הביקרות שלי באמת
פרק 1
החופש כבר נגמר, חוזרים אל השגרה.
אמא צועקת בשבע בבוקר:"רויקו, בוקר טוב בית ספר!" קוראים לי רועי טלבי, החברים קוראים לי טלבי אבל אני מעדיף שיקראו לי רועי. אני מאמין שאדם שמאבד את השם שלו ומאמץ במקום השם איזה כינוי מטופש זה כמו לאבד את האישיות שלך ולאמץ את האישיות שהחברה נותנת לך.
הלכתי לבית ספר. החלטתי להגיע בעשר במקום שבע, ולהגיד למורה שחזרתי מטיסה. הלכתי לגינה נחמדה ושמעתי מוסיקה, שמעתי את האלבום "בכיף" של "אינפקציה". נרדמתי על הספסל וחלמתי חלום.
חלמתי שאני איתה, עם הילדה הזאת שבמחשבות שלי כל הזמן. חלמתי שאנחנו ביחד, כולם ביחד, כל מי שאני מכיר ביחד במעגל אחד ענקי, מחזיקים ידיים ולא נותנים לאף אחד לצאת ממנו. לידי היה חבר שלי הראל, הוא החזיק לי את היד חזק חזק ולא נתן לי ללכת, ממש כמו כולם בחלום. עשרים איש מימיני, היא הייתה שם. ניסיתי ללכת אלייה. באמת ניסיתי אבל פשוט לא יכולתי. הם לא נתנו לי.
כשקמתי השעה הייתה 12. רצתי לבית ספר ונכנסתי לכיתה. המחנכת שלי משנה שעברה עמדה בכיתה והשגיחה על הכיתה, שהשלימה פערים מהחופש. כשהיא ראתה אותי, היא התחילה לדבר מול כולם על כך שלא השתנתי בכלל. אותו הילד משנה שעברה רק קצת יותר גבוה ורזה. כשהייתי קטן קטן, לא היו לי חברים. השמנתי נורא והסתגרתי בבית. עם הזמן הסדרתי על עצמי ועכשיו מיום ליום חודש לחודש אומרים לי כמה שאני נראה נהדר והתייפייפתי. אני חושב שזאת צביעות. אם מישהו יפה אז הוא יפה, לא משנה אם הוא שמן או לא. ואם אומרים למישהו שהוא נראה טוב אז לא צריך להזכיר את זה שהוא היה שמן.
היא אמרה שהיא מקווה שאני לא יתחיל את השנה ברגל שמאל. אחרי הכל כיתה י' זה כבר לא צחוק. אמרתי לה שאני יודע ושחזרתי מטיסה בדיוק ובגלל זה איחרתי, שאני מצטער ושאם היא רוצה היא יכולה לדבר עם אמא שלי. היא האמינה ואני הלכתי והתיישבתי ליד חבריי.
תגובות (0)