חילופי העונות-פרק 9

שמעתי צרחה רמה, הזדקפתי במיטתי וראיתי את סטפני עם מבט חייתי על פנייה, עיניה נצצו באיום והיא החזיקה את המגבת מגואלת הדם שלה, נשמתי נשימה עמוקה ולא הצלחתי לשחרר אותה.
"מה עובר עלייך?! היית במחזור או משהו ואת לוקחת את המגבת שלי?! חתיכת בת אנוש מגעילה" היא החזיקה את המגבת בידה וקפצה על המיטה שבה שכבתי, צעקתי וברחתי מנחת זרועה כשניסתה להנחית את הציפורניים החדות שלה על פרצופי, "בואי לפה!" היא תפסה בשערי.
הבטתי לכיוונו של תומאס שהמשיך לישון, איך למרות כל הרעש הזה הוא יושן כל כך טוב?
דרכתי על כף רגלה בכל כובד משקלי, היא זעקה ושחררה את שערי, רצתי לעבר הדלת וטרקתי אותה מאחוריי, אני חייבת לברוח.
"בואי לפה!" שמעתי את הצעקה החייתית של סטפני, התחלתי לרוץ, הרגשתי משהו מסתובב סביב רגליי, זו הייתה רצועת ברזל ארוכה, הבטתי אחורנית והיא משכה אותה לאחור, נפלתי קדימה וידי ספגו את כאב הנחיתה הפתאומית, היא משכה אותי לעברה עם רצועת הברזל.
"מאיפה השגת את זה?" צעקתי והסתובבתי כך ששכבתי על גבי.
"משהו קטן שמצאתי אצל תומאס" אמרה בכעס.
היא תפסה בשערי, "את יכולה להפסיק לתפוס לי בשיער על הזמן? זה כואב!" בעטתי בה בכוח בצד גופה, היא התקפלה ונאנקה.
מה לעזאזל? היא הרי אשת זאב! המכות שלי לא אמורות להכאיב לה כל כך…
רצתי הכי מהר שיכולתי ואז ראיתי את הנער עם הכובע מאתמול, "מה את עושה בת אנוש?"
"בורחת מהמשוגעת הזאת, זה מה!" הקפתי אותו במהירות והוא הדביק אותי.
"מה עשית בדיוק?"
"השתמשתי במגבת שלה ולכלכתי אותה בדם מהשריטות שהזאב הצהוב גרם לי אתמול" אמרתי בזמן שרצתי ביחד אתו במדרגות בהמשך המסדרון.
"הזאב הצהוב? זו זאבה" הוא אמר וצחק.
"זאת היא?" אמרתי והצבעתי אחורנית על סטפני שעמדה להחליק על המעקה של המדרגות.
"לא, זאת אדלין, זאת עם הקצוות האדומות" הוא צחק.
"וויל! תפוס אותה!" צעקה סטפני.
"לא הולך לקרות! אני בצד שלה במשחק הזה" הוא רץ ביחד איתי וצחק, אני לא ראיתי ברצח שלה משהו מצחיק.
היא נשפה והחליקה במורד המעקה, היא קפצה כשהגיעה לקצהו ונחתה מולי מטרים ספורים ממני.
"אוי לא אחורה פנה!" צעק וויל אבל סטפני תפסה אותי בזרועי ונעצה את ציפורניה בתחבושת, הבטתי בה במבט מפוחד.
"את-" החלה לומר, אבל תומאס דחף אותה הצידה פתאום, צד גופה פגע בקיר והיא נהמה.
"תתרחקי ממנה סטפני" אמר תומאס ונעמד מולי.
"אני לא צריכה שומר ראש!" אמרתי בעצבים.
"כן! תן לה לעמוד מולי תומאס" אמרה סטפני.
הוא הביט בי בכעס והחזיר את מבטו לעבר סטפני הוא נהם לעברה נהמה משונה, היא נשפה והשפילה את מבטה.
"חוזרים לחדר" אמר תומאס וגרר אותי בזרועי, הבטתי מאחוריי לעבר סטפני וניסיתי לנהום עלייה כמוהו, אבל זה רק עורר את צחוקו של וויל שקרץ לי.
הוא טרק את הדלת מאחוריו כשהגענו לחדרו והביט בי, "את יכולה להסביר לי מה הסיפור שלך? היא מסוכנת!"
"מה?! היא התפרצה לחדר שלך וראתה את המגבת!" אמרתי בעצב.
"לא יכולת לבקש סליחה?"
הזעפתי את פני, "היא קפצה על המיטה ועמדה לחנוק אותי, חושב שהיה עוזר?"
הוא צחק, "כל כך מתאים לה".
"תומאס, קח אותי הביתה" השפלתי את מבטי.
הוא נאנח והתיישב, "את מוצאת חן בעיניי לוק"
הרמתי גבה, "מה?"
"מוצאת חן בעיניו"
"אז הוא ישחרר אותי?" שאלתי.
הוא צחק, "לא, הוא רוצה לצרף אותך"
"אבל אני בת אדם" אמרתי.
