רוחות: התאומים | פרק 5

הסיפור חלק-ב'

גוף שלישי

היקום נוצר, ובו נמצא, עם עוד הרבה כוכבים לידו, כדור-הארץ. האור, אחרי שאמר לרוחות למצוא להם שומרים, קרא לאקווה, זה היה הזמן שהיא תקבל את עונשה.
"אקווה," התחיל האור לדבר. "הבגידה שלך לזמן קצר היה דבר לא נסלח." קולו החזק והעמוק הדהד בחלל הרחב.
"אני יודעת, אני יודעת! זה לא יקרה שוב, באמת!" היא ניסתה להתגונן, אבל זה לא עזר לה.
"אני יודע," הוא אמר ברוגע, הוא לא נראה עצבני כלל. "ואני אדאג לזה. תביאי לי את המטה שלך."
"מה? על מה אתה מדבר?" היא שאלה ועל עיניה נראתה דאגה גדולה.
"אקווה…"
"מה? לא!" היא קראה.
"אקווה!" הוא צעק את המילה האחרונה.
"כן." היא אמרה והביאה לו את המטה.
"פליים, נייטשר." הוא אמר את שמם לאט והם הופיעו מימינו בקול פיצוץ.
"פריז וארם, גם אתם."
שניהם הופיעו משמאלו, ועוד מישהו עמד ליד פריז, הוא היה נמוך, בערך שני מטר.
"פריז, מי זה לידך?" שאל האור.
"השומר שלי, יודיר." היא אמרה בגאווה.
הוא חיכה מעט לפני שאמר משהו, אבל אז אמר "בחירה נבונה, אני רואה בך גדולות, יודיר."
איש השלג הקטן חייך.
"אקווה, תניחי את המטה כאן." הוא סימן אל מקום קרוב אילו בחלל הריק.
אקווה הניחה את המטה במקום שאותו הוא סימן, המטה ריחף שם. "אדוני, מה קורה כאן?" שאל פליים בדאגה.
"אל תדאג פליים, אנחנו לא עומדים לפגוע באף אחד." הוא הרגיע אותו.
"אף פעם לא אמרתי שאני חושב שתפגע במישהו." הוא אמר.
"תהרסו את השרביט, עכשיו!" הוא הוסיף את המילה האחרונה כשראה שפליים לא זז ממקומו.
פליים כיוון את מטהו אל המטה הזהוב של אקווה, וכל המטים שלחו קרנות בצבעים שונים לכיוון המטה. קרן אדומה צהבהבה של אש לכיוון המטה.
מהמטה של ארם יצא ברק מסנוור.
מזה של נייטשר יצאה קרן ירוקה אדומה, מהמכה הזאת המטה התחיל להיסדק ואולי הוא אפילו נמס קצת.
פליים, שראה את המעשה הזה בעין לא יפה, הסיט את מבטו, אקווה עשתה כמוהו, היא לא יכלה לראות איך משמידים משהו שכל-כך יקר לה.
פריז שלחה את הקרן האחרונה, זאת הייתה קרן בצבע תכלת עם הילה של שלג מסביבה.
המטה של אקווה לא יכל לשאת עוד בעוצמה של כל השרביטים, ואז נשמע קול של עץ נשבר והמטה התפצל לשני חלקים.
"הפסיקו!" צעק האור. אם היה מדבר אף אחד לא היה שומע אותו, הקול של הקרנות היה עולה על קולו.
"אקווה, אני מצטער, אבל אני מגרש אותך ממסדר הרוחות. תבחרי לך כוכב נחמד, תתגיירי בו ואם יש לך צורך לדבר עם מישהו, כולנו כאן." הוא סיים את דבריו.
"אני אלך לכוכב ששם." היא אמרה בעצב, לא נראה אפילו שהיא יודעת לאן היא מצביעה. הכוכב היה כדור הארץ.
"אם זאת בחירתך אז כל השאר ילכו גם." הוא אמר.
"מה?!" כל הרוחות אמרו פה אחד, אפילו יודיר, שאותו אף אחד לא שמע מדבר עדיין.
"וכמתנת פרידה נוספת אני אתן לך את החצי התחתון של המטה שלך, תכיני לך אחד חדש" לאחר שאמר את זה הוא עשה משהו שהרוחות ראו אותו עושה רק פעם אחת, הוא חייך לעברה.

