בורקסים

הכנסתי לגמרי בעצמי לבד – בורקסים קפואים לתנור. אבא קנה שלוש (או שלושה) חבילות בורקסים קפואים. אני חובב יותר פיצות (קפואות), אבל גם בורקסים זה טוב. אז ככה הייתי מאוד משועמם, והוא קם להשתין ולשתות, ואני בהארה של רגע אמרתי לו – "אולי אני הכין לך בורקסים, רוצה?" והוא כזה אמר "אבל אני הולך לישון." אז אמרתי לו שאחרי שהם יהיו מוכנים אני אכניס אותם לשקית נקייה ואניח במקרר. וכשהוא ירצה לאכול, שיחמם חצי דקה-דקה במיקרוגל, ויאכל לתיאבון. והוא כזה נדלק, "כן, זה רעיון טוב." אז אמרתי לו שאני מתכוון אבל לעשות את הבורקסים בלי למרוח ביצה ובלי לפזר שומשום, והוא התבאס "למה?" כי אני מתעצל, אמרתי. ראיתי שהוא התבאס לגמרי, אז אמרתי "לא חשוב, אני לא הכין," והוא אמר מיד "לא, תכין, זה בסדר." אז הכנתי.
לא היה כתוב לאיזו טמפ' לחמם את תנור האפייה, היה כתוב "בינונית." מה זה בינונית? אז הסתכלתי בחבילת בורקסים אחרת באותו סגנון, (שניהם גבינה,) וראיתי ששם דווקא אומרים 180 מעלות. אם זה טוב לזה, זה טוב לזה, אמרתי וחיממתי את תא האפייה ל-180 מעלות. ואז הכנסתי לתוך תבנית נייר אפייה והנחתי עליו את הבורקסים כמו שביקשו ממני יפה – ברווח של שני ס"מ לפחות זה מזה. שיערתי שזה יהיה מוכן תוך 25 דקות, או חצי שעה, אבל הבורקס התחיל להזהיב רק אחרי 50 דקות. הצצתי בתחתית של בורקס אחד, וראיתי שהוא מתחיל לקבל צבע כהה, כלומר להישרף, (אבל היה רחוק מלהישרף), אז כיביתי את תא האפייה אחרי 50 דקות, והנחתי לבורקסים להתקרר. רציתי לטעום, למרות שלא הייתי ממש רעב, אבל אני שונא לאכול אוכל חם מדי, מ-כל סוג.
החלטתי שמגיע לי פרס. ישבתי ליד המאוורר עם מוזיקה טובה ופחית אקסל, וסיגריות. נהנתי עד שהאקסל נגמר. (שתיתי לאט.) ואז טעמתי בורקס שהיה חמים. ואחריו עוד אחד. לא רע, חשבתי. למרות שלטעמי הוא קצת מלוח מדי. אבל חשבתי שאבא אוהב מלוח. שטפתי ידיים, כי הבורקסים האלה מלאים שמן, ותיק-תק אני כותב כאן את הסיפור המרתק איך הכנתי בורקסים קפואים. עוד מעט הם יתקררו מספיק, אניח אותם בשקית נקייה, כזו שלא היה בה דברים לא היגיינים, (כי לא מצאתי שקית חדשה,) והכניס אחר כבוד למקרר, וכשאבא ירצה הוא יחמם במיקרוגל. אני, לא נראה לי שאני אוכל עוד מהבורקסים האלה, מהתוצרת של הבורקסים האלה. מלוחים מדי לטעמי.