חלום שהוביל למציאות פרק 26 .

עוד סטירה , עוד בוקס, עוד כאב ועוד צרחות , אני עייפה, רוצה לישון אבל הוא לא נותן לי, אם הוא לא איתי הוא עם יישי ואם הוא לא עם יישי הוא איתי, השני עומד בצד וצופה, איך הוא יכול לעמוד ככה ולראות את הכול אני לא יודעת .
הוא נדחק עוד ועוד , לא מוצא מנוח הוא צוחק משתעל ומושך באף , הולך לשולחן לוקח עוד קצת , וחוזר אל יישי , הוא מרביץ לו, הוא נהנה מזה , אני צועקת ומשתוללת למרות שאין לי כוח .
הוא מסתובב צועק " שתקי!" וחוזר ליישי .
המזרון עליו אני שוכבת חשופה כול כך רטוב מהדם שלי הכוחות כבר נגמרו לי , כמה זמן אנחנו פה אני לא יודעת , אולי יום ואולי יומיים , הוא עזב את יישי אני מתכוננת כבר שהוא בוא אלי אבל הוא עולה במדרגות ומשאיר אותי ואת יישי לבד.
" אתא בסדר?" אני שואלת בקול רועד, העיניים שלו נפוחות דם יורד לו מעל הגבה ומהפה ,יש לו עוד דם על החולצה , אני חושבת שהוא שבר לו את היד יש לו בליטה נוראית .
" אני יהיה בסדר " הוא השיב נאנק מכאב , הקול שלו רעד ודמעות מלוחות צרבו לו את הפצעים המדממים , " שקרן " הצטרפתי לבכי שלו , הרגשתי את הכאב שלו , גם אני פצועה , גם לי כואב".
"תנסי לישון" הוא הציע ונשען אחורה נאנק מכאב .
אילו רק היינו יכולים להתקשר למישהו שיבוא ויוציא אותנו, חשבתי לעצמי, " היי " אמרתי בקול מלא תקווה .
"מה?" יישי שאל לא מבין מה יש לי, " החזקתי את השמיכה וניסיתי להתרומם לישיבה, כול האזור כאב לי והבטן , נאנקתי מכאב וחזרתי לשכב, אני צריכה לזכור לא לעשות את זה , חשבתי לעצמי, " מה את מנסה לעשות ?" יישי שאל .
" הטלפון שלך .. הוא בכיס שלך , אם רק תצליח להגיע אליו ולהתקשר למישהו" , אמרתי מקופלת כמו תינוק ברחם אימו .
" אהה נכון " הוא אמר וניצוץ נדלק בעיניו , הוא שלח את האצבעות שלו לכיס מנסה בכול צורה להוציא ואתו מהכיס אבל לא מצליח , " תקשיבי אני אנסה להתקדם אליך ותנסי לשלוף את הטלפון " הוא הציע וגרר את עצמו אלי , על פניו היה מבט דואג ומרחם .
" יישי , אם אתה רוצה שנצא מפה בקרוב, אתה חייב להפסיק עם המבטים האלה, אני צריכה להיות מפוקסת , וכול פעם שאני רואה את המבט הזה אני לא ממש מצליחה" נזפתי בו קצת .
" אוקי", הוא אמר ונהייה נחוש להצליח, שלפתי את הטלפון מהכיס, "טוב למי מתקשרים , וצריך לעשות את זה מהר י הוא עוד מעט יחזור" אמרת.
, תתקשרי לאבא שלי" הוא אמר לי את המספר וחייגתי שמתי על רמקול מתפללת שהוא לא ישמע את זה .
" יישי?" אבא שלו שאל לחוץ אבל נשמע כאילו שהוקל לו .
" כן אבא זה אני…" הוא התחיל להגיד.
" יישי אם אתה עושה לנו מתיחה אני הורג אותך שאתה חוזר, איפה אתה?" הוא היה עצבני.
" אבא , אין לי זמן או יכולת לדבר, איזה פסיכופת חתף אותנו הוא ועוד מישהו תפעיל את כול הקשרים שיש לך ותמצא אותי , אני פה עם אריאל …. ואבא בבקשה תזדרזו , הוא לא מפסיק .." הוא לא סיים את המשפט וקולו נשבר.
" אל תדאג, אל תנתק את השיחה אני אאתר אותי תעשה על השתק ותתנהג כרגיל , אני אמצא אותך" הוא הבטיח אחרי שתיקה קצרה .
"אוקי " הוא אמר הוריד מהרמקול שם על השתק , והכנסתי לו את הטלפון לכיס. הוא נשאר לידי, " אתה לא הולך לחזור לשם?" שאלתי והצבעתי עם הסנטר על המקום שהוא היה בו לפני כן..
" לא אני רוצה להישאר לידך" הוא ענה מוריד את הראש לרצפה, " לא אכפת לי שהוא יראה אותנו ככה, אני מוכן לסבול את זה , ניסיתי לחייך ללא הצלחה , " אל תחייכי בכוח אף פעם" הוא אמר , " אם לא טוב לך אז תשפכי את זה , אני פה לשמוע אותך , את לא צריכה להעמיד פנים שהכול בסדר ולהמשיך כאילו לא קרה כלום ," הוא הוסיף .
" נכון " אמרתי מסכימה עם כול מה שהוא אמר.
" את יכולה להתחיל מעכשיו " הוא עודד אותי .
" אני לא חושת שאתה צריך לשמוע את זה , אתה ראית מה הוא עשה … אתה יודע , יותר מהכול כאב לי שהוא הרביץ לך , בכול פעם שהכיסא נפל והוא המשיך לבעוט בך זה כאב לי יותר מהכול , רציתי שהוא יעזוב אותך ויבוא אלי , שיפסיק להכאיב לך " לחשתי .
" אני מצטער שאני לא יכול לעזור לך " הוא הצטער," אני לא יכול להשתחרר לבד.. רגע אולי את תצליחי לשחרר אותי?" הוא שאל והוזז את הכיסא ככה שהקשר קרוב אלי , שחררתי אותו, הוא נעמד התמתח , " אוי כמה זמן לא עמדתי " הוא אמר מאושר שהוא משוחרר והתכופף אלי התיר את הקשר שלי , מששתי את פרקי ידי מאושרת שהשתחררתי קשרתי את הסמיכה עלי עדין שוכבת לא יכולה לקום , יישי הלך לדלת וחסם אותה ככה שהוא לא יוכל להיכנס, הוא התקדם אלי שכבתי מכווצת בעצמי , הוא התיישב על המיטה מעביר את ידיו בשערי עצמתי עיניים ונרדמתי יודעת שאני בטוחה עכשיו שיישי יכול לעזור לי , " עוד מעט חוזרים הביתה" יישי אמר , ונתן לי נשיקה במצח , מבטיח לי שהוא שם שומר עלי תמיד.