חלום שהוביל למציאות .פרק 22.

" אלו.. זאת ספיר." שאלתי .
" כן " היא ענתה בקול שמח," ואת אריאל , נכון?!" היא שאלה.
" איך ידעת ?" שאלתי מבולבלת.
" אני ויישי מדברים בסקיף הראיתי לו את המספר והוא אמר שזאת את " .הסבירה .
" את איתו בסקיף עדין?" שאלתי מנסה לרסן את ההתלהבות שלי מהעניין, כול כך רציתי לדבר איתו .
" כן , והוא מוסר לך שהוא אוהב אותך , שזה דבר שאני אישית גאה בו שהוא אומר את זה , הוא לא היה ככה תמיד , אני מאמינה שהוא סיפר לך , " שמעתי מלמולים ברקע הם היו של יישי לא הצלחתי להבין מה הוא אמר אבל הוא היה נשמע עצבני.
" איפה את גרה אני רוצה לראות אותו" אמרתי " אני יכולה לבוא אליך ולדבר איתו?" שאלתי מתחננת.
" כן בטח למה לא , אני גרה רחוב ממך " . אוקי אני באה אליך תגרמי לו שלא ינתק את הסחה הזאת" בקשתי .
" טוב רק תזדרזי כי עוד מעט הוא צריך ללכת." היא אמרה וניתקה .
לקחתי סוודר , כבר התחיל להיות קריר יותר . "יצאתי" אמרתי לאבא ואמא שישבו בספה כמו תמיד, הם לא מבינים כמה כיף להם ששניהם תמיד ביחד והם אוהבים אחד את השני ככה , הייתי עושה הכול כדי להיות ככה עם יישי עכשיו .
רצתי כול הדרך למרות הקור שחדר לראותי , ספיר פתחה לי את הדלת של הבית והובילה אותי למחשב שלה . נעמדתי מול המחשב אני רואה את הפנים שלו , הוא רואה רק את הבטן שלי . נעצרתי , דמעות התחילו לזלוג , אני לא מבינה איך הם לא נגמרו , דיי נמאס לי מזה כבר יישי מוציא ממני תגובות שבחיים לא חשבתי שמישהו יוכל להוציא ממני , זה תמיד היה נראה לי פתטי לבקות בגלל גבר , עכשיו כבר לא אכפת לי .
" אריאל ," הוא אמר " זאת את …?" שאל מנסה לראות אותי , ספיר עזבה את החדר הניחה לנו להיות לבד, " אריאל את בוכה נכון?" הוא שאל מכיר אותי כבר , " אני לא רוצה שתבכי בבקשה תתכופפי אני רוצה לראות את הפנים שלך" הוא התחנן קולו גם רעד , ניגבתי הדמעות והתיישבתי על הכיסא שהיה , הוא התבונן בי , לא אומר כלום , "קראת את המכתב?" הוא שאל.
" כן " עניתי בקול חנוק .
" את לא מבינה כמה זה קשה לי לראות אותך ולא להיות יכול לגעת בך " הוא אמר דמעה נפלה לו על הלחי , הוא בכה , הוא נשבר, וגם אני דמעות התחילו לנזול על הלחיים שלי , " אני מתגעגעת אליך , אני מתגעגעת לריח שלך , לחיבוק שלך , אתה זוכר שאמרתי לך שהחיבוק שלך עוזר לי להתגבר על הכול ?!" שאלתי בוכה מנגבת את הדמעות שלו מפסיקות לנזול ."
" כן " הוא אמר בחצי חיוך מנחם , שלא ניחם בכלל, קולו רעד גם .
" אז אני צריכה את החיבוק שלך , מאז שהלכת יש לי חור בחזה , כול פעם שאני מדמיינת איך החזה שלי נראה מבפנים , הדבר היחיד שאני יכולה לדמיין זה חור אחד גדול ושחור." אמרתי בנשימות רועדות .
" דיי אל תעשי לי את זה .." הוא התחנן , " אני לא יכול להיות ככה , הבטחת לי שתשמרי על עצמך , אני סומך עליך שתסתדרי , רק עוד קצת אני לא רוצה להישאר פה עוד הרבה , אני עוזב עוד מעט אני לא נשאר פה , ברגע שאחותי כבר תרגיש יותר טוב אני הולך אני לא נשאר פה " הוא ניסה לשכנע אותי , למרות שזה היה נראה כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו ולא אותו .
הדלת של החדר שלו נפתחה פתאום בטריקה , " אתה לא הולך לשום מקום " גבר קצת יותר דומה ליישי נעמד מאחוריו , יישי נבהל והסתובב מהר , " אבא אני לא נשאר פה " הוא אמר עייף .
