למה דווקא הוא? פרק 49

"אז שכבת איתו בסוף?" נטלי ניגשה אליי בדרכי לכיתה.
"אני בשוק ממך" אמרתי ונעצרתי.
"למה?".
"כי את זאת שהפצת את השמועה הזאת..".
"עוד פעם? מתי תקלטי שאת לא מעניינת אותי עד כדי כך".
"את היחידה שידעת.." מלמלתי ומיד השתתקתי.
"את בטוחה?" היא שאלה. "מה קרה למאיה?".
"אין מצב" אמרתי והיא הלכה.
אין מצב שזאת מאיה, אין לה שום אינטרס לעשות את זה. נכנסתי לכיתה וראיתי את מאיה יושבת במקום שלנו ודיברה עם מישהו בפלאפון. התיישבתי לידה וחיכיתי שהיא תסיים.
כשהיא סוף סוף ניתקה היא פנתה אליי בחיוך.
"יום שישי ניב עושה מסיבה בבית שלו. את באה" היא אמרה.
"את שואלת או אומרת?" שאלתי וצחקתי.
"אומרת" היא חייכה.
"אולי תביאי את חבר שלך" היא אמרה.
"בקשר לזה.. רציתי לשאול אותך משהו".
היא שתקה והסתכלה עליי, חיכתה שאני אשאל.
"אממ את יודעת במקרה מי הפיץ עליי את השמועה ששכבתי איתו?" שאלתי.
"אני בטוחה שנטלי".
"מאיפה את כל כך בטוחה?".
"נו באמת זה די ברור, כמו שהיא אמרה בתחילת שנה שאת מאוהבת באח שלך" היא צחקה.
"היא עדיין מכחישה את זה" אמרתי.
"ברור שהיא תכחיש".
הסתכלתי על מאיה, הייתה לי תחושה שהיא משקרת לי.
"מאיה" מלמלתי והסתכלתי עליה.
"תגידי לי שזאת לא את בבקשה" אמרתי לה.
"מה?" היא הסתכלה עליי.
"קשה לי להאמין שזאת את אבל..".
"אבל מה? זהו את כבר לא סומכת עליי יותר?" היא קטעה אותי.
"זה לא קשור פשוט..".
"אני לא מאמינה" היא שוב עצרה אותי.
"מאיה פשוט תגידי לי אני מבטיחה שאני לא אכעס".
היא לא ענתה לי יותר, היא קמה מהכיסא שלה ויצאה מהכיתה.
הנחתי את ראשי על השולחן והתחרטתי ששאלתי אותה בכלל.
ילדים התחילו להיכנס לכיתה והתלחששו ביניהם, הייתה לי תחושה שכולם מדברים עליי אז יצאתי מהכיתה כי לא יכולתי לעמוד בזה יותר.
התיישבתי על הספסל וראיתי את ניר מרחוק מתקרב אליי.
"מה קורה?" הוא שאל וחיבק אותי.
"בסדר נראה לי" אמרתי.
"מה קרה הפעם?".
"מאיה" אמרתי והנחתי את ידיי על פניי. לא היה לי כוחות יותר להתמודד עם השכבה הדפוקה הזאת שחושבת שהיא יודעת הכל על כולם, בגלל זה תמיד הייתי בצד ולא טרחתי בדיוק לדבר עם אף אחד.
"מה עכשיו?".
"זאת היא נכון?".
"מה איתה?".
"יש לי תחושה שהיא סיפרה לכולם עליי ועל שכן שלי" אמרתי.
ניר שתק.
"אתה יודע משהו?" שאלתי אותו.
הוא שתק. "אני לא רוצה להתערב בזה.. תפתרו את זה ביניכן" הוא מלמל.
"אבל אם אתה תדע משהו אתה תספר לי נכון?".
"ברור" הוא אמר ומיד הפנה את מבטו הצידה.
—
אחריי בית ספר החלטתי ללכת לזוהר, מזמן לא ראיתי אותו והתחלתי להתגעגע.
דפקתי על הדלת וחיכיתי שהוא יפתח לי, לא אמרתי לו שאני מתכוונת להגיע אז אני מקווה שהוא פה.
הדלת נפתחה ומולי עמדה דמות לא מוכרת.
"אממ זוהר נמצא?" שאלתי.
"הוא בדיוק יצא. מי את? הוא שאל.
"ליאן.. חברה שלו" אמרתי ומיד התחרטתי על כך.
"פחח לזוהר אין שם חברה" הוא צחק.
"אנחנו כבר די הרבה זמן יחד" מלמלתי.
"אין מצב. אני החבר הכי טוב שלו, הוא היה מספר לי".
"אז כנראה שאתה לא?" צחקתי.
"רגע בת כמה את?" הוא שאל.
לא הרגשתי בנוח לענות על זה.
"לא משנה אני אבוא פעם אחרת" אמרתי והתכוונתי ללכת.
הלכתי לדלת של הבית והוא המשיך להסתכל עליי.
"אהה את גרה פה?" הוא שאל.
לא עניתי לו.
"אז נעים מאוד אני שכן שלך, גל" הוא צחק.
"מה?" שאלתי.
"אני נכנס כשותף עם זוהר".
הוא צחקק לפתע. "האמת מתאים לזוהר משהי כמוך".
"טוב אני אגיד לו שקפצת" הוא אמר.
"תמסור לליהיא שאני מאחלת לה החלמה מהירה" אמרתי לו והתכוונתי להיכנס לבית שלי.
"לא מפריע לך שגם ליהיא עוברת לגור איתו?" הוא שאל.