אין שם
"שובל…." דניאל אמר לי ועצר,
"מה" אמרתי לו מחוייכת.
דניאל טיפה נירא לחוץ.
"דניאל, הכל בסדר?" שאלתי אותו במבט מודאג,
"כן פשוט אני רוצה להגיד ש… שאני מאוד שמח שאת בסדר" דניאל ענה לי,
"תודה, אבל למה שאני לא יהיה בסדר" שאלתי בקול מודאג.
הוא מתנהג מוזר היום והוא ניראה לחוץ.
"לא פשוט, אני רוצה להגיד לך שאני….. אני חייב ללכת" הוא אמר לי לחוץ ומתנשף,
"דניאל חכה שנייה" אמרתי לו ותפסתי אותו.
דניאל סובב את מבטו אליי.
"דניאל הכל בסדר?" שאלתי אותו במבט מודאג.
באמת ההייתי מודאגת הוא גם מתנהג מוזר.
"שובל אין לך מה לדאוג הכל בסדר" דניאל אמר לי,
"טוב.., אז מה רצית להגיד לי מקודם" אמרתי לו,
"בפעם אחרת אני יגיד לך" דניאל אמר לי,
"דניאל לאן אתה צריך ללכת?" שאלתי אותו בקול מפוחד,
"אני צריך ללכת לאמא שלי" דניאל ענה לי,
"אז למה את כל כך לחוץ?" שאלתי אותו,
"אני לא לחוץ" דניאל ענה לי,
"אני בטוחה שאמא שלך יכולה לחכות, אני רוצה שתגיד לי עכשיו את מה שרצית להגיד לי מקודם" אמרתי לו,
"שובל את הילדה…. הכי מדהימה ש.. שפגשתי ו…" דניאל אמר ועצר: "ו… וחשוב לי שתדעי שאני… שאני אוהב אותך" דניאל אמר באיטיות.
שמתי את ידי על צווארו וקירבתי את ראשי אליו, והרגשתי אחרי כמה שניות את שפתיו הרכות נוגעות בשפתיי בעדינות. הרחקתי את ראשי וחיבקתי אותו, הוא העביר את ידו בשערי והתנתק:" שובל אני צריך…." הוא אמר ולפתע שמענו יריה, שנינו התכופפנו. ואז דניאל רץ.
"לאן אתה הולך?" שאלתי אותו,
"אני צריך ללכת, אם את רוצה שאני יהיה בסדר אל תבואי אחריי" הוא ענה לי.
הנהנתי לו עם הראש: "בסדר אל תדאג אני לא יבוא אחריך", וניגשתי אליו ונתתי לו נשיקה בשפתיו, הוא חיבק אותי חזק: "אני אוהב אותך" הוא אמר והתרחק ורץ.
ההייתי מאוד מודאגת, הייתה לי תחושה לא טובה, באתי הביתה ישבתי על המיטה, והחזקתי את הטלפון בידי, התלבטתי עם להתקשר אליו או לא. אמרתי לעצמי שאני יחכה עוד 20 דקות. ההייתי מאוד מודאגת, אבל אין מצב שהוא קשור לירייה, או שכן או שלא? אני לא יודעת.
הלכתי לבחוץ ופשוט חיפשתי אותו.
"דניאל… דניאל… דניאל" צעקתי שלושה פעמים ודמעות בעיניי,
"דניאל" צעקתי.
הוצאתי את האייפון שלי מהכיס האחורי של המכנסיים שלי, והתקשרתי אליו, אבל הוא לא ענה.
"דניאל" צעקתי והמשכתי ללכת,
"מה את עושה פה" שמעתי מישהו שאומר מאחוריי, סובבתי את ראשי וראיתי שזה דניאל.
רצתי לחבק אותו, הוא חיבק אותי חזק ונישק אותי.
"דאגתי לך" אמרתי לו.
לפתע אני מסתכלת על בגדיו וידיו שהן מלוכלכות בדם.
"דניאל מה זה?" שאלתי אותו בקול מודאג והצבעתי על הדם שבידיו,
"שובל אני רצחתי מישהו" הוא ענה לי,
"מה?" שאלתי אותו מופתעת,
"אני ההייתי חייב הוא רצח את דודה שלי ולא רק אותה" הוא אמר.
חיבקתי אותו חזק: "העיקר שאתה בסדר, ואני בטוחה שעשית את הדבר הנכון".
"עכשיו הכל יהיה בסדר, החיים שלנו יהיה מושלמים ביחד אני מבטיח" הוא אמר וחיבק אותי.
תגובות (3)
היי:)
קודם כל אני שמחה שקראת את הסיפור שלי ואהבת.
עכשיו למה שרשמת פה לא ממש הבנתי..זה בלי המשך נכון?
לא יודעת זה הרגיש שהכל קורה מהר מדי אבל אולי זה רק אני חושבת ככה,סך הכל נחמד,הלכתי לקרוא עוד דברים שלך:)
זה סיפור אהבה קצר ואין לזה המשך. ותודה על הערה את צודקת באמת הכל קורה מהר מדיי.
מתי את ממשיכה את הסיפור שלך
אכן זה יכול להיות עלילה טובה לסיפור קצר.. ואת כותבת טוב.. אני ממליצה לך לכתוב את הסיפור (לתקן אותו) קצת אחרת כיוון שהכל זז פה מהר מידי.. סיפור קצר יכול לא אומר שהוא צריך למהר את העלילה