" אתה נשאר פה ועוד איך אתה לא חוזר לישראל בשביל עוד איזה בחורה שתסיים איתה את הקשר בעוד חודש, אני אוסר עליך לחזור לשם , אתה לא תחזור לא בלי רשותי " אבא שלו צעק , הוא נהייה אדום מרוב עצבים .
" אני לא מבין מה יש לך , למה אני לא יכול להיות מאושר למה אני לא יכול לאהוב מישהי ואתה תגיד לי כול הכבוד סוף סוף מצאת מישהי שאתה אוהב סוף סוף אתה נקשרת למישהי באמת , למה אני לא יכול לכבל את מה שיש לך ולאמא ?" היא גם הרים את הקול שלו .
"ככה.." אבא שלו צעק, " כי אתה צעיר מידי ובגיל כזה אתה לא באמת מתאהב במישהי מיוחדת , זה אהבת נעורים זה לא משהוא מיוחד וטהור כול כך כמו שאתה חושב " .
" אהה זה מה שזה " יישי התחיל , זה בגללה , בגלל אהבת נעורים שלך , זה למה אתה לא נותן לי לחזור לארץ , לחזור לחברה שלי ,בגלל שהכנסת מישהי להריון כשהייתה גיל שלי , אתה לא רוצה שאני יעשה את אותה טעות שאתה עשתה , כשיו אתה צריך להביא לאיזה מישהי מהעבר שלך מזונות, אתה נהנתה מזה שלא התאהבתי והכול היה סתם סטוץ , אף פעם לא באמת דאגת לי שאני אמצא מישהי מיוחדת זה הכול האנוכיות שלך !!" יישי צעק עליו בחזרה .
א שלו רתח מזעם הוא התקרב ליישי נתן לו סתירה על הלחי היא הייתה כול כך חזקה שזה היה נשמע כאילו הוא היה פה ונתן לו את הסתירה , הנחתי את ידי על פי בתדהמה .
אישה קטנה נעמדה בפתח החדר כנראה אמא שלו , היא הבינה מה קרה ומיהרה להיכנס היא הניחה יד על הכתף של אבא שלו ומלמלה משהוא לאוזן שלו , הוא יצא מהחדר בצעדים מהירים וכועסים .

אמא שלו הסתכלה על יישי נאנחת , היא ראתה אותי במחשב , " זאת היא ." היא שאלה את יישי .
יישי הסתכל על המסך , הוא נזכר שדיברתי איתו , היה לו מבט מיוסר על הפנים הוא התיישב על הרצפה מחזיק את ראשו ביו ידיו " כן " הוא מלמל לאמא שלו .
" היא נראית חמודה " היא אמרה בחיוך מאולץ .
" אל תדברי עליה כאילו היא לא רואה אותך " הוא בקש ממנה עצבני ," אני רוצה לחזור אליה" הוא התחנן .
" אתה יודע שאתה לא יכול , אחות אוהבת אותך יותר מאשר היא אוהבת אותי ואת אבא בייחד, אין מצב שאבא ייתן לך ללכת עד שהיא תחלים , ויש מצב שעד אז הוא אפילו לו ייתן לך ללכת , אתה מכיר את אבא שלך הוא עקשן !" היא אמרה לא מתחננת שהוא ירד מזה .
יישי הסתכל עלי ואז על אמא שלו , " אני לא מוכן להשאיר אותה ככה לבד" , הוא אמר בהחלטיות " את יודעת מה קרה ,היא לא בטוחה לבד ,ואני לא יוכל לחיות עם עצמי אם אני לא יהיה שם כדי להגן עליה אם הוא יעשה לה משהוא , וכשאני אומר שאני לא אוכל חיות עם עצמי את מתכון לזה , אתם תאבדו אותי . אני לא מוכן שיקרה לה משהוא , זה לא מעניין אותי מה אבא חושב , אף פעם הוא לא חשב עלי יותר מאשר סתם הבן שלו שצריך לרשת את החברה המטומטמת שלו . אני סתם כלף נוסף בחפיסה שלו שנקראת משפחה , אני רציני , אני לא יישאר פה אם הוא ייתן לי את הבררה הזאת , אם הוא ייתן לי לבחור בין המשפחה לבינה , אני לא אבחר במשפחה." הוא אמר רציני.
אמא שלו נשמע עמוק ובאה להגיד משהוא נוסף " וזה לא סתם עוד סתם מילה שאני זורק הפעם אני רציני!" הוא הוסיף .
" אוקי ,אני אדבר עם אבא שלך" היא אמרה מובסת ויצאה מהחדר , " אההה ועוד מעת אני הולכת לאחותך תזדרז." היא אמרה והביטה בי פעם אחרונה , היא שנאה אותי , ואני יכולה להבין למה , אני זאת שמפרידה להם את המשפחה .