"הוא רוצה להפוך אותך…" הוא הסיט את מבטו.
"מה?! הוא ינשוך אותי ויהפוך אותי לאשת זאב?" צעקתי.
"הוא לא ינשוך אותך! צריך לקחת דם של איש זאב ולהזריק לך אותו במעבדה, אבל זה הרבה יותר מסובך ממה שאת חושבת" הוא הנהן.
"אני לא רוצה להיות אשת זאב" יבבתי.
"אני לא אתן לזה לקרות" הבטיח לי.
"מבטיח?" דמעה זלגה על לחיי.
הוא חייך, "מבטיח"
"אפשר חיבוק?" שאלתי.
הוא הביט בי ארוכות והתקרב, רכנתי לעברו אבל אז הוא התרחק ונענע בראשו, "לא".
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחוריו.
נאנחתי, מעניין מה קורה לאמא שלי, היא בטוח כבר התקשרה למשטרה וצוות חיפוש מחפש אותי בכל העיירה, ואחותי, ודיאנה…
מישהו דפק על דלת החדר, "תכנס כבר תומאס"
הדלת נפתחה ולמרבה הפלא לוק עמד שם וחייך, "בוקר טוב"
"בוקר" ניסיתי לחייך בכוח אחרי ששמעתי מה הוא מתכנן לעשות לי.
"את עסוקה?" שאל.
"לא, בכלל לא, שב" החוויתי על המיטה הגדולה.
הוא התיישב על קצה המיטה והביט בי, "רק רציתי לספר לך קצת על הלהקה שלנו"
"להקת זאבים" נאנחתי.
"כן, מין הסתם לא רוק" הוא צחק, אותי זה לא ממש הצחיק.
"אני מנהיג הלהקה" הוא חייך, "קוראים לי לוק".
"לוק" חייכתי, "בן כמה אתה?"
"שבעה עשר וחצי" צחק.
"מה?…אבל אתה יותר צעיר מתומאס! איך אתה המנהיג?" שאלתי.
"מנהיג זה משהו שבא בשושלת, או בכך שאתה מבריח את המנהיג האחר וזוכה בלהקה שלו, או שאתה מקים להקה משלך, אם תומאס ירצה להלחם בי על המנהיגות הוא יכול" ענה.
"רק גבר יכול להיות מנהיג?" שאלתי.
"לא בהכרח, אבל הכוח שבא עם ה…תופעה הזאת, חזק יותר אצל הגברים" הוא חייך.
"הבנתי" הנהנתי, בגלל זה הצלחתי להכאיב לסטפני קודם לכן.
"אני מבקש סליחה על אי הנימוס" הוא אמר, "תצטרכי להישאר כאן קצת זמן…"
"אני רוצה הביתה" אמרתי ללוק מה שאמרתי כבר אלפי פעמים לתומאס.
"אנחנו לא יכולים להסתכן בזה שתספרי… היצר האנושי שלך…" הוא התקרב אליי ונגע קלות בידי.
לא יכולתי לזוז, מגעו ריתק אותי, הוא קירב את פניו אל פני ואפו התחכך באפי קלות, "תישארי קצת עד שנמצא פתרון".
"מסכימה" אמרתי בלית ברירה, כי כמו שתומאס אמר לי, אם אנסה לברוח יהרגו אותי.
הוא קירב את פניו עוד יותר עד ששפתיו נגעו קלות בשפתיי, הדלת נפתחה.
לוק נרתע לאחור במהירות והביט לכיוון הדלת, הוא העביר את ידו בשיערו השחור ועורו השזוף העלה עור ברווז.
תומאס עמד שם עם עיניים פעורות, לוק קם, "להית ריי" הוא חייך אלי חיוך אחרון לפני שיצא.
"מה זה היה?" תומאס קימט את גבותיו כשדלת החדר נסגרה מאחוריו.
משכתי בכתפיי, "גם אני בקושי הבנתי".
"את לא יכולה לתת לכל אחד פשוט לבוא ולנשק אותך" הוא עמד בלי חולצה ושיערו היה לח, כנראה חזר ממקלחת.
"אני לא נותנת לכל אחד" הזעפתי את פני.
"כן, סיפורי השיכורים שלך לא נחשבים?" הוא שלף זוג מכנסי שלושת רבעי ולבש אותם.
"זה היה נדיר, זה קרה אולי פעמיים, בדרך כלל פשוט שילמתי כפול ממה שצריך בסכום הכסף" זו הייתה האמת, דיאנה פשוט סיפרה לאמי שעשיתי את זה כל פעם שרציתי לשתות.
הוא נאנח, "תספיקי עם זה ריי".
"אתה לא תגיד לי מה לעשות" הזעפתי את פניי.
"את ילדה קטנה וטיפשה" אמר בקול ארסי.
"אל תדבר אליי ככה" קמתי.
הוא הביט בי בכעס אבל ראיתי שם עוד משהו… לא זיהיתי את הרגש בעיניו, אני חושבת שעלבון.
הוא הסיט את מבטו ויצא מהחדר.