אוויר לנשימה- פרק 17

פרק 17:
נקודת המבט של בר:
"ואו" אמרתי בבהלה שדלת חדרנו נפתחה בתנופה, זה היה אותו כריס שראינו במועדון הוא התעלם ממני והלך, נכנסתי לחדר רואה את אליסון נסערת "מה קרה?" שאלתי אותה "הילד הזה…הוא פשוט…כזה אדיוט" אמרה וישבה על המיטה מתחילה לבכות "היי! היי! מה הוא עשה לך?" שאלתי אותה והיא לא ענתה ממשיכה לבכות, מה הוא עשה לה? מיד קמתי ויצאתי מהחדר.

נכנסתי לחדר אומנות היו שם ילדה בשם סופי, כריס, אשלי ותומר, כשנכנסתי כולם השתתקו מביטים בי בהפתעה לא היה לי כוח אליהם אז ישר נגשתי לעניין "כריס אפשר לדבר?" שאלתי מתעלמת מתומר "היי מה קרה? שון לא פה?" שאל תומר והמשכתי להתעלם "אפשר?" שאלתי "זה די..אישי" אמרתי "דברי, אין לי מה להסתיר" אמר כריס ונאנחתי "מה עשית לאליסון?" שאלתי וחיוכו ירד "כלום" אמר "לא נראה לי" אמרתי "טוב ילדה!, הוא אמר לך שהוא לא עשה לה כלום" אמרה סופי "קוראים לי בר" אמרתי לה והיא ואשלי חיכו אחת לשניה, הסתכלתי על כריס והתקדמתי ליציאה "למה שאלת?" לפתע שאל כריס "סתם, זה כנראה לא חשוב לך כל כך" אמרתי "רגע" אמר ורץ אליי מסתכל עליי יוצא מהדלת "הוא הלך לדבר איתה עכשיו?!" שאלה סופי בקול צפצפני "בואי נבדוק" אמרה אשלי והן יצאו נשארנו אני ותומר, ראיתי בפינה את התיק ציוד של אלינור והתקדמתי לקחת אותו כדי להביא לה "אז…איך עם שון?" שאל תומר נשען על הקיר שממולי "מדהים" עניתי ובאתי ללכת אך הוא תפס בזרועי והצמיד אותי לקיר "יופי, אני שמח" אמר "יופי, אפשר ללכת?" שאלתי והוא גיחך מסתכל עליי, למה אני ככה? למה אני כל כך רגישה לידו? למה הוא גורם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי? להגיד דברים שלא אמרתי? "תעזוב אותי" אמרתי והוא שיחרר אך עדיין היה קרוב אליי הלכתי ממנו "אם את כבר עולה אז תגידי לעדן שיביא את אלינור היום בערב" אמר לי תומר "למה שיביא את אלינור?" שאלתי אותו "כי היום גם אשלי באה וחשבתי שנצא" אמר "את לא מבינה איך הילדה מנשקת" הוסיף בעוקץ והרגשתי את ליבי מתפרק "אוקיי, אני יגיד לו" אמרתי בקול שבור והוא יצא, הרגשתי את המחנק בגרוני ואת נשימותיי נעשות כבדות. למה הוא?

"אליסון" אמרתי לה כשישבתי במיטה מכינה שיעורים "מה?" שאלה מתיישבת מולי יותר רגועה "מה קרה בנייך לבין כריס?" שאלתי והרוגע שהיא שידרה נעלם ברגע "סתם, כלום…פשוט אני, עזבי בואי לא נדבר עליו" אמרה לבסוף והמשכתי להסתכל עליה "מה?" שאלה "מה מה?, אני לא מוכנה לראות אותך שוב כמו היום, דברי" פקדתי והיא נאנחה והתיישבתי לידה "טוב, אני וכריס הכרנו עוד מלפני שהגענו לפה" אמרה את מה שכבר הנחתי שקרה "ו…כפי שאת רואה העבר שלנו לא היה כל כך טוב" הוסיפה "מה קרה?" שאלתי "אני והוא הינו ביחד, הינו מאוהבים אחד בשני בצורה עיוורת היה לנו כיף ביחד, הייתי מאושרת איתו" אמרה שעיניה נוצצות "עד שיום אחד הלכתי למועדון עם חברות ו…השתכרנו שם בצורה שלא השתכרתי בחיים, הייתי ממש מסוחררת ועיוורת עד שהגיע איזה אחד שהצמיד אותי לקיר והתחיל לנשק אותי, בהתחלה הייתי בהלם אבל החזרתי לו נשיקה, אבל…זה היה בגלל האלכוהול למרות שזה ממש לא תירוץ" אמרה ולפתע התחילה לבכות, הייתי בהלם התיישבתי לידה מלטפת את שיערה "הינו סתם עוד איזה זוג שיכורים במועדון שנמרח אחד על השני מתנשקים…אבל כנראה שהיה שם עוד מישהו שהכיר את כריס הוא צילם תמונה שלנו ושלח לו" אמר בקול רועד "אליסון" אמרתי לה מחבקת אותה "סליחה שפתחתי את זה" התנצלתי רוצה לקבור את עצמי "לא…זה בסדר, זה טוב לי לספר לך. ויש המשך" אמרה "ביום שאחרי היה לי הנגאובר מטורף ונזכרתי במה שקרה, לא היה לי שום ספק שאני הולכת להתוודות ולקוות שהוא יסלח לי" אמרה והערכתי באותו רגע את האומץ שלה "הלכתי אליו וכשהגעתי הוא ישב על המיטה שלו מסתכל באייפון שלו ואחר כך עליי" ~פלאשבק~
"כריס" אמרה אליסון בוכה מתקדמת אליו "אני מצטערת" הוסיפה נוגעת בפניו והוא העיף את ידה בגסות "מצטערת?" שאל קם עומד מולה "איך יכולת?" שאל שעיניו מוצפות "הייתי שיכורה כריס…" אמרה אבל הוא קטע אותה "לא אכפת לי! זה לא תירוץ מצטער" אמר בוכה "כריס, בבקשה זאת הייתה טעות אני…אני כל כך מצטערת זה היה סתם…" אמרה בקול רועד אבל הוא קטע אותה שוב "אליסון" אמר "לא הבנת? גמרנו"
~סוף פלאשבק~ אליסון בכתה לידי ולא ידעתי מה להגיד מה לעשות "יום אחרי פתחתי את האייפון שלי וקיבלתי הודעה מילדה מהכיתה" אמרה מנגבת את דמעותיה "היא רשמה לי הזונה של השכבה" הוסיפה ופערתי את עיניי "מה? למה?!" שאלתי "גם אני לא הבנתי ודקה אחריי קיבלתי עוד הודעה מילד בכיתה הוא רשם ידעתי שאת כזאת, נותנת לכולם, הייתי בהלם לא קלטתי מה הולך עד שקיבלתי שיחה מכריס" אמרה.