" עוד מעת אני באה " הוא אמר , "חוץ מזה אני יודע את הדרך אני אבוא לבד ברכב שלי" הוא הוסיף.
היא הנהנה ויצאה מהחדר .
יישי התיישב מול המחשב שוב , הייתה שתיקה מעיקה כול כך ." אני מצטער " הוא אמר לבסוף .
" אין לך למה להצטער , אני צריכה להצטער אני זאת שמפרידה אותך מהמשפחה שלך " אמרתי נשברת שוב , אני לא יכולה לסאת את האשמה הזאת , אני לא יוכל לחיות על עצמי אם אני אפריד אותו מהמשפחה שלו .
" לא . אל תרגישי ככה , אל תאשימי את עצמך , המשפחה הזאת מפורקת כבר מזמן , את שמעת את אבא שלי , אחותי לא אוהבת אותו כמו שאני כמו שהיא אוהבת אותי , וזה הורג אותו , הוא נותן לה את הנשמה אבל בכול פעם שהיא רואה אותי היא עוזבת אותו ובאה אלי… הוא לא רוצה שאני יהיה מאושר.. אני גונב לו את האושר שלו , תרתי משמע , לאחותי קוראים אושר בעברית ." הוא אמר מחייך חצי חיוך מאומץ .
" אל תעשה את זה , זאת המשפחה שלך ." בקשתי ממנו .
" אז מה אני אעשה ? , איך אני אחזור אליך?" הוא היה עובד עצות .
" אני עוד לא יודעת מה נעשה , אנחנו נפתור את זה , אל תדאג אני אסתדר פה ,אני לא אתן לאף אחד לפגוע בי ." אמרתי בהחלטיות ניגבתי את הדמעות והזדקפתי .אני חייבת להפסיק עם זה , אני חייבת להיות חזקה בשביל יישי. "אני יהיה בסדר " אמרתי לו מנה לנחם אותו .
" אוקי , אבל אם משהוא קוראה את אומרת לי ישר , אל תשמרי את זה בבטן כמו תמיד " הוא התחנן.
" טוב , " אמרתי עם חיוך מנחם על הפנים , " תמסור לאחותך החלמה מהירה ממני " בקשתי .
ניסיתי לחייך חיוך אמיתי בשבילו , רציתי שיראה שאני גיבורה , רציתי שלא ידאג לי .
" אני אדבר איתך בוואצאפ כול הזמן , אוקי , אני יהיה זמין בשבילך " הוא אמר הנהנתי כי לא יכולתי לדבר , " ותשלימי לי את החומר כשאני אחזור?" הוא שאל מנסה להקל את האווירה החנוקה ששנינו מרגישים , הנהנתי .
" אני אוהב אותך " הוא אמר .מחייך .
"גם אני אוהבת אותך " השבתי חנוקה, " ביי" אמירתי וניתקתי את הסיחה.

הסתובבתי וראיתי את ספיר , אפילו לא שמתי לב מתי היא נכנסה , " נכנסתי כששמעתי צעקות ", היא הסבירה , " תקשיבי , זה תמיד ככה , הם תמיד רבים ככה , מאז שאני זוכרת את עצמי הם רבים הוא ואבא שלו , אבל בסוף אבא שלו תמיד נרגע , יהיה בסדר " היא אמרה וחיבקה אותי , נתתי לעצמי להישבר פעם אחת אחרונה .

אחרי שנרגעתי נפרדתי ממנה , שמרנו את המספרים אחת של השנייה והיא הבטיחה לי שתמיד כשהיא תהייה בסקייף עם יישי היא תקראה לי .

נכנסתי הביתה ., אמא ואבא ישבו באותה תנוחה כמו מקודם , " אין אתם לא זזים כול היום " אמרתי להם נדחפתי בניהם ונשענתי על אבא.
" היי " אמא שלי אמרה בתדהמה .
" מה?" אמרתי בתמימות ," אמרתי לי שאני יכולה לכבל את אבא מתי שאני רוצה " . אמרתי .
" אוף … היא אמרה בפרצוף חמוץ.
" היי …" לא צריך לריב יש מספיק ממני לכולם " אבא שלי חש מעצמו כאילו הוא הגבר הכי נחשק.
" אבא לא לעוף " אמרתי ואני ואמא התפוצצנו מצחוק אחרי כמה שניות של תדהמה מצד אבא הוא הצטרף לצחוק שלנו .
" מה יש לאכול ?" שאלתי את אמא .
" היי יש לך תאבון ?" היא שאלה מופתעת .
" כן למה שלא יהיה לי ?" שאלתי לא מבינה .
" סתם , חשבתי שלא יהיה לך תאבון בגלל כול מהשהיה .." היא הסבירה את עצמה .
" אהה .." אמרתי , " עכשיו יש לי תאבון " הוספתי .
