התאהבתי במורה שלי פרק 18

נכנסנו למשרד שלו, הסנפתי את הריח של המשרד שתמיד מלא בריח של בן.
הוא נעל אחריו את הדלת והתיישב על הכיסא שממולי.
"דברי", הוא פקד עלי, הבטתי בעיניו השחורות, חושבת אם להגיד את האמת או לא, הוא לא נראה כזה תמים ואני גם לא אוהבת לשקר, עדיף שאגיד את האמת וזהו.
"אתמול התנשקנו, היום אני רואה אותך ואת הבלונדה מחובקים וצוחקים כמו זוג, מה נסגר?זה לא שאני מקנאה פשוט זה חירפן אותי לראות אתכם ביחד שיום לפני אתה נישקת אותי על המיטה שלך", אמרתי ולקחתי נשימה ארוכה מחוסר אוויר.בן הביט בי במבט רציני ולא מובן, הוא תמיד עם פוקר פייס, אי אפשר לדעת על מה הוא חושב ומה הוא מרגיש.
"את רצינית?בגלל זה לבוא ולעשות דבר כזה ילדותי?אלכסה, זה לא מתאים לי כל הקטעים האלה", הוא אמר והתחלתי להתעצבן, למרות שידעתי שהוא צודק, כי באמת התנהגתי בילדותיות, אבל אני לא מצליחה לשלוט על עצמי.
"לא מתאים לך אז…היה נעים להכיר", אמרתי וקמתי מהכיסא וסובבתי את גבי אליו, פתחתי את הדלת אבל הוא עצר אותי.
"לאן את הולכת?מה עובר עליך ילדה?", הוא שאל ותפס את פניי בעדינות ומיד הרגשתי איך אני נכנעת למגע שלו.
"אני כזאת בן, ואם זה לא מתאים לך אז אני חושבת שאין לי מה לעשות פה יותר", אמרתי והבטתי על הקיר, על כל דבר רק לא בעיניו, לא רוצה להיכנע לו.
"תסתלי עלי ילדה", הוא אמר בקול צרוד ומשכנע, הבטתי בעיניו ומיד פניי התרככו, אני לא מצליחה להישאר אדישה למבט שלו, זה לא פייר.
"מה אתה רוצה ממני בן?", שאלתי, הוא הביט על פניי והתחיל לחייך.
"את עדיין לא הבנת?אני רוצה אותך טיפשונת, למה אתה חושבת שיהיה לי אינטרס לנשק את התלמידה שלי ואז ללכת למישהי אחרת?אני לא צריך אף אחת אחרת אם יש לי אותך לידי", הוא אמר וגרם לליבי להגביר את הקצב בצורה מטורפת, למה הוא חייב להגיד לי את המילים האלה ולגרום לי להאהב בו?
"אתה תפגע בי בן?", שאלתי אותו והוא כיבץ את הגבות, הוא הצמיד אותי לקיר בצעדיו ונצמד עם גופו אל גופי.
"אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך", הוא אמר והביט בי במבט שקשה לי להסביר במילים, כשמביטים בו אז…אי אפשר שלא להאמין לו.
"הוא קירב את פניו לכיוון שפתיי ושפתיו נחתו על שלי.
הוא החל לנשק אותי נשיקה עדינה, מלאה ברגש, הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת מהמגע שלו מהנשיקות שלו, אני לא חוויתי דבר כזה בחיים, הוא גורם לי להיכנס לעולם משלנו, הוא גורם לעולם הזה להיווצר ומבלי לשים לב אני נופלת לשם, נופלת לשם מבלי לדעת מה מצפה לי איתו בעולם הזה.
"אני מצטער, אנחנו צריכים לחזור לכיתה ו…מיטל, היא בסה"כ ידידה שלי", הוא הסביר והנהנתי במבוכה. הוא הרים את ראשי בעזרת אצבעותיו והביט בי בחיוך קטן וכובש.
הוא נישק את שפתיי בעדינות והתנתק, הוא סידר את שיערי שהתבלגן קלות ולקח את דבריו.
יצאנו מהמשרד שלו והלכנו לכיוון הכיתה.
כשנכנסתי ראיתי את כולם יושבים במקומות שלהם, אלה קלטה אותי וקמה לכיווני
"טוב, זה לא הולך ככה שאת נעלמת לנו בלי סוף, איפה היית?", אלה שאלה ולא כל כך ידעתי מה לענות. בן בדיוק נכנס לכיתה והציל אותי.
אלה התיישבה ישירות במקומה ובן חייך חיוך קטן לעברי, החזרתי לו חיוך.
"טוב, כולם להיות בשקט", הוא אמר ונשען על שולחנו ושילב את רגליו, הוא שם את ידו על סנטרו וידו השנייה משולבת בחזהו.
כל כך רציתי לנשק אותו עכשיו, המבט הזה שהוא עושה, כל הבנות ביתה מחכות לרגע הזה שבן יכנס מבעד לדלת.
