ילדה קשוחה – פרק רביעי

קמתי בבוקר , לא הופתעתי לגלות שרוי כבר לא לידי . ירדתי למטה כשאני לבושה בשורט כחול מבד וגופיית בטן לבנה , השעה הייתה די מוקדמת אולי 7 הכנתי לי נס ולקחתי את קופסאת הסיגריות של נדב שהייתה זרוקה על שולחן האי שמוקם במרכז המטבח . יצאתי אל החצר כשאני מדליקה את הסיגריה ויושבת על כסאות החצר הגדולים . כינסתי את רגליי אל חזי , לקחתי לגימה מן הנס החם והמחשבות הציפו אותי .. על רוי , על שי , על זה שמעיין ונדב ביחד ואם אני אוהבת את הרעיון , על ההורים שלי .. בעיקר על ההורים שלי .
"מה את עושה פה ועוד כזה מוקדם ?" נדב הגיח מאחוריי לפתע
"אני יכולה לשאול את אותה שאלה .." עניתי לו בזמן שהוא התיישב מולי עם כוס הקפה השחור שלו ולוקח סיגרייה מקופסאתי .
"מחשבות" הוא ענה הרמתי את מבטי אל עיניו "אני יכולה לענות את אותה התשובה" עניתי והוא בתגובה רק נשף את העשן החוצה מפיו .
"נדב , אפשר לבקש בקשה חוצפנית ?" שאלתי אותו והוא הנהן מחכה שאמשיך את דבריי
"אני צריכה שתשחרר אותי מהעבודה היום אני אגיע יותר מאוחר" אמרתי והורדתי את ראשי .. דמעה בוגדנית נפלה לי על הלחי
"למה את צריכה להשתחרר מהעבודה אדל ? יום חמישי היום את יודעת כמה עבודה יש אני לא צריך להסביר לך" הוא אמר בחצי נזיפה אך עדיין די רגוע .
הרמתי אליו את ראשי , הדמעות כבר ממזמן נהרו על לחיי . נדב ששמם לב אליי התקרב אליי ותפס את ידי .
"היום זה ה17 למאי נדב" הוא הביט אל תוך עיני כשתוך כדי עיניו נפערו , כנראה שהוא הבין .
"סליחה אדלי , אני לגמרי לא שמתי לב לתאריך היום .. אל תעבדי היום-" הוא אמר אבל עצרתי אותו "לא אני רוצה לעבוד היום רק להתחיל טיפה מאוחר ולוותר על הקדימים" הוא הנהן אלי וקם לחבק אותי . אחרי החיבוק המנחם של נדב עליתי למקלחת לא לפני ששמתי את הכוס שלי בכיור . אחרי המקלחת לבשתי מכנס ג'ינס בצבע שחור וחולצה מכופתרת שחורה שקיפתי אותה עד לאמצע היד , כיפתרתי אל החולצה עד הסוך ושמתי שרשרת זהב גדולה , השרשרת של אמא . התאפרתי במעט סומק רק לצבע וזהו , לא התאפרתי מעבר כי ידעתי שבשנייה שאגיד לשם הכל ירד גם ככה יחד עם כל המסכות שלי .
ירדתי למטה רואה בשעוני שהשעה כבר כמעט 12 , לקח לי הרבה זמן מסתבר , פגשתי את נדב יושב עם רוי ואביב בסלון , מוזר .. עברתי על פניהם והתקדמתי למטבח לקחת לי בקבוק מים שיהיה לי בתיק וכמובן כדורי אדוויל לכאבי ראש שאחרי הבכי ואיך שלא גליל של טישו שנמצא בארון במטבח .
"אדל את צריכה טרמפ ?" נדב קרא מן הסלון
"לא אני אסתדר , נעמי כבר שם ?" שאלתי כשהצצתי מן המטבח
"כן בקשר לזה , היא הייתה כבר בבוקר אחרי שלקחה את נועם לגן .. הדליקה נר והלכה לעבודה יש להם ישיבה מאוד חשובה היום ואת-" נדב אמר והתקדם לכיווני אך עצרתי אותו "הכל בסדר נדב , זאת השנה השלישית זה לא כזה חשוב העיקר שהיא הדליקה נר" אמרתי לו ויצאתי במהירות מהדלת כדי שלא יראה את הדמעות שמצאו את דרכן החוצה .
תפסתי מונית ונסעתי לשם , לבית הקברות .
****
כשהגעתי לבית הקברות כמעט ולא היה שם אף אחד .. חוץ ממשפחה אחת שבדיוק סיימו להגיד קדיש ואז נזכרתי , אין מי שיגיד קדיש על ההורים שלי , וגם אין מניין של 10 אנשים .
