא ראתה אותי, היא התחילה לדבר מול כולם על כך שלא השתנתי בכלל. אותו הילד משנה שעברה רק קצת יותר גבוה ורזה. כשהייתי קטן קטן, לא היו לי חברים. השמנתי נורא והסתגרתי בבית. עם הזמן הסדרתי על עצמי ועכשיו מיום ליום חודש לחודש אומרים לי כמה שאני נראה נהדר והתייפייפתי. אני חושב שזאת צביעות. אם מישהו יפה אז הוא יפה, לא משנה אם הוא שמן או לא. ואם אומרים למישהו שהוא נראה טוב אז לא צריך להזכיר את זה שהוא היה שמן.
היא אמרה שהיא מקווה שאני לא יתחיל את השנה ברגל שמאל. אחרי הכל כיתה י' זה כבר לא צחוק. אמרתי לה שאני יודע ושחזרתי מטיסה בדיוק ובגלל זה איחרתי, שאני מצטער ושאם היא רוצה היא יכולה לדבר עם אמא שלי. היא האמינה ואני הלכתי והתיישבתי ליד חבריי.
פרק 2
נגמרה המחצית. אני אתמצת ואגיד שהמורה שלי צדקה. התחלתי את השנה ברגל שמאל. זה לא שלא הצלחתי בבית ספר, הבנתי את כל החומר והוצאתי ציונים באמת מעולים. טוב, הוצאתי ציון מעולה, קיבלתי 90 בספרות, חוץ מזה התעודה שלי סבבה סביב ה50-60. כל השנה רבתי עם מורים, התחצפתי "התנצלתי" והסתבכתי עוד פעם. פעם אחר פעם חזרתי אחרי הטיעון שאני בא לבית ספר בשביל ללמוד, לא בשביל להתחנך, ושאני לא מאמין שהם יכולים להעניש אותי על "התנהגות שלא תואמת לנורמות החברתיות" מי הם שיקבעו מה נורמות חברתיות. "נורמות" מילה דומה מידי לנורמאלי, אף אחד לא צריך להיות נורמאלי. כל אחד צריך להיות עצמו ולהתנהג כמו עצמו. ולא כמו שהנורמות החברתיות דורשות. התנצלתי אל המורים המזופתים שיש בבית הספר שלי בשביל לא להסתבך. כשהם הרצו לי על כמה שאני לא בסדר ומתנהג חרא פשוט הסתכלתי להם בעיניים והנהנתי. לא האמנתי במה שהם אמרו, ובטח שאני לא אשנה את עצמי בגלל מה שמורה מסכנה שנשארה תקועה עם מחזור החיים העלוב של לקום בבוקר כל יום בשבע בבוקר וללכת לבית ספר תקבע בשבילי את החיים.
הבית ספר קיבל החלטה להעיף אותי. לזרוק אותי מהבית ספר בלי שום דבר חזרה ובלי שום המלצות לבתי ספר אחרים. ומפה החיים שלי מתחילים להסתבך.