מאז כל הרוחות התגיירו בכדור הארץ, כל אחד מצא יצור שיאמן, אפילו אקווה החליטה שזה רעיון טוב ולקחה על עצמה את האחריות הזאת ואימנה לה תמנון. היא גם הכינה לעצמה שרביט חדש, חזק כמעט כמו הקודם. כולם היו מאושרים מאוד, ולפעמים הגיעו להרים המושלגים, איפה שיודיר ופריז החליטו להתמקם.
"אז איך הכנת את השרביט החדש?" שאלה פריז כאילו זה דבר שקורה כל יום.
"יודיר הביא לי את החומרים שלא היה צריך לאחר שבנה את צנצנת הסיוטים." אמרה אקווה וחייכה לעברו של יודיר.
"רגע, רגע, מה זה צנצנת הסיוטים?" אמרה נייטשר.
"רגע, הוא לא סיפר לכם?" שאל פיטר, השומר של ארם.
"לא!" אמרו נייטשר ופליים, שפנו להביט ביודיר בכעס.
"מה?" הוא שאל בפחד "הייתם בשליחות הזאת של האדון הזה שלכם-"
"ושלך!" אמרה לו פריז בכעס.
"ושלי…" הוא אמר והאריך את המילה יותר מדי.
"איפה הייתי? אה כן. בניתי אותה מכמה חומרים שהאור הסכים להביא לי. זאת צנצנת שכל דבר שמרגיז אותך, או שלדעתך פשוט סיוט! למשל, אם ארם ממש יעצבן אותי והוא יהיה ממש סיוט בשבילי, אני יוכל פשוט להכניס אותו לכאן." הוא אמר והרים גבוה באוויר צנצנת , עגולה ונוצצת.
ידו, העשויה מעץ, זאת שהרימה באוויר את הצנצנת, נראתה כבר שחוקה וכאילו היא עומדת להישבר בכל רגע.
"מעניין…" אמרה פריז והסתכלה על הצנצנת בחשדנות.
"אני אהבתי את זה." אמר מייק בקולו העמוק והצרוד.
"אוווו! אמרתי לך!" אמרה נייטשר לפריז. "אמרתי לך שהוא יהיה השומר הבא שידבר!
מייק, שומר האש, השומר השלישי שדיבר." היא קרנה מרוב אושר וצחקה.
"בסדר, בסדר, ניצחת." אמרה פריז בכעס והביאה לנייטשר קלף עור מגולגל.
מייק נראה נבוך.
לפתע נשמע בחוץ קול פיצוץ והחלונות נשברו. כולם הביטו מעבר לחלון.
"זה גראוונד!" קרא פליים בפחד.
הכניסה לבקתה הגדולה נפרצה.
לבקתה נכנס גראוונד, שהשתנה הרבה מאז הפעם האחרונה שראו אותו.
"מה אתה רוצה" אמר פליים בלגלוג.
"שום דבר, באתי להציע לכם משהו."
"תשכח מזה!" צעקה אקווה. "בפעם האחרונה שזה קרא גורשתי ממסדר הרוחות!"
"כן, כן, שמעתי את זה." הוא אמר בשעמום. "אבל לא בשבילך באתי, באתי בשבילך." הוא הצביע על יודיר. על פניו של יודיר ראו הפתעה גדולה, אבל גם כעס.
יודיר הושיט לכיוונו את ידו ושלח קרן של קרח. בתגובה גראוונד התעגל והזכיר קצת צורה של חישוק.
הקרן עברה דרכו.
גראוונד הפעם שינה את צורתו לבן אדם.
"תתרחק ממנו!" צעקה פריז ושלחה לעברו של גראוונד נטיפי קרח. גראוונד נפל מהמכה ליד יודיר.
"תפסיקו." הוא אמר, אבל אף אחד לא הקשיב, כולם עדיין שלחו לעברו את כוחותיהם.
"מספיק!" הוא צעק וכולם עפו לאחור מההדף של הצעקה.
"יש לי שלושה דברים לומר לכם. אחד- החושך יודע איפה אתם, הוא תמיד ידע. שתיים- אני כבר לא גראוונד, אני ברני. והדבר השלישי-"
אבל את הדבר השלישי הוא כבר לא הספיק לומר. יודיר זרק לעברו סכין שנתקעה בעינו.
הוא זעק מכעס וכאב.
הוא התחיל להתפתל על הרצפה והגוף שלו חזר לצורתו המקורית אבל אז חזר לצורת הבן אדם הצעיר והנאה. דם התחיל לנזול ממקום שבו נדקר. חלק מהשומרים החליטו לא להסתכל.
דמו היה שחור.
לבסוף הוא נעמד כשעצם את העין שבה נדקר והחזיק, ככל הנראה, את עינו. הוא שלח לעברו של יודיר קרן שחורה, ופריז הגנה עליו במטה.
"זה לא נגמר! אם האדון רוצה משהו, הוא יקבל אותו! ואתם לא תהיו אלה שיעצרו אותו!" הוא צעק את המילים האחרונות ונעלם.
"תחזור הנה, חתיכת ב…" פליים צעק לאוויר, אבל נייטשר עצרה אותו.
"עזוב. אין מה לצעוק. למה הוא רצה אותך, מה הוא רצה?" היא שאלה את יודיר.
"אני ל…" הוא התחיל לומר, אבל אז עצר. הוא קילל באוויר.
"מה קרה? מה הוא רצה?" קרא ארם בתגובה לקללה.
"הוא לקח… הוא לקח את צנצנת הסיוטים…"