יומנה של רפאלה נשואה טרייה:)

בס"ד

היי:)

שלום לכולם, אני רפאלה. אני בת 24, יש לי ילד קטן , קוראים לו אריאל. יש לי איש, וקוראים לו יהושפט. אנחנו מתגוררים ביישוב אי- שם , על יד ירושלים עיר הקודש, ואנחנו חרדים:)
מכיוון שאני נמצאת כל היום בבית, רק אני ואריאל, יוצא לפעמים שיש לי קצת זמן פנוי,והחלטתי למלא אותו בכתיבה על חיי, מין יומן כזה, אותו אמלא מתי שיתחשק לי, ומי שמעניין אותו להכיר את העולם שלי מוזמן להצטרף למסע…

1.

היום קמתי ב 11 בבוקר…אריאל העיר אותי מבכי שקט, אי שם בעריסה , ואני קפצתי במהירות וכירבלתי אותו אליי, נתתי לו לאכול הוצאתי לו גרעפס ונענעתי אותו. יהושפט היה שרוע על המיטה שלידי, ישן , ידיו פרוסות לשני הצדדים כמבקשות רחמים ורגליו מוחבאות איפה-שהוא , מסכן שכמותו..מרוב שהוא עייף הוא נרדם עם כל הבגדים כולל הנעליים. וכמה שניסיתי לשדל אותו אתמול, להתקלח, לשים פיג'מה, הוא היה כל כך סחוט מהעבודה ולא היה לו כח לכלום. יהושפט עובד בחנות מוזיקה, הוא מוכר גיטרות ואורגניות, וקצת ספרים של רבי נחמן מברסלב, וגם קצת ארטיקים וגלידות.כי יהושפט איש עסקים קטן, ובתור איש כזה,הוא חייב להוכיח לכולם שהוא "מייבין"* , תכל'ס, הוא באמת כזה. אז למה אותי הוא לא מבין??…

יהושפט היום איחר כהוגן לעבודה, אחרי שהוא חזר משחריס** והנחי תפילין בבית כי הוא התבייש להניח שם אחרי שכולם ממזמן הניחו, הוא לגם את השוקו שהכנתי לו וטעם עוגיית שוקולד יבשה, ואץ רץ לילד השני שלו כשביד ארחת בקבוק מים מהשרותים לתת לו קצת לשתות וביד השנייה המפתחות. רק כשהוא התניע אותו, הוא זכר לצלצל אליי ולהגיד לי ששכח את התהילים( אתמול הוא ניקה את הסובארו-אברכים*** מאד יפה, והתהילים שתמיד הוא לוקח איתו לכל מקום נשכח בבית
המשך יבוא, פשוט איראלוש התעורר ובוכה
* מייבין- כינוי ציני לאדם שאוהב להוכיח את עצמו לעולם גם אם העולם לא מתעניין בו במיוחד..
**שחריס- תפילת הודיה ובקשה לאלוקים בבית הכנסת בשעות המוקדמות של הבוקר
***סובארו-אברכים, זה מין רכב טרענטע כזה ,קצת מקרטע, שיהודים אדוקים קונים אותו, ולא ברור כל כך למה