נשמעו תקתוקים על הדלת , אני ואמא הסתכלנו על הדלת בפחד ונשארנו נטועות בספה , אבא קם ופתח את הדלת לאט.
"נוי ברצינות ?!" הוא אמר " עשית לנו התקף לב" הוסיף מעט עצבני, נוי נכנסה לא מבינה מה יש לנו , כולנו הסתכלנו עליה .
היא זזה במקום בחוסר נוחות ." מה " מלמלה .
" סתם לא משנה " , אמרתי " מה רצית?"
" אהה רציתי לראות מה איתך , ולהביא לך את החומר שלמדנו היום , אני יודעת שתרצי להשלים אותו " היא אמרה .
" בזה את ממש צודקת , היא כמעט לא הלכה עם יישי אתמול כי לא רצתה להפסיד יום למודים " אמא אמרה .
" הייי … אין לי כוח בדיוק בשביל זה " אמרתי בהתגוננות " להשלים את החומר, אני שונאת את זה !"
אמא התפוצצה מצחוק.
" בדיוק בגלל זה עשיתי בשבילך משהוא מיוחד…"היא אמרה ונופפה בכמה דפים ."צילמת את זה ?" שאלתי באושר.
" כן "היא אמרה והתלהבה איתי .
" יש " קראתי והובלתי אותה לחדר שלי שמתי את הדפים במקום והתיישבנו במיטה .
" את נשארת לישון ?" שאלתי מקווה שהיא תישאר , לא רוצה להיות לבד.
" בטח שכן, היא אמרה , " אהה שכחתי מתן בחוץ מחכה לי , לראות אם אני חוזרת איתו או לא" היא אמרה , התרוממנו שנינו ויצאנו החוצה , מתן ראה אותי " אז את גונבת לי אותה ?" הוא שאל.
" כן "אמרתי לו בנימה של , מה לעשות זה מה יש, נוי צחקה והוציאה את התיק שלה , נפרדה ממנו בנשיקה מתוקה , דקירה הופיע לי בחזה רציתי לנשק את יישי עכשיו, החלטתי שכשאני אפגש איתו סוף סוף אני אנשק אותו על כול הפעמים שרציתי לנשק אותו ולא יכולתי .
נכנסנו חזרה הביתה אחרי שהוא כבר התרחק, החלפנו לפיג'מה ונכנסנו למיטה .
" נוו אז איך היה היום ?" היא שאלה , סיפרתי לה את כול מה שהיה כשדיברתי עם יישי בסקייף .
" וואוו " היא אמרה , " הוא ממש רציני אוהב אותך אם הוא ככה , אני חושבת שהכול יסתדר בסוף , זה נשמע כאילו ההורים שלו פשוט לא מאמינים שהוא באמת אוהב אותך וכשהם יראו שהוא אוהב אותך באמת הם יניחו לכם להיות בייחד" היא אמרה בביטחון .
" תודה " אמרתי לה וחיבקתי אותה " את לא יודעת כמה זה עוזר מה שאת אומרת לי .
" אני תמיד פה בשבילך , לי אין משפחה בחול לחזור אליה, " היא צחקה .
, "לילה טוב", אמרתי והסתובבתי על הצד.
" לילה טוב " היא השיבה ונשכבה גם .

התעוררנו חצי שעה מאוחר ממה שהיינו צריכות , התארגנו מהר , לא אמא ולא אבא היו היינו צריכות ללכת ברגל ואנחנו מאחרות .
רצנו כול הדרך כדי לא לאחר יותר מידי כי כבר היה שמונה , נכנסנו לכיתה מתנשפות כולם הסתכלו עלינו , חפשנו את המורה כדי להסביר לה שאנחנו לא הצלחנו להתעורר, והיא לא הייתה שם ..
" המורה תאחר כול השיעור הראשון ותגיע לשני, " אחד הילדים הסביר לנו .
" מה… אז למה רצנו ?" נוי קראה והתיישבה על הרצפה מנסה לסדר את הנשימה שלה .
אני בניגוד אליה חטפתי התקף צחוק ולא הפסקתי לצחוק , נוי הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח אבל הצטרפה אלי בסוף , הנחנו את התיקים ויצאנו לדשה , עומר ומתן כבר ישבו במקום הקבוע שלנו ," למה לא אמרתם לנו שהמורה מאחרת?" התעצבנתי עליהם, הם הסיתו את מבטם אלינו , רק עכשיו סמו לב שהגענו.
" היינו בטוחים שאתם מבריזות ". עומר אמר.
" נראה לך ?" נוי ענתה בשוק, " אריאל תחטוף שבץ!" נוי אמרה .
, היי.." אמרתי נעלבת ." למה מריצים פה בדיחות על חשבוני ?" התעצבנתי וכולם צחקו.