חילופי העונות-פרק 10

אדלין אספה את שערה לפקעת גבוהה והביטה בי, "לוק קורא לך לחדרו"
"מה הוא רוצה ממני?" שאלתי.
היא שיחקה עם צמיד הזהב הדק שענדה על ידה, "הוא לא אמר לי".
קמתי מספת שעור ששהתה בסלון ועקבתי אחרי אדלין שהובילה אותי לחדרו, הוא היה במרחק שני חדרים מתומאס, היא דפקה על הדלת ושמעו את לוק צועק "יכנס!"
היא החוותה בידה, "קבלת את התשובה שלך" היא החלה להתרחק במורד המסדרון בנענועי תחת.
פתחתי את הדלת בזהירות וחייכתי למראה עיניו הזהובות בזמן שצפה באיזה תכנית טלוויזיה.
עיניו נחו עלי והוא חייך חיוך רחב, "היי".
"קראת לי?" שאלתי.
"כן, רציתי לוודא שאת מסתדרת, לא עשו לך סיור באחוזה שלנו" אמר.
"כן…אני מסתדרת, אני בטוחה שתומאס יסכים לעשות לי סיור יותר מאוחר" חייכתי.
"אני אעשה לך" לוק עמד לקום מהמיטה אבל התנגדתי, "לא זה בסדר לוק, באמת"
הוא המשיך לשבת על המיטה בפישוט איברים, ניגשתי לעבר הדלת.
"חכי רגע" קרא מאחוריי.
הסתובבתי לעברו, "כן?"
"לגבי מה שקרה בחדר של תומאס קודם לכן…" הוא התקרב אל קצה המיטה כך שיוכל להביט ישירות בעיני.
נפנפתי בידי, "זה בסדר לוק, אני מבינה שזה היה כלום"
"זה לא היה כלום" הוא אמר מופתע.
"לוק, הבנתי את הנקודה" אמרתי.
הוא צחק, "אבל לא התחלתי לדבר אפילו!"
חייכתי לעברו חיוך קטן, "אני חדת הבנה".
הוא נאנח, "לא רציתי לומר שזה היה כלום…" הוא תפס בפרק ידי בעדינות, הבטתי לתוך עיניו הזהובות ופתאום הייתי מודעת לגופיית הוי הסקסית שלבש שהדגישה את שרירי חזהו.
"אני לא יודע איך לומר את זה" הוא לחש.
"פשוט תגיד" מצמצתי.
הוא נאנח שוב ומשך אותי אליו בעדינות, "את כל כך יפה…"
הרמתי גבה אליו, "לא אני לא"
הוא הביט אל תוך עייני, "ריי, את יפה כל כך"
חפנתי את לחיו בכף ידי וצחקתי, "אנחנו מכירים בקושי יומיים לוק"
הוא חייך, "מעולם לא שמעת על אהבה ממט ראשון?"
גיחכתי והצמדתי את שפתיי אל שפתיו, הוא הצמיד אותי אליו, התיישבתי על מיטתו בזמן שכפות ידיו נחו על גבי התחתון.
דפיקה בדלת, לוק התעלם והמשיך לנשק אותי בכוח, הוא השכיב אותי והמזרן השמיע חריקות קטנות תחת משקלנו, הוא הכניס את אצבעותיו אל תוך שערי האדמוני.
"לוק!" קולו של תומאס בדלת.
לוק התנתק ממני במהירות והשאיר אותי שוכבת שם, עם החולצה של תומאס שהופשלה כך שיכל לראות את בטני ואת הבוקסר השחור.
תומאס הביט בנו והדלת מאחוריו הייתה סגורה, מבט זועף היה על פניו.
"תומאס…" לוק העביר את ידו בשערו והביט בי.
תומאס נאנח והביט בי במבט עצוב, "ריי…"
"אני לא מבינה מה יש לכם!" הזדקפתי ומשכתי את חולצתי מטה, "למה זאת כזאת בעיה?"
תומאס גלגל את עיניו, "תשחרר אותה לוק"
לוק בלע את רוקו, "משוחררת"
"מה? על מה אתה מדבר?" שאלתי את לוק.
לוק צחק, "לפי חוקי הלהקה אם אני קורא למישהו הוא יכול לצאת מהחדר עד שיקשיב עד סוף דבריי, וסוף דברי הם כשאני משחרר אותם".
