שלח לי מלאך- פרק 27- נשמות

הוטארו פקחה את עיניה בתדהמה. ליבה פעם בחוזקה. היא פחדה. היא התרוממה ואז נשמה לרווחה כשנזכרה שהיא נמצאת במלון הדרכים שעצרו בו לאותו יום. היא ישבה על המיטה המשותפת שבחדר. קים שכב לצידה, חצי מחבק אותה עם ידו. חיוך קטן עלה על פניה. הוא היה נראה כל כך שליו. הוטארו הרימה את מבטה וראתה דבר מה לבן לפני הדלת. היא קמה בשקט מהמיטה ונתנה לקים להתפרס עליה בעצמו. זו הייתה מעטפה לבנה וריקה.
"קים." היא קראה אליו בשקט והתקדמה חזרה אל המיטה. "קים, תתעורר." היא ניערה אותו עם ידה כשהמשיכה לבהות במעטפה.
"הא? מה?" קים מלמל בשקט.
"תראה." היא אמרה.
"לראות מה?" הוא לא פקח את עיניו. הוטארו נאנחה וגלגלה את עיניה. היא משכה אותו בכוח מעל המזרן וסטרה על פניו. קים התרומם במהירות והתיישב לידה.
"אני ער. אני ער." הוא הודיע והסתכל עליה מיד. הוא שם לב למעטפה שהחזיקה בידה. "מה זה?"
היא נאנחה. "אני לא יודעת. לא כתוב שום דבר."
"את מתכוונת לפתוח את זה?" שאל.
"אני לא יודעת. אני לא יודעת מה זה, אולי זה מסוכן?" היא הסבירה בחשש.
"אז תני לי," הוא לקח את המעטפה ממנה. "אם יקרה לי משהו, את יודעת איפה למצוא אותי."
"חכה," היא עצרה אותו. הוא הסתכל עליה בבלבול. "אל תתייחס ליכולת שלך כמובן מאליו." היא ביקשה.
"אני לא." הוא השיב. "אני רק שומר עלייך." הוא פתח את המעטפה והוציא ממנה מכתב כתוב בכתב יד אלגנטי.
"אז?" היא שאלה. קים לא השיב לה. הוא בהה באוויר בריקנות. הוטארו התחילה לדאוג. "קים? קים!" היא אחזה בו בבהלה.
"סתם צחקתי!" הוא קרא בהפתעה והחל לצחוק.
"חתיכת אידיוט!" הוטארו הכתה אותו בכעס עד שנפל מהמיטה יחד עם השמיכה שכיסה חצי מגופו.
"אאו." הוא אמר בשקט.
הוטארו תפסה במכתב שנשאר על המיטה. היא קראה אותו ונבהלה. "אתה לא תאמין לזה." היא אמרה.
קים נאחז בדפנות המיטה בכדי להתרומם. "מה זה?" הוא שאל בעודו חוזר להתיישב על ידה.
"תקרא בעצמך." היא הגישה אליו את המכתב, והוא קרא אותו בקפידה. "זה אמיתי?"
"רוצה לבדוק?" שאלה אותו.

סיירה רצה ברחבי הספינה. היא נכנסה לכל חדר ובדקה בכל מקום. היא הייתה חייבת למצוא אותו כמה שיותר מהר. היא נכנסה אל חדר המכונות ונשמה בהקלה. ג'סי והיקארו הסתובבו אליה בבלבול.
"היקארו מסבירה לי על המכשירים האלה, מה-" סיירה חטפה את ג'סי מתוך החדר מבלי הסבר ברור. הוא לא התנגד לה, אבל לא היה לו נעים לברוח מהיקארו ככה פתאום.
"מה קורה, סיירה?" הוא שאל אותה כשהגיעו ל"מקום בטוח" בו אף אחד לא יישמע אותם.
"משהו נורא, אני איבדתי את נינג." היא אמרה בבהלה.
"מה? הרוח? מה זאת אומרת?" הוא שאל בבלבול.
סיירה ניסתה לאזן את נשימתה ודבריה. "נינג, הרוח שדיברתי איתה, בדרך כלל כשאני קוראת לה היא מופיעה, אבל עכשיו, ניסיתי לפחות שש פעמים, והיא לא הגיעה." סיירה אמרה בדאגה. ג'סי חיבק אותה וניסה לשפר את הרגשתה.
"אולי היא נמצאת במקום אחר? או שאולי היא לא יכולה להגיע לכאן?" הוא ניסה להעלות השערות, אך סיירה קטלה אותן בהנעות חוזרות של ראשה מצד לצד. "לא, היא תמיד נמצאת. לא יכול להיות שהיא במקום אחר."
"את חושבת שקרה לה משהו?" הוא שאל. "היא רוח."
"אני יודעת, אבל… אני לא יודעת. אני דואגת. היא עזרה לי למצוא אתכם, את הנבחרים, איך אנחנו אמורים להשלים את המשימה שלנו כשהיא לא יכולה לעזור?"
"את לא מאמינה בעצמך?" הוא שאל בגיחוך.
"בטח שאני מאמינה בעצמי." היא אמרה. "אני פשוט יודעת שאנחנו לא יכולים להמשיך בלעדיה. היא אמורה להדריך אותי."
ג'סי חשב. "אני חושב שיש לי רעיון." הוא אמר.
"מה?" היא שאלה.

ווילס חזר לאגם השחור והבודד באיזור מלאכי האופל. הוא בחר במקום מחבוא בו יהיה יכול להסתכל על הספר שלקח מבלי שאף אחד יפריע לו. הוא פתח את הספר ורפרף על הדפים חזרה אל ההתחלה. השפה בה היה כתוב הספר הייתה עתיקה וכתובה בדיו על ידי אדם. היו בו ציורים רבים בסגנון יפני, כמעט חסרי צבע. ווילס התחיל לקרוא. למזלו, באו זכה ללמד אותו כמה שפות לפני שנעלם, והשפה של הספר הייתה אחת מהן. היה מסופר בו סיפור. סיפור על זוג לוחמים מכושפים שהקריבו את חייהם כדי להבטיח את שלום העולם מהאדם המוצלל והאפל.