הוצאתי קלמר ומחברת אנגלית ושמתי על השולחן.
בן החל לכתוב משפט על הלוח והתחלתי להעתיק את המשפט.
רועי לפתע נכנס לכיתה, מעניין למה הוא איחר. בן הכניס אותו ללא סברים, הוא במצב רוח טוב ואני חושבת שזה בגללי.
רועי התיישב על ידי וגל של בושם השתלט על אפי, הריח הזה נעים.
"הוא במצב רוח טוב", רועי לחש לי לאחר שתלה את תיקו על הכיסא והוציא מחברת וקלמר.
"כן, מעניין מה יש לו", אמרתי לרועי ורציתי לצחוק, כי אני בעצם זאת שהצילה אותו.
"מה איפה נעלמת?", רועי לחש לי התחיל להעתיק מהלוח.
"אני אסביר לך בהזדמנות", לחשתי וכל כך רציתי שכולם ירדו מהעניין ולא ישאלו אותי את השאלות האלה, כי אני לא רוצה להתמודד עם השקרים שאצטרך לספר להם.
כל השעתיים בן הביט לכיווננו, לא יודעת מה קרה לו, פניו נראו קצת כעוסות, הוא לא הפסיק להביט עליי ועל רועי.

יצאנו להפסקה, הספקנו לתפוס פרגולה ריקה והשתלטנו עליה.
"נו מה נסגר עם השבת?", אלה שאלה.
"הוא לא וויתר לי, התווכחתי איתו בגלל זה נעלמתי, הייתי עצבנית", שיקרתי, בתקווה שלא ישאלו יותר מידי.
"אוף, למה הוא זה עקשן", אלה אמרה ונאנחה.
"כן, בן יכול להיות עקשן כשהוא רוצה", ליאור אמר. לפתע הרגשתי את ידו של רועי משלבת את ידי, הרגשתי כל כך לא נעים אבל השתחררתי מהאחיזה והוא הביט בי במבט שואל ולא ידעתי איך להגיב.
"לא נורא שבת הבאה תבואי", אלה אמרה והנהנתי.
רועי קם ממקומו מבלי לומר מילה והלך, אף אחד לא הבין מה יש לו.
קמתי אחריו וניסיתי להשלים את צעדיו אבל הוא מהיר מידי.
"נו חכה רגע רועי", צעקתי לעברו והוא עצר, נעמדתי מולו מתנשפת טיפה.
הוא תחב את ידיו אל תוך כיסיו והוא הביט בי במבט פגוע.
"מה יש לך, למה אתה נעלב?", שאלתי והוא הביט בי במבט כועס.
"סתם, עזבי?", הוא אמר וניסה ללכת אך עצרתי אותו עם ידי.
"מה אתה רוצה אלכסה?", הוא שאל והשפלתי את מבטי אל הריצפה.
"סתם, אני פשוט…עדיין לא שכחתי את האקס, אני לא רוצה לפגוע בך", אמרתי והרמתי את מבטי אל עיניו הכעוסות.
"תראי אלכסה, אני בסה"כ ידיד שלך, לא אמרתי לך להיות חברה שלי, אני לא מכריח אף אחת להיות איתי, לא רוצה אפשר להיות ידידים אבל אל תשפילי אותי ככה לפני כולם כאילו ניסיתי להתחיל איתך", הוא ירה לעברי את כל המילים האלו והרגשתי מטומטמת, למה הייתי צריה לעשות את זה, הוא צודק, אנחנו ידידים, הוא לא נישק אותי או משהו כזה.
"אנ..אני מצטערת רועי, לא התכוונתי", אמרתי והרגשתי מגעיל, כי הוא תמיד היה אלי טוב ופתאום עשיתי לו קטע כזה מסריח.
הוא הביט בעיניי כמה שניות וחיוך קטן צץ על פניו, זה גרם לי להרגיש הקלה, חייכתי אליו חיוך רחב וחיבקתי אותו חזק.
"בואי לעשן", הוא אמר והוביל אותי לשבת על הספסל ליד המגורי בנים.
התיישבנו על הספסל והדלקנו סיגריה.
עישנו את הסיגריה בשקט ופתאום מישהי התקרבה לכיוון לשנו, מישהי יפה.
שיערה היה בלונדיני וארוך, גופה יפה ומחוטב, עינייה אפורות וגדולות.
"רועיקי", היא אמרה והתיישבה על ברכיו. זה קצת עיצבן אותי.. אני אפילו לא יודעת למה.
"היי נועם, מה נשמע נסיכה", הוא שאל אותה והיא נתנה לו נשיקה על השפתיים, הרגשתי לא בנוח אז החלטתי לקום וללכת.
זה מה שעשיתי, זה אפילו לא הזיז לו. אני לא יודעת למה זה מציק לי כל כך, למה רציתי שהיא תלך ותשאיר אותנו לבד?
כי הוא הידיד הכי טוב שלי ואולי פשוט פחדתי לאבד אותו.