הגעתי לאבנים ששמות כלכך מוכרים חרוטים עלייהם הרגשתי משהו בליבי נצבט . שטפתי מעט את הקברים והנחתי פרחים חדשים שקניתי בדרך , ברגע שסיימתי נפלתי מרגליי וסכר הדמעות פשוט נשבר . הנחתי את ראשי על ידיי שהיו מונחות על הקבר של אמא שלי ופשוט התייפחתי בשקט , הרגשתי את עצמי נשברת לאט לאט ואין פה אף אחד שיוכל להרים אותי ולאסוף אותי . מעיין בבסיס ותחזור רק בעוד 21 ימים , נדב עם אביב ורוי , ואפילו נעמי אחותה של אמא שלי אין לה זמן להגיע אז היא הדליקה נר והלכה .. ועכשיו אפילו קדיש אני לא מזכה אותם לקבל . אני כלכך דפוקה , למה אלוהים ברא אותי כלכך פגומה ? מה לא בסדר בי שאף אחד לא רואה בי כלום מעבר לסקס ? אני מטומטמת ? אני שמנה ? אין לי רגשות ? אני עד כדי כך קרה ומנוכרת ?
אחרי טביעת הרחמים העצמיים שלי ניגשתי לקבר של אבא שלי כשהדמעות עדיין זורמות , אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי , האח שלי , איש הסוד שלי , הנשמה החיה שבי , האנרגיה שלי .. בגלל שאמא שלי הייתה עובדת בחברת הייטק מאוד מובחרת היא הייתה נעדרת הרבה מהבית ואני בתור ילדה יחידה נשארתי עם אבי שעבד במוסך פרטי משלו . כל צהריים הוא היה לוקח אותי הביתה אחרי בית ספר מכין לי לאכול ואחרי שהייתי גומרת שיעורים היינו חוזרים למוסך שלו עד השעה 7 שבה התקלחתי והלכתי לישון אחרי נשיקה מאבא . הוא היה הבן אדם היחידי שהייתי מדברת איתו דרך העיניים .
"אבא שלי יקר שלי , 3 שנים אתה מאמין ? 3 שנים שאני במקום הזה שנקרא כדור הארץ אבל הפעם זה שונה הפעם אתה לא איתי .. למה אבא ? למה אף פעם לא תזכה לראותי מתחת לחופה ? למה אף פעם הילדים שלי לא ייזכו לקרוא לך סבא ? למה אלוהים לקח לי אותך אבא שלי ?" זעקתי והטחתי את מילותיי אל הקבר .
"למה לקחת לי אותם ? אתה יודע מה זה להשאיר ילדה יתומה ? מילא אחים אחיות .. אבל כלום אין לי בעולם הזה ! אז למה בעצם אתה מונע ממני מלהרוג את עצמי ? מה כלכך מפריע לך ? פחות אחד יותר נחמד לא ?" אמרתי בצעקות ובגיחוך קטן לעבר השמיים , לאלוהים שלקח ממני את האויר שלי .
קמתי ברגליים כושלות וניסיתי להחזיק את עצמי . החושך כבר החל לרדת , השעון שעל פרק כף ידי הראה לי שהשעה כבר כמעט 8 . פתחתי את קופסאת האדוויל ולקחתי לי 2 ביחד עם המים שהיו לי בתיק שכבר התחממו . פתחתי את הטלפון שלי וראיתי הרבה שיחות שלא נענו
21 מנדב ועוד כמה הודעות כמו איפה את , למה את לא עונה , כבר ערב ואני דואג וכדומה .
4 שיחות מנעמי
5 שיחות מרוי , למה לעזאזל הוא התקשר אליי ? אה בטח הוא סתם רצה סקס . עניתי לעצמי על השאלה הרטורית .
החלטתי לחזור לנדב כדי לומר לו שיבוא לקחת אותי כי ממש לא היה לי הכוח לחכות למונית .
"אדל ? את משוגעת כמה זמן , איפה את ? הכל בסדר איתך אני דואג לך אחותי הקטנה" הוא אמר במהירות עוד לפני שהספקתי להגיד הלו
"נ..נדב את..אתה יכול לבוא לקחת אותי מ..מהבי.. מהמקום הזה ?" אמרתי לו בקול רועד .. לא יכלתי להגיד בית קברות , היה לי קשה מידי .
"אני מגיע אל תזוזי" הוא אמר מהר ואני ניתקתי .
אחרי כמה דקות נדב הגיע , בדיוק סיימתי סיגריה . עליתי לג'יפ שלו ושתקתי . הנסיעה עברה בשתיקה מתוחה של שנינו , שמחתי שהוא העדיף לתת לי פרטיות ולכבד אותי כי הוא ידע שקשה לי לדבר כרגע .
כשהגענו הביתה ירדתי ואמרתי לו שיחכה לי אני אחליף לבגדי עבודה . הוא בתגובה הנהן .
עליתי למקלחת זריזה ולבשתי שורט ג'ינס בהיר עם ניטים מוזהבים בכיס הקדמי וחולצת וי צמודה בצבע שחור עם הלוגו של המועדון אותה קיפלתי לחולצת בטן . נעלתי סינקרס בצבע בורדו ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח . איפרתי את עיני באיילנר דק עם מעט מסקרה , סומק ורדרד ואודם בורדו שהבליט אפילו יותר את שפתיי העבות . ויצאת לכיוון מכוניתו של נדב .