שלח לי מלאך- פרק 26- גילויים

ג'סי התכונן ללכת לישון בחדר הבנים בספינה. יחסית מוקדם מבדרך כלל. הוא רצה להיות לבד. סיירה דפקה על הדלת וביקשה להיכנס. הוא לא ענה לה.
"אני מצטערת." היא אמרה בפעם ה-מי-יודע-כמה.
"על מה?" זו הייתה הפעם הראשונה שהוא השיב לה.
"אני מצטערת שעזבתי אותך על הגלגל הענק." היא אמרה במלוא הרצון.
"בסדר." ג'סי חלץ את נעליו והוריד את החולצה שלו, אותה שם מתחת לכרית. הוא התכונן לשכב על מיטתו ולישון. סיירה התקרבה אליו.
"בסדר?" היא שאלה.
"מה את רוצה שאני אגיד? שאני נעלבתי? שאני כועס עלייך בגלל שנעלמת פתאום ברגע שחיכיתי לו הרבה מאוד זמן? שאני שונא אותך?" הוא הסתכל לתוך עיניה. "טוב, אני לא שונא אותך, סיירה. אני אוהב אותך."
נשימתה נעתקה. היא הרגישה רע כל כך.
"אני גם אוהבת אותך." היא הודתה בחיוך מבויש.
"אבל את מתנהגת מוזר בזמן האחרון." הוא אמר. "ועד שלא תהיי כנה איתי לגמרי, אין שום חשיבות לקשר שלנו." ג'סי התיישב על מיטתו.
"אתה לא תבין." היא אמרה.
"איך את יודעת?" הוא שאל אותה. "תנסי אותי."

ווילס חזר לשבת מול האגם השחור שגילה באזור האפל. בזמן השהות שלו שם יצא לו לחקור יותר את המקום, והוא התחיל לחבב אותו. הוא ישב על הספסל מול המזח, וחיכה לבאו שיגיע.
אבל הוא לא הגיע.
זה היה מוזר. זו הייתה הפעם הראשונה שבאו לא התגלה לפניו. משהו לא היה בסדר.
ווילס מיהר לחזור לארמון.

"רוח?" ג'סי התקשה להאמין למה שסיירה אמרה לו. "את מתקשרת עם רוח?"
"אמרתי לך שלא תאמין לי." היא נאנחה.
"לא, אני מאמין לך." הוא אמר. סיירה הרימה אליו את מבטה בהפתעה. הוא חייך אליה. "אין לך סיבה לשקר לי."
"אתה לא חושב שאני משוגעת?" היא המשיכה לשאול.
"את מאוד משוגעת." השיב. "אבל זה מה שאני אוהב בך."
סיירה הפנתה את מבטה כדי להסתיר את הסומק שהגיע ללחייה. היא הסירה אותם עם ידיה. ג'סי תפס ביד שלה ואחז אותה עם ידו. היא סובבה אליו את ראשה, והביטה בו מתקרב אליה בהיסוס. היא עצמה את עיניה וחיכתה. ליבה פעם בחוזקה. היא הצטערה שהרסה את הרגע הזה קודם, אבל עכשיו, סוף כל סוף, זה יקרה, והיא לא תהרוס אותו בשום מצב.
דלת החדר נפתחה בשנית וקווין נכנס לחדר. סיירה קמה ממקומה וג'סי התרחק ממנה. קווין בהה בהם למשך כמה שניות ואז פנה למיטה שלו. "אל תפריעו לעצמכם." הוא הוסיף בשקט.
ג'סי קם והתקרב אל סיירה. "נדבר על זה מחר."
היא הנהנה ויצאה מהחדר עם תחושת מבוכה אדירה בגלל קווין, אך עם זאת גם תחושת הקלה מלבבת בגלל ג'סי.