"כלומר לא יכולתי לצאת מהחדר?" הרמתי את גבותיי בפליאה והייתי מוכנה לסטור לו.
"מובן שיכולת, תומאס מנסה להוציא אותי רשע" לוק הביט בו בכעס, "אבל כדאי שתצאי".
הבטתי בתומאס בכעס ויצאתי מהחדר, תומאס יצא אחרי וסגר את הדלת.
פסענו בשתיקה במסדרון עד שהגענו לחדרו, נכנסתי והתיישבתי על מיטתו.
"מה הבעיה שלך?" שאלתי.
"את מכירה את לוק?" שאל בכעס.
"כן"
"מה את יודעת עליו?" שאל.
"הוא מנהיג הלהקה והוא בן שבעה-עשר וחצי" אמרתי.
"וזה מספיק לדעת על מישהו שהתנשקת אתו באותה המיטה?" הוא ניסה לרסן את כעסו.
"מעולם לא שמעת על אהבה ממבט ראשון?" ניסיתי את דבריו של לוק.
הוא צחק והניח את כף ידו על מצחו, "איזה אהבה תגידי לי".
"מה אכפת לך?" שאלתי בכעס.
"כי חוץ מזה שזה פתטי ומטומטם לעשות דבר כזה עם מישהו אחרי יומיים של היכרות, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך, זה אסור" הוא השתעל.
"מה אסור?" שאלתי.
"הוא איש זאב, לפי האמנה של הלהקה אסור לצאת עם בני אנוש" הוא נאנח והביט בעייני.
"למה לא?" שאלתי.
"חוץ מזה שזה מסכן את הלהקה הסוד הזה, מבחינה גנטית הגוף שלנו מורכב אחרת משלכם, אם תזדווגי עם איש זאב או שלא יהיו לך ילדים או שפשוט תהיי בהריון והילד ימות, חוץ מזה שבגיל מסוים, גם אם את מצליחה לבנות משפחה והכל… אנחנו מאבדים עשתונות והזמן שלנו כבני אדם הוא בפרקי זמן של שעה בשבוע כבני-אדם, וגם זה ממש גבולי, זה יותר לשכב איפשהו במשך שעה ולישון, כל האמון ואהבה צריך להינתן ללהקה ולא להתבזבז על בני-אדם, העונש להתאהב בבן-אדם הוא סילוק מהלהקה ואפילו לפעמים מוות" הוא אמר והשפיל את מבטו, "מה שאת עשית עם לוק זה אסור".
שתקתי.
"חוץ מזה שהוא הבן-אדם היחיד שמונע ממך לחזור לחיים הקודמים שלך הוא גם-" הבטתי בו בזעף ולא נתתי לו לסיים את דבריו, הזדקפתי והבטתי אל תוך עיניו, "הייתי צריכה הסחת דעת כלשהי לא?! לשבת ולהשתגע שהשארתי משפחה וחברים מאחור, ועוד אחרי שאמי ואחותי אבדו את אבא שלי! איך אתה חושב שהן מסתדרות? שהכל בסדר?! ואני תקועה כאן במקום שאני לא רצויה בו, כולם שונאים אותי! עד שבאה הסחת דעת קטנה מסתבר שגם זה אסור שאני מסכנת את עצמי ואת כולם שוב!" חפנתי את פני בכפות ידי.
המזרן התרומם מעט, הוא ישב לידי, "אני אמרתי שאני אחזיר אותך נכון?"
הרמתי את פני, "ואז מה? החיים שלי לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו"
הוא נאנח, "את כנראה צודקת".
ואז זה הכה בי, ממילא חיי לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו, וזה או שאצא מפה ואסבול כל חיי ממחשבות ושיגעון או שיהרגו אותי, אולי עדיף לשים סוף לכל הסבל הזה?
חייכתי לעברו חיוך קטן, "אני רוצה להתקלח"
"אין בעיה" הוא נאנח וחייך, "תשתמשי במגבת שלי, וכשתחזרי אחליף לך תחבושות"
"תודה" אמרתי ולקחתי את המגבת הלבנה, לא אצטרך כבר החלפת תחבושות.
ניגשתי למטבח לאחר שיצאתי מחדרו ומצאתי סכין קטנה וחדה, החבאתי אותה מתחת לחולצתי והלכתי לחדר המקלחת.