גלקסיית ג׳יופיטר פרק 1

סקיימנ׳ס.
סקיימן מהמילים sky man. בעצם, בן אדם עם כנפיים. כשסקיימן נשפט במשפט צבאי, כורתים לו את הכנפיים, ונשארות שם לנצח, שתי צלקות מתכתיות, שמזכירות כל פעם מחדש לסייקמן, את העבר המדהים שלו, אך גם את העובדה המצערת, שבחיים לא יחזור לעבר זה.סקיימנ׳ס שומרים על המלוכה ומלווים אותה בכל מקום.

״הוד מלכותך״
״מלכתי״
״המלכה ג׳יופיטר״
״ג׳יופיטר!״
התעוררתי לצעקות אלו, הדבר הראשון שראיתי מולי היה אדם מרהיב ביופיו, שיערו היה אדמוני כשלי, עיניו היו צהובות, כחולות וכתומות כצבע האש הבוערת, קו הדמעות שמעל הריסים התחתונות שלו היה מוזהב, אוזניו היו מחודדות כשלי, הוא לבש חליפה צבאית, לא כמו שאתם הארצנים חושבים, אלה חליפה צמודה לגוף, עשויה חומר דמוי גומי, החליפה הדגישה כל שריר ושריר בגופו החסון, מאפיינים של סקיימן. אבל, היכן כנפיו? ״הוד מלכותך״ אמר והוציא אותי מהלחימה בהקיץ. ״אני דייגרין 54, אבל אשמח אם תקראי לי גרין, הממונים עלי שכרו אותי כדי להגן עלייך, במעבר לגלקסיית אחיך האמצעי, ג׳יינלר (jeynler)" אמר מתבונן עמוק בעייני הסגולות. לא יכולתי להתמקד, הוא הטריף אותי. לפתע קלטתי שאיני לבושה בבגדים שלבשתי מקודם, אני לבושה בחליפה צבאית צמודה, כמו של, איך קוראים לסקיימן המרהיב הזה?? אה גרין. הסתכלתי עליו במבט שואל ״בגלל ההעברה המהירה, נאלצתי להחליף את בגדייך בעצמי, אינך רוצה לפגוש את אחיך ג׳יינלר בתלבושת שמכנים בכוכב זה פיג׳מה״ אמר באדישות. כלומר הוא נגע בי? הוא ראה אותי
ערומה? טוב מה אכפת לי… הוא נראה פשוט אלוהי. אבל רגע מה הוא בכוכב ארץ?! אני בתקופת הכרת כוכב. אסור שיראו כאן מה שהארצנים מכנים אותנו ׳חוצנים׳. אני גרה כאן בכוכב ארץ בפנטהאוז בניו יורק, לא משהו כמו בכוכב הבית שלי, אבל נחמד לעומת הכוכב הזה. ״אממ גרין, קודם כל שלום לך, בבקשה קרא לי ג׳יו, זה יראה קצת מוזר בארץ אם תקרא לי הוד מלכותך״ אמרתי והסתכלתי בעיניו המטריפות. ״בשמחה רבה הוד מלכתי, אממ ג׳יו..״ אמר ונישק את ידי. ״אז מתי טסים?״ אמרתי מביטה בציוד המשוכלל שהוא לובש. ״עכשיו.״ אמר והרים אותי בפתעומיות. חור נפער בתקרת החדר, ודרכו האירו קרני אור כחולות. הוא מרים אותי כמו תינוקות, אני מביטה עמוק בעיניו הזוהרות, ואנחנו עולים במעלה קרן האור, רואים את כל העיר, העיר שכנראה לא אראה לעלום יותר. אנחנו נכנסים בסופו של דבר לרכב החלל המוזהב והמשוחלל. ״לכבוד הוא לי לפגוש אותך הוד מלכתי״ אמרה אחת הסייקוואמנ׳ס והשתחווה בפני, מצב הגורם לי לאי נוחות. ״בבקשה קראו לי ג׳יו״ אמרתי בבושה. ״יש משהו יותר נוח שיאופשר לי ללבוש בנסיעה לג׳יינלר?״ אמרתי מחייכת, דבר שלא נהוג בכוכב שלי, הוא נראה כהבעת פנים מטרידה, כנראה התרגלתי לארץ כבר יותר מידי. ״משהו שאלבש בעצמי״ המשכתי ״כשאני לא ישנה״ אמרתי והסתכלתי על גרין. הוא גיחך בעדינות ונשך את שפתיו הבשרניות.