הגיע הלילה. כולם ישנו שנת ישרים במיטותיהם, כולם מלבד קווין. משהו הציק לו והפריע לו לישון כמו שצריך. הוא הרגיש עקצוצים בצווארו שגרמו לו להתהפך מצד לצד. הוא תפס את צווארו וניסה לשפשף אותו מעט, אולי זה יוכל לעמעמם את הכאב. הוא פקח את עיניו לחשכה המוחלטת שבחדר כשהרגיש רטיבות באצבעותיו. הוא קם מיד מהמיטה והסתכל על ידו, אך היה חשוך מדי כדי לראות. הוא יצא מהחדר ורץ לכיוון חדר השירותים הקרוב. הוא הדליק את האור ומיד כיסה את עיניו. לאחר שעיניו התרגלו לבהירות החדשה הוא הצליח לראות מה היה על ידו. נשימתו התגברה בקצב מסחרר, הוא הרגיש סחרחורת כשהסתכל שוב על כתמי הדם שהגיעו גם אל בגדיו.
דם? מאיפה? איך? הוא רץ אל המראה הקטנה שמעל הכיור והסתכל על ההשתקפות שלו. צידו השמאלי של צווארו היה מכוסה בדם. הוא מיהר לפתוח את זרם המים של הברז אך התקשה בגלל שאריות הדם הרטוב שעל ידיו. הוא שטף את ידיו במים והוסיף לשטוף גם את פניו וצווארו. הוא ציפה לראות פצע או חתך, אך התפלא שמלבד הצלקות הרגילות שלו, הוא היה נקי.
כתם כהה ואמורפי התחיל להתגבש על צווארו. הוא לא ראה את הכתם הזה לפני כן, והוא בוודאות לא היה שם קודם. הוא התחיל לפחד שמשהו קורה לו. אולי זו תופעת לוואי מאוחרת שמתחילה להתפתח אצלו? מה שזה לא יהיה, הוא היה חייב לבדוק את זה.

פעם נוספת ווילס הצליח לחדור לחדרו של האדון האפל. כמו בפעם הקודמת, הוא פשוט ישב שם, על כסאו, ולא זז. באו לא היה לצידו. ווילס הרגיש חשוף כל כך. צמרמורת וחלחלה עברו בגופו.
הוא החליט לקחת סיכון ולהתקרב אליו. אם יתעמת מולו פנים מול פנים, הוא לא יצליח להסתיר ממנו עוד דברים, והוא לא פחד ממה שיקרה לו, היה לו אמון מלא בעצמו ובכוח שלו.
"אדון." הוא פנה אליו בהבעה חסרת פחד. "יש לי כמה שאלות בשבילך." הוא תבע. האדון שתק. "אדון?" הוא שאל אותו שוב, ושוב האדון לא הגיב. "שותק כמו ילד קטן?" ווילס כיווץ את עיניו בבלבול. "האדון האפל הוא חמור בעל שתי רגליים ומוח של יען."
האדון לא הגיב.
"משהו מוזר קורה כאן." הוא מלמל לעצמו. ווילס התקרב אל האדון ובחן אותו. הוא הסיר את כובע הברדס שלו מראשו. עיניו נפתחו בפליאה ומעט בלבול. הוא הוציא את ראשו ממקומו, ובידו החזיק בגולגולת אדם לבנה ומצוחצחת. "הייתי רוצה לומר משהו שנון, אבל באמת שאין לי." הוא נאנח והחזיר את הגולגולת למקומה. ווילס התרחק מהכס וחקר את החדר הגדול. כס האדון היה במרכזו, והוא מעולם לא עבר אותו. בוודאי יש משהו נוסף מאחוריו.
הוא הרגיש פגיעה כואבת וחדה בתחתית כל פלג גופו העליון. הוא כמעט השמיע קול גניחה מרוגז. הוא התרחק ומישש את השולחן שעצר אותו. הוא הרגיש חפץ מרובע וגס נח עליו. לאחר שבחן אותו טוב עם ידיו הבין שזה ספר. הוא לקח אותו בשתי ידיו אל חיקו. הוא הסתכל סביב כדי לוודא שאף אחד לא רואה אותו, ויצא מהחדר יחד עם הספר שמצא.