החצי שהלך ונשבר ובא חדש-הקדמה

"זה מה שמפחיד, השינויים
כמו ילד שמשחק מחבואים ומכסה את עיניו וחושב שכך לא רואים אותו
לפעמים עוצמים עיניים בתקווה שכך ייעלמו הבעיות
כאילו המכתבים הבעייתיים ייעלמו אם הדוור ימות
אתה מנסה להתחמק הלב שלנו מתכווץ והאוויר נעלם לנו, אנחנו נחנקים,לפעמים מה שעליו לראות מחריד כ"כ שאנו מעדיפים להעלים עין, לנעול את הדלת ולחיות בבועה, צריך לצאת מהבועה, לפקוח עיניים ולהעז לראות.- גם אם מה שיש לראות ישבור לנו את הלב"

בחיים לא התרגלתי לעובדה שהוא מת,לכל מקום שהלכתי ראיתי אותו הבנים נראו כמוהו עיניים חומות עמוקות כאילו זה תהום מוצף ברגשות,שיער שחור בתסרוקת מוהיקן לצד,רזה עם קוביות.לא רציתי לפתוח את עיני למציאות, לעובדה שהוא לא פה יותר שהוא רחוק ממני,לעובדה שאני לבד בלי מישהו שיהיה החצי השני שלי שיחזיק אותי כשאני נופלת רגשית,יש לי הורים אבל בשבילי הם לא קיימים הבית שלהם זה בעבודה והבית שלי היה בבית של אליאב עד שהוא מת…החיים אמורים להמשיך הלאה אהבות חדשות, עצבים חדשים אבל אני לא מצליחה אני עוד תקועה בעבר.

תגובה מתחילה♥–♥